משיבת נפש נ, ס, ע – ספרי רבי נחמן מברסלב

משיבת נפש אות – נ

כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לַעֲמד בְּנִסָּיוֹן לִבְלִי לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָיו בְּהֶתֵּר אוֹ בְּאִסּוּר חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ כֵן צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לַעֲמד בְּנִסָּיוֹן אִם כְּבָר נִכְשַׁל חַס וְשָׁלוֹם, וְעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר לְבַל יִפּל עַל יְדֵי זֶה לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם. כִּי מַה שֶּׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם שֶׁנּוֹפְלִים בְּדַעְתָּם וְאוֹמְרִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עוֹד, זֶהוּ רַק מֵחֲמַת תַּאֲוָתָם וְיִצְרָם הָרָע שֶׁמְּבַקְשִׁים תּוֹאֲנָה וַעֲלִילָה לִפְרשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לֵילֵךְ אַחַר תַּאֲווֹתָם הָרָעוֹת חַס וְשָׁלוֹם. כִּי הַתּוֹאֲנוֹת וְהָעֲלִילוֹת שֶׁהַבַּעַל דָּבָר מוֹצֵא לְכָל אָדָם רַבּוּ מִסְּפר וּלְכָל אֶחָד מוֹצֵא עֲלִילוֹת מְיֻחָדוֹת רֻבָּם עַל יְדֵי חֶסְרוֹן פַּרְנָסָה וּמְנִיעוֹת הַמּוֹנְעִים וְכוּ. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ מְאד עַל זֶה, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, וְעַל כֵּן מִתְגַּבֵּר בּוֹ הַטּוֹב בְּכָל פַּעַם וּמִתְעוֹרֵר לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. אַךְ בְּשׁוּם דָּבָר אֵינוֹ מוֹצֵא לְעַצְמוֹ עֲלִילָה וּפְטּוּר כָּל כָּךְ כְּמוֹ עַל יְדֵי הַתַּחְבּוּלָה הַנַּ”ל שֶׁל הַבַּעַל דָּבָר שֶׁמַּפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ בְּכָל פַּעַם וּמַרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ אָפַס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רוֹאֶה בְעֵינָיו שֶׁכְּבָר חָתַר כַּמָּה פְּעָמִים לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנָפַל אַחַר כָּךְ כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁנָּפַל וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים בְּלִי מִסְפָּר. וְעַל כֵּן הוּא פָּטוּר כְּבָר בְּעֵינֵי עַצְמוֹ מִלַּחֲתֹר עוֹד חֲתִירוֹת לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל הָרַעֲיוֹנִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל נְפִילוֹת כָּאֵלּוּ הֵם רַק מַעֲשֵׂי בַּעַל דָּבָר שֶׁמּוֹצֵא לוֹ עֲלִילָה לִפְרשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם כַּנַּ”ל, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל וְכָל אָדָם צָרִיךְ שֶׁיַּעֲבר עָלָיו הַרְבֵּה הַרְבֵּה קדֶם שֶׁזּוֹכֶה לְהִכָּנֵס אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה. וְדַיְקָא בְּכָל אֵלּוּ הַמֵּאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה בָּאוּ רוּחוֹת וְחִמְּמוּ אוֹתוֹ וְכוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּבְוַדַּאי נֶחְלְשָׁה דַעְתּוֹ מְאד מִזֶּה בְּכָל פַּעַם, וּבְוַדַּאי אָרַב עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וְרָצָה לְהַפִּילוֹ בְּדַעְתּוֹ לְגַמְרֵי בְּכָל פַּעַם. אֲבָל הוּא הִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת וְלא הִנִּיחַ דַּרְכֵי תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁעָסַק בָּהֶם, עַד שֶׁזָּכָה בְּסוֹף הַמֵּאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה לְהוֹלִיד אֶת שֵׁת שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ הָאָבוֹת וּמשֶׁה וּמָשִׁיחַ, וְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּעַצְמוֹ הָיָה גַּם כֵּן כָּל יָמָיו צַדִּיק וְחָסִיד וְנִפְטַר בְּשֵׁם טוֹב. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן צְרִיכִין לְתַקֵּן הַפְּגָם שֶׁלּוֹ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, אַף עַל פִּי כֵן אִם לא הָיָה מִתְגַּבֵּר וּמִתְחַזֵּק בְּעַצְמוֹ לְתַקֵּן מַה שֶּׁתִּקֵּן בְּוַדַּאי הָיָה קָשֶׁה מְאד הַתִּקּוּן בְּיוֹתֵר גַּם לַצַּדִּיקִים הַבָּאִים אַחֲרָיו וּכְמוֹ כֵן הוּא מַמָּשׁ בְּכָל אָדָם גַּם עַכְשָׁו כִּי זֶהוּ עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁלּוֹ, שֶׁיִּתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלָן, בְּכָל אֲשֶׁר יַעֲבר עָלָיו וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל יוֹם לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ וִידַמֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּאִלּוּ נוֹלָד הַיּוֹם וְכוּ. וְאָז מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְתַקֵּן בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי תְּשׁוּבָתוֹ הַשְּׁלֵמָה בְּוַדַּאי מַה טּוֹב וּמַה שֶּׁלּא יִזְכֶּה לִגְמר הַתִּקּוּן, יִהְיֶה בָּטוּחַ בְּכחַ וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כּחַ לַהֲפךְ הַכּל לְטוֹבָה. וּבִלְבַד שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִלְּצַפּוֹת וּלְקַוּוֹת לַשֵּׁם בְּקִוּוּי אַחַר קִוּוּי וּלְהַרְבּוֹת בִּצְעָקָה וּבַקָּשָׁה וְתַחֲנוּנִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, “כִּי עִם ה הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת” וְכוּ (שָׁם אוֹת ט י”א)

 משיבת נפש אות – נא

לִפְעָמִים נוֹפֵל הָאָדָם בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחֲבֵרָיו בְּנֵי גִילוֹ טוֹבִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּוַדַּאי הוּא מִדָּה טוֹבָה לִהְיוֹת שְׁפַל רוּחַ בִּפְנֵי כָּל אָדָם וּלְהַחֲזִיק אֶת כָּל אָדָם טוֹב מִמֶּנּוּ. אֲבָל אִם יִפּל בְּדַעְתּוֹ עַל יְדֵי זֶה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין זֶה עֲנָוָה אַדְּרַבָּא, זֶה גַּדְלוּת גָּדוֹל שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ שֶׁיַּעֲבד אֵיזֶה עֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק כָּל כָּךְ וַחֲבֵרָיו כְּבָר זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ. כִּי בֶּאֱמֶת אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַמָּקוֹם וּמִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא וּבְאֵיזֶה מְקוֹמוֹת נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו. כִּי אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ כְּלָל וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְעִנְיַן סְפִירַת הָעמֶר “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם וּסְפַרְתֶּם לְעַצְמְכֶם”. כִּי כָּל הַבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלִזְכּוֹת לְקַבֵּל עָלָיו על תּוֹרָה שֶׁזֶּה בְּחִינַת סְפִירַת הָעמֶר שֶׁהוּא הֲכָנָה לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה צָרִיךְ לִסְפּר הַיָּמִים לְעַצְמוֹ דַּיְקָא וְאַל יַפִּיל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ כְּלָל חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה בְּחִינַת: “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם” כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. הַיְנוּ שֶׁחָשַׁב תָּמִיד שֶׁהוּא רַק אֶחָד בָּעוֹלָם וְלא הִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם מוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב וּמְבַלְבֵּל. כִּי בֶּאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה מְנִיעוֹת מֵרְשָׁעִים הָרוֹצִים לְמָנְעוֹ בְּכַמָּה הַסָּתוֹת וּפִתּוּיִים וְלֵיצָנוּת וְכוּ אוֹ בְּהִתְגָּרוּת הַמַּחֲלקֶת שֶׁמַּרְבִּין עָלָיו, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ גַּם כֵּן לִפְעָמִים כַּמָּה מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת אֲפִלּוּ מֵחֲבֵרָיו וְאוֹהֲבָיו הַכְּשֵׁרִים בֶּאֱמֶת וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב בִּכְתָב, רַק הַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִדַּעְתּוֹ, כִּי כְּנֶגֶד כָּל מִינֵי מְנִיעוֹת כָּאֵלּוּ צְרִיכִין לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַנַּ”ל בִּבְחִינַת: “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם”, וְלא יִסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרוֹ כְּלָל בִּבְחִינַת: “וּסְפַרְתֶּם לָכֶם לְעַצְמְכֶם” כַּנַּ”ל וּלְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד אֲפִלּוּ בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת גָּדוֹל, וְגַם עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת כְּלָל. אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד וְלא יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם כְּלָל, שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה בְּשֶׁפַע וְגַם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה נִדְמֶה לוֹ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֲלָפִים מַדְרֵגוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלּא רָאָה מֵהֶם יְגִיעוֹת כָּאֵלֶּה וְהוּא הִתְיַגַּע כָּל כָּךְ וְלא זָכָה לָזֶה וְהוּא בַּעֲנִיּוּת וּבְשִׁפְלוּת גָּדוֹל בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל וְיִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וִיחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בַּמַּה שֶּׁיּוּכַל, וְכָל נְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמַּרְוִיחַ לִפְעָמִים יִהְיֶה יָקָר בְּעֵינָיו מְאד וְיוֹדֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמּוֹ לִזְכּוֹת לָזֶה עַל כָּל פָּנִים. וּמָה אִכְפַּת לֵיהּ מַה שֶּׁחֲבֵרוֹ גָּדוֹל וְטוֹב מִמֶּנּוּ, טוֹב ה לַכּל. וְכַמּוּבָא בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם שֶׁהָיָה רָגִיל לְהָשִׁיב עַל שֶׁשָּׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁחֲבֵרוֹ לוֹקֵחַ מִקָּח גָּדוֹל יוֹתֵר בְּעַד מְלַאכְתּוֹ וְהֵשִׁיב: “מָה אִכְפַּת לִי בָּזֶה זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי”, וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּעְשֵׁעַ וְשָׂמֵחַ מְאד בִּמְלַאכְתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלּא הָיְתָה בִּשְׁלֵמוּת הָרָאוּי, וְגַם בִּמְעַט הָרֶוַח שֶׁהִרְוִיחַ מִיָּד לְיָד אַחֲרֵי עָמָל וִיגִיעָה רַבָּה וְלא הִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים כְּלָל כַּנַּ”ל (שָׁם אוֹת י”א)

 

 משיבת נפש אות – נב

 

מַה שֶּׁבְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת יְרִידָה בְּחִינַת וְנָפִיק, אָז דַּיְקָא חוֹפֶפֶת וּמַגֶּנֶת עָלָיו קְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה מְאד, בְּחִינַת אִמָּא דִּמְסַכְּכָא עַל בְּנִין שֶׁזֶּה סוֹד סֻכַּת שָׁלֵם בְּחִינַת הֶקֵּף עַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁהִקִּיפוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בַּהֲלִיכָתָן בַּמִּדְבָּר שֶׁהוּא מְקוֹם נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, [עַיֵּן אֱלוּל ראשׁ הַשָּׁנָה וְכוּ אוֹת ע”ג]

1 2 3 4 5 6 7 8 9העמוד הבא
פדיון כפרות להתברך בשנה טובה לכל המשפחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *