ליקוטי עיצות – עזות

ליקוטי עיצות – ערך עַזוּת :

א. עַזּוּת הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כִּי עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם. וְהָעֹנָשִׁים שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים הֶחֱלִיף אַבְרָהָם אָבִינוּ עַל שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, אֲבָל עֹנֶשׁ הָעַזּוּת נִשְׁאָר רַק בְּגֵיהִנֹּם. אַךְ צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, כְּמוֹ שֶׁהָעַזּוּת הוּא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ הָאָדָם דַּוְקָא שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וּלְהִתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דַּיְקָא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ”ל: “הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר” וְכוּ’. כִּי כָּל הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים וְהַמִּתְנַגְּדִים עִקַּר כֹּחָם הוּא רַק עַל־יְדֵי הָעַזּוּת, שֶׁהוּא מַלְכוּתָא בְּלָא תַּגָּא.

עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִבְחוֹר בַּחַיִּים וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן כִּי אִם כְּשֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת גָּדוֹל מְאֹד לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּתָם הָרָע וְיִהְיֶה מִצְחוֹ חָזָק לְעֻמַּת מִצְחָם. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת: (לק”א סי’ כ”ב אות י”א)

ב. וְכֵן צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה נֶגֶד עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ נֶגֶד עַזּוּת הַגּוּף, שֶׁהוּא עַז וְחָזָק כָּל כָּךְ בְּהַתַּאֲווֹת וְאֵין לוֹ שׁוּם בּוּשָׁה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְעַל־יְדֵי עַזּוּת הַגּוּף, עַל־יְדֵי זֶה אֵין הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לִסְמֹךְ עַצְמָהּ וּלְהִתְקָרֵב לְהַגּוּף, לְהוֹדִיעַ לוֹ מֵהַהַשָּׂגוֹת שֶׁהִיא מַשֶּׂגֶת. כִּי בְּוַדַּאי הַנְּשָׁמָה שֶׁל כָּל אָדָם הִיא רוֹאָה וּמַשֶּׂגֶת תָּמִיד דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים מְאֹד, אֲבָל הַגּוּף אֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵהֶם כְּלָל מֵחֲמַת שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת עַזּוּתוֹ, שֶׁהוּא עַז וְחָזָק בְּהַתַּאֲווֹת.

וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְרַחֵם מְאֹד עַל בְּשַׂר הַגּוּף, שֶׁיִּרְאֶה לְשַׁבֵּר עַזּוּתוֹ הָרָע שֶׁל הַתַּאֲווֹת, כְּדֵי שֶׁעַל־יְדֵי זֶה תּוּכַל הַנְּשָׁמָה לְהִתְקָרֵב עַצְמָהּ לְהַגּוּף, וּלְהַרְאוֹת לוֹ מִכָּל הֶאָרָה וּמִכָּל הַשָּׂגָה שֶׁהַנְּשָׁמָה מַשֶּׂגֶת, שֶׁהַגּוּף גַּם כֵּן יֵדַע מִמֶּנָּה. עַל־כֵּן צָרִיךְ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲמֹד נֶגֶד עַזּוּת הַגּוּף. וְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא קוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי כָּל הַקּוֹלוֹת הֵן קוֹל צְעָקָה הֵן קוֹל אֲנָחָה הֵן קוֹל שׁוֹפָר הֵן קוֹל זִמְרָה הֵן קוֹל צַדִּיקֵי אֱמֶת וּשְׁאָר כָּל הַקּוֹלוֹת דִּקְדֻשָּׁה, כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וַאֲפִלּוּ קוֹל קִשְׁקוּשׁ הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁל צְדָקָה, זֶה הַקּוֹל הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, וְעַל־יְדֵיהֶם מְשַׁבְּרִין עַזּוּת הַגּוּף: (שם אות ד’ ה’)

ג. אַךְ לִפְעָמִים הָאָדָם בְּמַדְרֵגָה פְּחוּתָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהַגּוּף רָחוֹק כָּל כָּךְ מֵהַנְּשָׁמָה, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁמִּתְאַנֵּחַ וְצוֹעֵק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין הַגּוּף שׁוֹמֵעַ הַקּוֹל כְּלָל, כִּי מִגֹּדֶל רִחוּקוֹ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ כִּי אִם קוֹל הַהֲבָרָה. כִּי כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר קוֹל דִּקְדֻשָּׁה, מִתְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ קוֹל דְּסִטְרָא אַחֲרָא וְהוּא קוֹל הֲבָרָה (וְעַיֵּן בִּפְנִים בְּסִימָן כב). וְכֵן כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַצַּדִּיק אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ גַּם כֵּן עֶצֶם הַקּוֹל, כִּי אִם קוֹל הַהֲבָרָה, וְעַל־כֵּן אֵין נִשְׁבָּר עַזּוּת גּוּפוֹ עֲדַיִן. וְלָזֶה צְרִיכִין שִׁמּוּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ הַגּוּף לְהַנְּשָׁמָה בַּעֲשִׂיַּת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וְכֵן יְשַׁמֵּשׁ אֶת הֶחָכָם. וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִשְׁמֹעַ קוֹל הֶחָכָם, וְקוֹל אַנְחָתוֹ וְצַעֲקָתוֹ שֶׁל עַצְמוֹ, וְאָז יִזְכֶּה לְשַׁבֵּר עַזּוּת גּוּפוֹ עַל־יְדֵי זֶה כַּנַּ”ל: (שם אות ז’ ח’)

ד. לָבוֹא לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה. כִּי עִקַּר עַזּוּתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת ה’ הוּא עַל־יְדֵי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, בְּחִינַת “כִּי חֶדְוַת ה’ הוּא מָעֻזְּכֶם”: (שם אות ט’)

ה. אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְתוֹרַת אֱמֶת כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, לִהְיוֹת עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד הַמּוֹנְעִים וְהַחוֹלְקִים וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים. וְכָל אֶחָד כְּפִי הָעַזּוּת שֶׁלּוֹ כֵּן זוֹכֶה לְתוֹרָה וְלִתְפִלָּה. כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, זוֹכֶה לְקַבֵּל וּלְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים דִּקְדֻשָּׁה, וּלְהֵפֶךְ, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, אֵינוֹ זוֹכֶה לְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה אֲמִתִּיִּים רַק מְקַבֵּל תּוֹרָה מֵהַסִּטְרָא אַחֲרָא. וּכְפִי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבֵּל, כְּפִי הָעַזּוּת כַּנַּ”ל, כֵּן זוֹכֶה לִתְפִלָּה. כִּי גַּם עִקַּר הַתְּפִלָּה הוּא עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁצְּרִיכִין לְהָעֵז פָּנָיו כְּנֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וַאֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת פְּלָאוֹת עִמּוֹ. כִּי אִם יִרְצֶה לְהִתְבַּיֵּשׁ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְפִי מַעֲשָׂיו וּלְפִי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי לֹא יוּכַל לִפְתֹּחַ פֶּה לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, עַל־כֵּן עִקַּר הַתְּפִלָּה עַל־יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה. וּכְפִי הָעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לוֹ נֶגֶד הַמּוֹנְעִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְתוֹרַת אֱמֶת כַּנַּ”ל, כְּמוֹ כֵן זוֹכֶה לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה כַּנַּ”ל: (לק”א סי’ ל’ אות ח’)

ו. מִי שֶׁהוּא עַזּוּת פָּנִים, אֵין לוֹ חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה. וְכֵן לְהֵפֶךְ, מִי שֶׁאֵין בּוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה אֵין לוֹ גַּם כֵּן חֵלֶק בְּהַתּוֹרָה, כִּי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה וכַנַּ”ל: (לק”א סי’ קמ”ז)

ז. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁיִּהְיֶה עַז כַּנָּמֵר כְּנֶגֶד הַמּוֹנְעִים וְהַמַּלְעִיגִים וְלֹא יִתְבַּטֵּל וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵיהֶם כְּלָל, אַף עַל פִּי שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם צַדִּיקִים וְטוֹבִים מִמֶּנּוּ. וַאֲפִלּוּ אִם הָאֱמֶת הוּא כָּךְ, שֶׁהֵם טוֹבִים מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, וְהֵם רוֹצִים לְבַלְבְּלוֹ וּלְמֹנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים, צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּעַזּוּת גָּדוֹל כְּנֶגְדָּם. כִּי אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אִם עַל־יְדֵי עַזּוּת, כַּמְבֹאָר לְעֵיל. וַאֲפִלּוּ נֶגֶד הָרַב בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לְהָאָדָם עַזּוּת, שֶׁיָּעֵז פָּנָיו לְדַבֵּר עִמּוֹ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר “וְלֹא הַבַּיְּשָׁן לָמֵד”. וְזֶה שֶׁאֶחָד מְקֹרָב יוֹתֵר הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת יוֹתֵר, וּמֵחֲמַת זֶה הָרַב מְדַבֵּר עִמּוֹ יוֹתֵר: (לק”א סי’ רע”א)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button

Adblock Detected

Please consider supporting us by disabling your ad blocker
דילוג לתוכן