ליקוטי תפילות צח | תפילה לנשברי לב

תפילה לנשברי לב | ליקוטי תפילות צח לרבי נתן מברסלב :

“זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה”.
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָלֵא רַחֲמִים, “הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם”. אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת לְבָבִי הַנִשְׁבָּר, הַנִּדְכָּא וְהַנִּכְאֶה. הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה, רְאֵה נָא בְעָנְיִי, מָלֵא רַחֲמִים, חוּס עַל שְׁבִירַת לְבָבִי הַנִּשְׁבָּר לְשִׁבְרֵי שְׁבָרִים, כְּפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סֶלַע כֵּן נִתְפּוֹצֵץ וְנִשְׁבַּר לְבָבִי, כִּי מַחְשְׁבוֹת לְבָבִי מְפֻזָּרִים וְנִדָּחִים בִּקְצֵה אָרֶץ. הָאֱמֶת, כִּי אֲנִי הַחַיָּב מִכָּל הַצְּדָדִים, אֲבָל אַתָּה יוֹדֵעַ, כִּי לֹא לְהַכְעִיסֶךָ נִתְכַּוַּנְתִּי חָלִילָה, כִּי רְצוֹנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, אַךְ שְׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב אוֹתִי, וּכְבָר כָּתַבְתָּ עַל עַצְמְךָ שֶׁכָּל כֹּחוֹת הַיֵּצֶר הָרָע וְחַיָּלוֹתָיו הַמַּחֲטִיאִים אֶת בְּנֵי אָדָם הַכֹּל מִמְּךָ, וְאַתָּה מִתְחָרֵט עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם עַל שֶׁבְּרָאתָם וְנָתַתָּ לָהֶם כֹּחַ כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וַאֲשֶׁר הֲרֵעוֹתִי. כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְתִיב, לָמָּה תַתְעֵנוּ יְהֹוָה מִדְּרָכֶיךָ תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ:

תפילה לנשברי לב

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ רָזֵי עוֹלָם וְתַעֲלוּמוֹת סִתְרֵי כָּל חָי, אַתָּה חוֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב. אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי אֵין לִי שׁוּם סְמִיכָה וְתִקְוָה לְטוֹב אֲמִתִּי וְנִצְחִי, כִּי אִם עַל יְדֵי מַה שֶּׁאֲנִי מְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ בַּעַל הָרַחֲמִים, אֲבָל לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמוֹת לֵב, וְאַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה קָשֶׁה וְכָבֵד עָלַי גַּם זֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי מְבַלְבְּלִים אוֹתִי וּמוֹנְעִים אוֹתִי מִזֶּה מְאֹד, וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים, בְּחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה, אַתָּה שׁוֹלֵחַ לִי אֵיזֶה דִבּוּרִים, וַאֲנִי מַתְחִיל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי וְלִבִּי הַמַּר לְפָנֶיךָ, בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּם לְבָבִי בְּאֶמְצַע הַדִּבּוּר, וַאֲנִי נִשְׁאָר מִשְׁתּוֹמֵם, כְּמִי שֶׁנִּתְאַלֵּם בְתוֹךְ דְּבָרָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ כֵן פִּתְאֹם נִסְתַּלֵּק הַדִּבּוּר מִמֶּנִּי, וּלְבָבִי אָטוּם וּמַחְשְׁבוֹתַי תְּמֵהִים, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, כִּי פִּתְאֹם “נֶאֱלַמְתִּי לֹא אֶפְתַּח פִּי כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ. נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב וּכְאֵבִי נֶעְכָּר”.

וְנִדְמֵיתִי כְּמוֹ נָסוֹג אָחוֹר מִמֶּךָ, חָלִילָה, וְאַתָּה כְּמַסְתִּיר פָּנִים מִמֶּנִּי, וּכְבָר גִּלִּיתָ אָזְנֵינוּ שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי פְּגָם אֱמוּנָה שֶׁנֶּחְשָׁב כַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְעַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְכַפֵּר עַל כָּל זֶה, לְתַקֵּן וּלְכַפֵּר עַל כָּל הַהִרְהוּרִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְרַעְיוֹנִים הַמְבֻלְבָּלִים הָעוֹלִים עַל רוּחִי, וּבִפְרָט עַל הִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהֵם פְּגָם אֱמוּנָה שֶׁהֵם קָשִׁים מֵהַכֹּל. אוֹי מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁתָּשִׁיב פָּנֶיךָ אֵלַי, וַאֲנִי אָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת. מָתַי אֶזְכֶּה לָזֶה, “מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים”. מָתַי מָתַי, מָתַי אֶזְכֶּה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַחֲזָקָה וּנְכוֹנָה, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ פָּנִים בְּפָנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, וְלֹא יִהְיֶה שׁוּם מָסָךְ הַמַּבְדִּיל בֵּינִי וּבֵינֶךָ. רַחֵם עָלַי בַּעַל הָרַחֲמִים, וְזַכֵּנִי וְעָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי שֶׁאַרְגִּיל אֶת עַצְמִי לְהִתְאַנֵּח אֲנָחָה גְדוֹלָה מֵעֹמֶק הַלֵּב בֶּאֱמֶת, עַל גֹּדֶל רִחוּקִי מִמְּךָ עַל יְדֵי עֲוֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וּבִפְרָט עַל פְּגָם הָאֱמוּנָה, אֲשֶׁר עַל יְדֵי זֶה נִסְתַּם פִּי בְּאֶמְצַע דִּבּוּרִי וְנָפַלְתִּי כְּמוֹ מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ.

זַכֵּנִי לְהַרְגִּישׁ כְּאֵבִי וּמַכְאוֹבִי הֶעָצוּם בֶּאֱמֶת, עַד שֶׁאֶתְאַנֵּחַ אֲנָחָה אֲמִתִּיִּית מֵעֹמֶק הַלֵּב, וְיִהְיֶה רוּחִי נִשְׁבַּר בְּקִרְבִּי בֶּאֱמֶת, בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ רַחֲמֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים עָלַי. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה לְפָנֶיךָ רוּחִי הַנִּשְׁבָּר עַל יְדֵי אַנְחָתִי כְּאִלּוּ הִקְרַבְתִּי קָרְבַּן עוֹלָה לְפָנֶיךָ שֶׁהִיא בָּאָה לְכַפֵּר עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב. וּבְחֶמְלָתְךָ הַגְּדוֹלָה תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן, וְתַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת. וְעַל יְדֵי הָרוּחַ שֶׁאוֹצִיא וְהָרוּחַ שֶׁאַכְנִיס בִּשְׁעַת הָאֲנָחָה, עַל יְדֵי זֶה תַמְשִׁיךְ עָלַי הֶאָרָה גְדוֹלָה מֵהַשֵּׁם (חת”ך) הַיּוֹצֵא מִפָּסוּק פּוֹתֵח’ אֶת’ יָדֶךָ’ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. וְעַל יְדֵי זֶה תַחְתֹּךְ וּתְנַסֵּר אֶת נַפְשִׁי וְנִשְׁמָתִי מִבְּחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר, וְתַחֲזִירֵנִי וּתְשִׁיבֵנִי אֵלֶיךָ בִּבְחִינַת פָּנִים בְּפָנִים.

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, אֵל אֱמוּנָה, אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבְאַהֲבָתְךָ הַגְּדוֹלָה אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, חָמַלְתָּ עָלֵינוּ וְנָטַעְתָּ בְּתוֹכֵינוּ אֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר יָרַשְׁנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ. אַךְ מֵעֹצֶם רִבּוּי עֲוֹנוֹתַי עֲדַיִן עוֹלִים עַל הַלֵּב מַחְשְׁבוֹת חוּץ שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֲשֶׁר זֶה עִקָּר הַהִתְרַחֲקוּת וְהַסְתָּרַת פָּנִים וְצָרָה גְדוֹלָה מִכָּל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי כָּל הָרָעוֹת הָאֵלֶּה:

רַחֵם עָלֵינוּ מָלֵא רַחֲמִים, בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים, בְּרַחֲמִים רַבִּים. וְשָׁמְרֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מֵעַתָּה מִכָּל מִינֵי כְּפִירוּת וְהִרְהוּרִים וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אֱמוּנָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. רַק נִזְכֶּה לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים, לְהַאֲמִין בְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וּבְתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וּבְצַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים, בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה זַכָּה וּנְכוֹנָה. וְתִהְיֶה הָאֱמוּנָה חֲזָקָה כָּל כָּךְ, כְּאִלּוּ אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ תִּתְבָּרַךְ, עַיִן בְּעַיִן, בְּאֹפֶן שֶׁעַל יְדֵי זֶה תִהְיֶה יִרְאָתְךָ עַל פָּנַי, זוֹ הַבּוּשָׁה, לְבִלְתִּי אֶחֱטָא עוֹד שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן וְלֹא אֶפְגֹּם עוֹד שׁוּם פְּגָם כְּלָל, וּבְכָל־עֵת שֶׁיִּרְצֶה לַעֲלוֹת עַל דַּעְתִּי חַס וְשָׁלוֹם, אֵיזֶה מַחֲשָׁבָה שֶׁל אֵיזֶה תַאֲוָה וְרָצוֹן שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנְךָ, תִּפֹּל עָלַי תֵּכֶף אֵימָה וָפַחַד וְיִרְאָה וּבוּשָׁה גְדוֹלָה מִפָּנֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלַי בְּכָל־עֵת וָרֶגַע וְרוֹאֶה בְּמַעֲשַׂי וְיוֹדֵעַ צְפוּן לִבִּי וּמַחְשְׁבוֹתַי, כִּי “מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר”, כִּי מְלוֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדֶךָ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא.

וְאֶזְכֶּה עַל יְדֵי תֹקֶף הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן וּלְהִתְבּוֹדֵד וּלְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתִי לְפָנֶיךָ תָמִיד בְּלֵב שָׁלֵם וּבְמַחֲשָׁבָה נְכוֹנָה, שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה קְשׁוּרָה אֶל דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק בְּלִי שׁוּם פְּנִיָּה וּבְלִי שׁוּם נְטִיָּה אֶל הַצַּד כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם. וְיִהְיוּ כָּל דְּבָרַי וְשִׂחוֹתַי עִמְּךָ פָּנִים אֶל פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר עִמְּךָ אֵת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבִי. וְאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי כַמַּיִם נוֹכַח פָּנֶיךָ יְהֹוָה. וַאֲסַפֵּר לְפָנֶיךָ אֶת כָּל לִבִּי בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכָּא בֶּאֱמֶת, כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו, עַד אֲשֶׁר יִכְמְרוּ רַחֲמֶיךָ עָלַי וְיֶהֱמוּ מֵעֶיךָ עַל גֹּדֶל רִחוּקִי מִמְּךָ עַד הֵנָּה. וְתַתְחִיל מֵעַתָּה לְהוֹשִׁיעֵנִי יְשׁוּעָה שְׁלֵמָה וַאֲמִתִּיִּית לָנֶצַח, שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת. וְתוֹלִיכֵנִי וְתַדְרִיכֵנִי בַּאֲמִתְּךָ בְּכָל עֵת וָרֶגַע, וְלֹא אָסוּר עוֹד מֵרְצוֹנְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם עָלַי כְּרַחֲמֵי הָאָב עַל הַבֵּן. וְתוֹשִׁיעֵנִי בְּכָל־עֵת בְּכָל מִינֵי יְשׁוּעוֹת, וּתְקָרְבֵנִי בְּכָל מִינֵי הִתְקָרְבוּת לָנֶצַח, “וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָ תְּחַיֵּינוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא. יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה. בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן”:

פדיון כפרות להתברך בשנה טובה לכל המשפחה

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *