השתפכות הנפש – אות א

סגולות וכוח אמירת תהילים

השתפכות הנפש חלק ב / אות – א :

מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה כִּי יֵשׁ נוּ”ן [חֲמִשִּׁים] שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה; אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים יָכוֹל כָּל אָדָם לִכְנס בָּהֶם וּלְהַשִּׂיגָם, אַךְ שַׁעַר הַחֲמִשִּׁים הוּא בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל כִּי גַּם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מָצִינוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מַלְאֲכִי ג’): “שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם”.

וְאֵלּוּ הָאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמוֹת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ כִּי כָּל שַׁעַר וָשַׁעַר יֵשׁ לוֹ אוֹת מֵאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת הַשְּׁבָטִים.

וְהִנֵּה הַכּל חֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ, וְאַף-עַל- פִּי-כֵן לָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה כִּי יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ הִתְעוֹרְרוּת כְּלָל לִתְשׁוּבָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, אֵינוֹ זוֹכֶה לְהַגִּיעַ אֶל הָאוֹת וְהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה הַשַּׁיָּךְ לוֹ וַאֲפִלּוּ אִם מַגִּיעַ לְשָׁם יוּכַל לִהְיוֹת שֶׁהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה סָגוּר וּמַחֲמַת כָּל זֶה אֵין הָאָדָם זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה.

וְעַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה הוּא מִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְגַם זוֹכֶה עַל-יְדֵי תְּהִלִּים לְהַגִּיעַ אֶל הַשַּׁעַר וְהָאוֹת הַשַּׁיָּךְ לוֹ וְלִפְתּחַ הַשַּׁעַר הַנִּמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי תְּהִלִּים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְזֶה בְּחִינַת (שְׁמוּאֵל-ב כ”ג) “נְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל” וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מוֹעֵד קָטָן ט”ז) שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה וּנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל כִּי עַל-יְדֵי בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיָּסַד עַל-יְדֵי-זֶה הוּקַם עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל-יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֲבוֹדָה- זָרָה ד:) לא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה לְיָחִיד וְכוּ’ נִמְצָא שֶׁעִקַּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל-יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד וּבְרוּחַ הַקּדֶשׁ, עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ סֵפֶר תְּהִלִּים וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְעִקַּר הִזְדַּכְּכוּת שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ, שֶׁהֵם אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הָיָה בְּמִצְרַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַר הַגָּרוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִלָּאָה (כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְעַיֵּן שָׁם וְהָבֵן הֵיטֵב ) וְעַל כֵּן אַחַר שֶׁנִּזְדַּכְּכוּ שָׁם בְּמִצְרַיִם וְזָכוּ לָצֵאת מִשָּׁם סָפְרוּ אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה יְמֵי הַסְּפִירָה, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת הַנַּ”ל, שֶׁהֵם אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה וּבְיוֹם הַחֲמִשִּׁים אָז וַיֵּרֶד הַשֵּׁם עַל הַר סִינַי (שְׁמוֹת י”ט) זֶה בְּחִינַת וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם בְּחִינַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל, בְּחִינַת שַׁעַר הַחֲמִישִּׁים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל וְזֶהוּ “וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים”-סוֹפֵי תֵּבוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת תְּהִלִּים, “מִצְרָיְמָה אֶת יַעֲקב אִישׁ וּבֵיתוֹ”-סוֹפֵי תֵּבוֹת הֵם אוֹתִיּוֹת תְּשׁוּבָה, כִּי עַל-יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה וְכוּ’ כִּי אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה הֵם בְּחִינַת אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה לְהִזְדַּכֵּךְ שָׁם כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁבִּימֵי תְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ בֶּאֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִין אָז בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה כַּנַּ”ל וְעַל כֵּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד לַעֲסֹק תָּמִיד בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים כִּי תְּהִלִּים הִיא הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַשְׁרֵי שֶׁיּאחֵז בּוֹ (לִיקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן תִּנְיָנָא סִימָן ע”ג) :.

אָמַר הַמַּעְתִּיק, עַיֵּן בְּ”לִקּוּטֵי עֵצוֹת” אוֹת תְּשׁוּבָה סִימָן ל”ב, שֶׁכָּתוּב שָׁם הָעִנְיָן הַזֶּה בִּקְצָרָה בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: וְיֵשׁ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַגִּיעַ אֶל הַשַּׁעַר הַשַּׁיָּךְ לוֹ, שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם דַּוְקָא צָרִיךְ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ’, וְעַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים יִזְכֶּה וְכוּ’ וְלָבוֹא לְהַשַּׁעַר שֶׁל תְּשׁוּבָה הַשַּׁיָּךְ לְנִשְׁמָתוֹ וְכוּ’ עַיֵּן שָׁם וְהַנִּרְאֶה מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים שָׁם כִּי הָאַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה שְׁעָרִים הַנַּ”ל הֵם בְּחִינַת אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה דְּרָכִים לִתְשׁוּבָה כִּי כָּל אָדָם לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ מְיֻחָד וַעֲבוֹדָה מְיֻחֶדֶת שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לֵילֵךְ דַּיְקָא בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וְעַל-יְדֵי- זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכַמּוּבָן בְּהַתּוֹרָה אָנכִי “לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן” חֵלֶק א’ סִימָן ד’ עַל מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ הוּא מְהַלֵּךְ, עַיֵּן שָׁם.

וְלָאו כָּל אָדָם זוֹכֶה לִמְצא דַּרְכּוֹ הַמְיֻחָד לוֹ לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ לָשׁוּב בּוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְעַל זֶה צָעַק דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בַּמֶּה יְזַכֶּה נַעַר אֶת אָרְחוֹ (דַּיְקָא) לִשְׁמר כִּדְבָרֶיךָ, וְגִלָּה לָנוּ אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, שֶׁעַל-יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים יַשְׁפִּיעַ לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָכְמָה וּבִינָה וָדַעַת לְהַשִּׂיג מֵעַצְמוֹ דַּרְכּוֹ הַמְיֻחָד לוֹ דַּיְקָא לְפִי שׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ מַה לּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי-זֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּסִימָן ע”ה .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button

אומן ראש השנה

דילוג לתוכן