משיבת נפש כו, כז, כח ,כט, ל

משיבת נפש אות – כו

אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָאָדָם בְּגָלוּת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת אֲפִלּוּ אִם נָפַל חַס וְשָׁלוֹם, עַד אֵין תַּכְלִית גַּם שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַמְצֵם אֶת עַצְמוֹ וּמַסְתִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּדַרְכֵי נִפְלְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים וּמַזְכִּיר אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכַמָּה וְכַמָּה רְמָזִים שׁוֹנִים בְּכָל יוֹם וּבְכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב אֵלָיו וַאֲזַי נִתְהַפֵּךְ הַכּל לְטוֹבָה, שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַיִן וְהַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְמַעֵט וְנִתְצַמְצֵּם הָאוֹר מְאד, עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא הִגִּיעַ טוֹבָה גְּדוֹלָה שֶׁיְּכוֹלִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַגְבִּיהַּ וּלְהַעֲלוֹת גַּם הַנּוֹפְלִים וְהַיְרוּדִים מְאד מְאד. כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּסְתַּר הָאוֹר כָּל כָּךְ עַל יְדֵי רִבּוּי הַצִּמְצוּמִים עַד שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְהַשִּׂיג וּלְהָבִין הָרְמָזִים, וְהַצַּדִּיקִים בְּרִבּוּי יְגִיעָתָם בִּמְסִירַת נֶפֶשׁ זָכוּ לְהַשִּׂיג הָאוֹר מִתּוֹךְ תּקֶף הַהַסְתָּרוֹת, עַל יְדֵי זֶה זָכוּ לְהַשָּׂגוֹת גְּדוֹלוֹת, עַד שֶׁבְּעצֶם חָכְמָתָם הֵם מַלְבִּישִׁים לָנוּ הָאוֹר בְּצִמְצוּמִים נִפְלָאִים בְּאפֶן שֶׁגַּם כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ יוּכַל לְהַגִּיעַ לוֹ הָרְמָזִים וְעֵצוֹת וְהִתְעוֹרְרוּת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, לֶאֱחֹז אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד. כִּי הַהֶעְלֵם הוּא בִּשְׁבִיל הַגִּלּוּי כַּמּוּבָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ”י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הַיְנוּ כָּל מַה שֶּׁמַּעֲלִימִין וּמְצַמְצְמִין הָאוֹר בְּצִמְצוּמִים רַבִּים יוֹתֵר הַכּל נִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה עַל יְדֵי גְדוֹלֵי הַצַּדִּיקִים, כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה הֵם מְגַלִּין וּמְאִירִין לְיִשְׂרָאֵל אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנּוּכַל לֵידַע וְלִזְכּר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְזֶה בְּחִינַת אֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּמַעֲטִין וּמְצַמְצְמִין הָאוֹר בְּמִעוּט אַחַר מִעוּט, הַכּל הוּא רַק בִּשְׁבִיל לְרַבּוֹת הָאוֹר לְהַגְדִּילוֹ וְלַהֲאִירוֹ בְּלֵב יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא. (הִלְכוֹת בִּרְכַּת הָרְאִיָּה הֲלָכָה ה אוֹת ע”ז)

 משיבת נפש אות – כו

כְּשֶׁמַּתְחִיל הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁרָחוֹק מִטּוֹב וְהוּא מָלֵא עֲווֹנוֹת אֲזַי יָכוֹל לִפּל עַל יְדֵי זֶה וְלא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כְּלָל, עַל כֵּן הוּא מְחֻיָּב לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ וְלִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה טוֹב, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב וְאַף כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ טוֹב שֶׁעָשָׂה, הוּא רוֹאֶה שֶׁהַטּוֹב בְּעַצְמוֹ הוּא מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתוֹם, כִּי הַטּוֹב מְערָב בִּפְנִיּוֹת וּבִפְסֹלֶת הַרְבֵּה אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר שֶׁלּא יִהְיֶה בְּהַמְּעַט טוֹב אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְכֵן צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ עַד שֶׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה דָּבָר טוֹב וְאַף שֶׁגַּם זֶה הַטּוֹב מְערָב גַּם כֵּן בִּפְסֹלֶת הַרְבֵּה, עִם כָּל זֶה עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ בּוֹ אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה וְכֵן יְחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ עוֹד, עַד שֶׁיִּמְצָא בְּעַצְמוֹ עוֹד אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וָטוֹב עַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי זֶה, וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא, וְאָז יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַשֵּׁם. (שָׁם רפ”ב)

 משיבת נפש אות – כו

בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁאָדָם מַתְחִיל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי הוֹלֵךְ לוֹ עַל פִּי רב כְּסֵדֶר קְצָת וּמִתְפַּלֵּל וְלוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְזֶה בְּחִינַת שַׁחֲרִית שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד וְאָז כָּל סֵדֶר הַתְּפִלָּה בַּאֲרִיכוּת קָרְבָּנוֹת וּקְטרֶת וְכוּ וּקְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וּכְמוֹ כֵן גַּם הוּא מַרְבֶּה אָז בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ, אֲבָל עַל פִּי רב אַחַר כָּךְ נוֹפֵל מֵעֲבוֹדָתוֹ וּמַתְחִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְנַסּוֹת אוֹתוֹ וּמִתְגָּרֶה בּוֹ הַבַּעַל דָּבָר כַּיָּדוּעַ לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וַאֲזַי עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם. וַאֲזַי צְרִיכִין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ וּמִסְפָּר לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִבְלִי לִפּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד בְּחִינַת הַמּחִין דְּקַטְנוּת שֶׁהֵם מִתְגַּבְּרִין אָז עַל הָאָדָם וְרוֹצִין לְהַפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ עוֹד תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ לְמָנְעוֹ מִתְּפִלָּה בְּכַוָּנָה וְשִׂמְחָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת צָהֳרַיִם, זְמַן הַמִּנְחָה, שֶׁאָז עִקַּר אֲחִיזַת הַמּחִין דְּקַטְנוּת וְצָרִיךְ לְקַיֵּם מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה הַיְנוּ שֶׁאָז צְרִיכִין לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לְהִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלא יִפּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, רַק יֵדַע וְיַאֲמִין בְּדִבְרֵי הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁצָּעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְחָזָק, כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל כִּי לִגְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵין חֵקֶר, וּבְגדֶל רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַהֲפךְ הַכּל לְגַמְרֵי מֵרַע לְטוֹב וּמֵעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּכְמוֹ כֵן בִּכְלַל חַיֵּי הָאָדָם שֶׁיְּמֵי חַיָּיו נִקְרָאִים יוֹם וּמִיתָתוֹ וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ נִקְרָא לַיְלָה וָחֹשֶׁךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד אֲשֶׁר לא תֶחְשַׁךְ הַשָּׁמֶשׁ” וְעַל כֵּן אַחַר חֲצִי יָמָיו הוּא בְּחִינַת צָהֳרַיִם זְמַן הַמִּנְחָה, וְעַל פִּי רב אָז דַּיְקָא מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר. כִּי בְּוַדַּאי צְרִיכִין לְהַתְחִיל עִקַּר הָעֲבוֹדָה בִּימֵי הַנְּעוּרִים דַּיְקָא, “כִּי טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא על מִנְּעוּרָיו” וְיַנְקוּתָא כְּלִילָא דְּוַרְדָּא. אֲבָל אֲפִלּוּ מִי שֶׁזָּכָה לְהַתְחִיל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מִנְּעוּרָיו, אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְאֶמְצַע יָמָיו וְרוֹצֶה לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהַגִּיעַ, אֲזַי עַל פִּי רב מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל דָּבָר וּמִתְפַּשֵּׁט מְאד לְמָנְעוֹ מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים חַס וְשָׁלוֹם, כָּל שֶׁכֵּן מִי שֶׁלּא הִתְחִיל כְּלָל בִּימֵי נְעוּרִים וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁעָבְרוּ רב שְׁנוֹתָיו וּמְהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה וְרוֹצֶה לְהַתְחִיל אָז בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁאֲזַי תֵּכֶף מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחוֹ לָצֵאת מִתַּאֲווֹתָיו וּרְשָׁתָיו אֲשֶׁר נִלְכַּד בָּהֶם. וְעַל זֶה צוֹעֵק הַפָּסוּק: “הַגִּידָה לִי שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרַיִם” דַּיְקָא, שֶׁאָז זְמַן הַמִּנְחָה הַנַּ”ל, וְעַל כֵּן צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה בִּימֵי הַנְּעוּרִים שֶׁלּא יִפּל לְעוֹלָם מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי לִפְעָמִים הָאָדָם נוֹפֵל לְעֵת זִקְנוּת, וּבִפְרָט כְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים בָּאִים וְהִגִּיעַ לְאֶמְצַע יָמָיו וּמַתְחִיל הַיּוֹם לַעֲרב, אָז צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ מְאד עַל אַחֲרִיתוֹ וְסוֹפוֹ וּלְהִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי אָז הוּא בְּחִינַת צָהֳרַיִם בְּחִינַת זְמַן הַמִּנְחָה שֶׁצְּרִיכִין לְהִזָּהֵר בָּהּ בְּיוֹתֵר כַּנַּ”ל לְהַמְתִּיק הַדִּינִים שֶׁהוּא בְּחִינַת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁאֲחִיזָתָם מִמּחִין דְּקַטְנוּת בְּחִינַת זְמַן הַמִּנְחָה, וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ הֵיטֵב לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת משֶׁה שֶׁהֵם דַּיְקָא יְכוֹלִין לְהַמְתִּיק הַדִּין שֶׁל זְמַן הַמִּנְחָה בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן. ([עַיֵּן תְּפִלָּה אוֹת ג] שָׁם הֲלָכָה ה אוֹת ה)

1 2 3 4העמוד הבא
פדיון כפרות להתברך בשנה טובה לכל המשפחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *