ליקוטי עיצות – צדיק

ליקוטי עצות צדיק :

צַדִּיק :

א. צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְכַוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כִּי רַק הֵם יוֹדְעִים לְהַעֲלוֹת כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה לַמָּקוֹם הַצָּרִיךְ [לָהּ] וְכוּ’. וְעַיֵּן בִּתְפִלָּה אוֹת ד’: (לק”א סי’ ב’ אות ו’)

ב. מִי שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ, צָרִיךְ לְשַׁבֵּר כָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵהָד’ יְסוֹדוֹת כַּמּוּבָא. וִיסַפֵּר לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם כָּל לִבּוֹ, הַיְנוּ וִדּוּי דְּבָרִים, וְהַתַּלְמִיד חָכָם יְפָרֵשׁ וִיבָרֵר לוֹ דֶּרֶךְ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ: (לק”א סי’ ד’ אות ח’)

ג. וְיֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת בְּהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת אֵלּוּ נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, וְאֵלּוּ הֵם: הַבְּחִינָה הָרִאשׁוֹנָה – כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, עַל־יְדֵי זֶה מְבַטֵּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְסוֹדוֹת דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, הַיְנוּ עַצְלוּת וְעַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן וְתַאֲווֹת רָעוֹת: (שם)

ד. הַבְּחִינָה הַשְּׁנִיָּה – הַצְּדָקָה שֶּׁנּוֹתְנִין לַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי יְסוֹדוֹת חַי, מְדַבֵּר, שֶׁהֵן דְּבָרִים בְּטֵלִים וְלָשׁוֹן הָרָע וְגַאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן: (שם)

ה. הַבְּחִינָה הַשְּׁלִישִׁית – כְּשֶׁמִּתְוַדֶּה וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם, שֶׁעַל־יְדֵי זֶה הַתַּלְמִיד חָכָם מַדְרִיךְ אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ יָשָׁר כְּפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ. וְזֶה הָעִקָּר, כִּי אָז נִצּוֹל מֵהַכֹּל: (שם)

ו. בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּא אֵצֶל תַּלְמִיד חָכָם, יְסַפֵּר לְפָנָיו כָּל לִבּוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה אַתָּה נִכְלָל בָּאֵין סוֹף. וְעַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לֵידַע, שֶׁכָּל מְאֹרְעוֹתָיו הֵם לְטוֹבָתוֹ וִיבָרֵךְ עַל הַכֹּל “הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב”. וְזֹאת הַבְּחִינָה הִיא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא: (שם אות ט’)

ז. עַל־יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם מוֹחֲלִין לּוֹ כָּל עֲווֹנוֹתָיו: (שם אות ה’)

ח. מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו, צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר שֶׁלֹּא יִשְׁמַע וְיַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל מְּרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הַשְּׁלֵמִים רַק לְהַאֲמִין בְּכֻלָּם. וְאַדְּרַבָּא, כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ הַמְּרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, יִקַּח לְעַצְמוֹ מוּסָר וְיִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם, כִּי בָּזֶה מוֹכִיחִין אוֹתוֹ עַל שֶׁפָּגַם בְּטִפֵּי מֹחוֹ, כִּי אִלּוּ לֹא נִפְגָּם מֹחוֹ לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ הַמְּרִיבוֹת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים וְלֹא הָיָה נִכְנָס בְּלִבּוֹ שׁוּם קֻשְׁיָא עֲלֵיהֶם כְּלָל, וְעִקַּר הַמְּרִיבָה הוּא רַק בִּשְׁבִילוֹ, הַיְנוּ בִּשְׁבִיל זֶה בְּעַצְמוֹ הַנַּ”ל, כְּדֵי שֶׁיָּבִין וְיִזְכֹּר עַל־יְדֵי הַמְּרִיבָה שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם, שֶׁרוֹצִים לְגָרְשׁוֹ מִן הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, עַל־יְדֵי הַמְּרִיבָה הַזֹּאת, מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם בְּטִפֵּי מֹחוֹ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר: “כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן וְלֹא יַשִּׂיגוּ אָרְחוֹת חַיִּים”. וּמִי שֶׁהוּא כְּסִיל וְאֵינוֹ מֵבִין אֶת זֹאת בֶּאֱמֶת, נִתְרַחֵק עַל־יְדֵי זֶה וְאוֹבֵד אֶת עוֹלָמוֹ. אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל עַצְמוֹ בֶּאֱמֶת, אַדְּרַבָּא, עַל־יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְעוֹרֵר לְהַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ הֵיכָן הוּא בָּעוֹלָם כַּנַּ”ל, וּמֵבִין שֶׁזֶּהוּ הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ, וְצָרִיךְ לַעֲמֹד בְּזֶה הַנִּסָּיוֹן שֶׁלֹּא יִשְׁמַע וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל הַמְּרִיבָה הַזֹּאת, וְנִתְקָרֵב [דַּיְקָא] עַל־יְדֵי זֶה לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁעַל־יְדֵי זֶה עִקַּר תִּקּוּנוֹ לָנֶצַח. כִּי עִקַּר הַמְּרִיבָה שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הוּא בִּשְׁבִיל זֶה דַּיְקָא, בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן זֶה שֶׁיִּתְרַחֵק הַמִּתְרַחֵק, כִּי רָאוּי לְרַחֲקוֹ מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם בְּטִפֵּי מֹחוֹ. וְאִם יִרְצֶה לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן זֶה, לְהָבִין מִזֶּה בְּעַצְמוֹ גֹּדֶל פְּגָמוֹ וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל זֶה, יִתְקָרֵב עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא. כִּי מֵחֲמַת שֶׁפָּגַם כָּל כָּךְ, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל־יְדֵי נִסָּיוֹן זֶה דַּיְקָא, וְהָבֵן. כִּי בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וְרוֹצֶה לְקָרֵב הַמְרֻחָקִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רְאוּיִם לְקָרְבָם, אֲבָל אֵין יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב כִּי אִם עַל־יְדֵי נִסָּיוֹן זֶה כַּנַּ”ל: (לק”א סי’ ה’ אות ד’)

ט. עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיקִים וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ עֲצָתָם, עַל־יְדֵי זֶה נֶחְקָק בּוֹ אֱמֶת, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה וּתְפִלָּה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְנִסִּים, וְעַל־יְדֵי זֶה תָּבוֹא הַגְּאֻלָּה: (לק”א סי’ ז’ אות ג’)

י. קֹדֶם שֶׁמְּקֹרָב לְהַצַּדִּיק אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת הַשְׁמֵן לֵב וְכוּ’, הַיְנוּ שֶׁלִּבּוֹ אָטוּם וְאָזְנָיו סְתוּמִים וְעֵינָיו עִוְּרִים מִלִּרְאוֹת הָאֱמֶת וּלְהִתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה. אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבֵּק עַצְמוֹ לַצַּדִּיקִים וּמְקַבֵּל מֵהֶם עֵצוֹת, אֲזַי נִפְתָּח לְבָבוֹ וְעֵינָיו וְאָזְנָיו, וְרוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ וּמֵבִין הָאֱמֶת וְזוֹכֶה לִתְשׁוּבָה: (שם אות ה’)

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12העמוד הבא
פדיון כפרות להתברך בשנה טובה לכל המשפחה

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *