[hide-this-part morelink=”לחץ להמשיך לקרוא…”]

וכמו שמצינו שכתוב אצל אסתר: “וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר… נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו” (אסתר ה, ב)

במדרש רבה (אסתר ט, א) מתוארת כניסת אסתר למלך ביום השלישי לתעניתה,

ויועיל מאד לקוראו – להתחזק בה’, שבידו בלבד לשאת האדם חן בעיני כל רואיו.

וטוב שיקרא ויתבונן היאך הפך ה’ בן רגע את מצבה של אסתר, מקצף וסכנה – לחן ולכבוד.

וזה לשון המדרש:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, בִּגְדֵי יָפְיָהּ, וְאֶת עֲדִי תִּפְאַרְתָּהּ וַתִּקַּח עִמָּהּ אֶת שְׁתֵּי נַעֲרוֹתֶיהָ… וַתַּצְהִיל פָּנֶיהָ וַתְּכַס הַדְּאָגָה אֲשֶׁר בְּלִבָּהּ. וַתָּבֹא בֶּחָצֵר הַפְּנִימִית נֹכַח הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בִּלְבוּשׁ זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת אֶסְתֵּר עוֹמֶדֶת לְמוּל פָּנָיו.

וַתִּבְעַר בּוֹ חַמָּתוֹ מְאֹד עַל אֲשֶׁר הֵפֵרָה תּוֹרָתוֹ וַתָּבֹא לְפָנָיו בְּלֹא קְרִיאָה, וַתִּשָּׂא אֶסְתֵּר אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִנֵּה עֵינָיו בּוֹעֲרוֹת מֵרֹב הַחֵמָה אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, וַתַּכֵּר הַמַּלְכָּה אֶת קֶצֶף הַמֶּלֶךְ וַתִּתְבַּהֵל מְאֹד, וַתָּפֵג רוּחָהּ, וַתָּשֵׂם רֹאשָׁהּ עַל הַנַּעֲרָה הַסּוֹמֶכֶת יְמִינָהּ, וַיַּרְא אֱלֹקֵינוּ וַיַחְמֹל עַל עַמּוֹ, וַיֵּפֶן לְצַעַר הַיְתוֹמָה אֲשֶׁר בָּטְחָה בּוֹ, וַיִּתֵּן לָהּ חֵן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַיּוֹסִיף יֹפִי עַל יָפְיָהּ וְהָדָר עַל הֲדָרָהּ, וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ בְּבֶהָלָה מִכִּסְּאוֹ, וַיָּרָץ אֶל אֶסְתֵּר וַיְחַבְּקֶהָּ וַיְנַשְּׁקֶהָּ…

וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ, אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה: לָמָּה תִּפְחֲדִי כִּי הַדָּת הַזֹּאת אֲשֶׁר סִדַּרְנוּ שֶׁלֹּא לָבֹא אֶל הַמֶּלֶךְ בִּלְתִּי אִם נִקְרְאָה – אֵינֶנָּהּ מֻטֶּלֶת עָלַיךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ רַעֲיָתִי וַחֲבֶרְתִּי, וַיֹּאמֶר לָהּ מַדּוּעַ כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיךְ לֹא תְּדַבְּרִי אֵלַי, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר רְאִיתִיךָ נִבְהֲלָה נַפְשִׁי מִפְּנֵי כְּבוֹדְךָ, וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ…

סגולה למציאת זווג

יִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ לֵידַע שֶׁזִּוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם לֹא תָּלוּי בְּהִשְׁתַּדְּלוּת כְּלָל, וּכְמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר הַגְּרָ”א מִוִּילְנָא (אור יהל, בבאור ההיכלות פרשת פקודי היכל ו) שֶׁיֵּשׁ לִבְטֹחַ בַּה’ בְּעִנְיְנֵי זִוּוּגוֹ, שֶׁכֵּן מוּבָא בַּגְּמָרָא (מועד קטן י”ח ע”ב) שֶׁזִּוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם הִנּוֹ רַק בְּיַד ה’ בִּלְבַד, וְהוּא מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים, מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר: “מֵה’ יָצָא הַדָּבָר”, וּמִן הַנְּבִיאִים שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא יָדְעוּ כִּי מֵה’ הוּא”, וְכֵן מֵהַכְּתוּבִים שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמֵה’ אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת”, וְכֵן נֶאֱמַר: “אִם ה’ לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ”.

וְהוּא הַזִּוּוּג הַנִּקְרָא “בַּיִת”. וְאָמַר הַפָּסוּק, שָׁוְא הוּא עֵסֶק בְּנֵי אָדָם בְּעִנְיַן הַזִּוּוּג, שֶׁהַכֹּל הוּא מֵאֵת ה’, וְהוּא שֶׁנֶּאֱמַר: אַךְ הֶבֶל בְּנֵי-אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד, ע”כ דִּבְרֵי הַגְּרָ”א.

הֲרֵי שֶׁבְּעִנְיַן זִוּוּג יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל ה’, וְגַם הַמִּשְׁתַּדְּלִים, יִשְׁתַּדְּלוּ בְּהִשְׁתַּדְּלוּת מוּעֶטֶת בִּלְבַד, שֶׁכֵּן בְּעִנְיַן הַזִּוּוּג בִּמְיֻחָד מָצִינוּ שֶׁה’ הוּא הַמְטַפֵּל בְּזֶה בְּאֹפֶן בִּלְעָדִי, וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁבְּנֵי אָדָם נוֹשְׂאִים נָשִׁים, וְלֹא תָּמִיד זֶה מַה שֶּׁהֵם רָצוּ, וּכְאִלּוּ וְנִסְחֲבוּ בְּכֹחַ לִמְצִיאוּת זוֹ, וְעַד שֶׁשּׁוֹקְלִים וְחוֹשְׁבִים אִם לִישָׂא אִשָּׁה זוֹ אוֹ לֹא כְּבָר מוֹצְאִים עַצְמָם תַּחַת הַחֻפָּה…

וְיֹאמַר הַפְּסוּקִים דִּלְעֵיל בְּכַוָּנָה וּבֶאֱמוּנָה שֶׁזִּוּוּגוֹ בִּידֵי ה’, וְאֵלּוּ הֵן:

“וַיֹּאמְרוּ מֵה’ יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ-טוֹב הִנֵּה-רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ (בראשית כד, נ-נא).

“וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן תִּמְנָתָה וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים. וַיַּעַל וַיַּגֵּד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אִשָּׁה רָאִיתִי בְתִמְנָתָה מִבְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים וְעַתָּה קְחוּ אוֹתָהּ לִּי לְאִשָּׁה. וַיֹּאמֶר לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ הַאֵין בִּבְנוֹת אַחֶיךָ וּבְכָל עַמִּי אִשָּׁה, כִּי אַתָּה הוֹלֵךְ לָקַחַת אִשָּׁה מִפְּלִשְׁתִּים הָעֲרֵלִים, וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי. וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה’ הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים משְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל (שופטים יד, א-ד).

בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה’ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת (משלי יט).

סגולה למתלבט בשידוכו

זֶה הַחֲסַר עֵצָה נְכוֹנָה בָּעֵסֶק וְכַיּוֹצֵא, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת בְּעִסְקוֹ כָּךְ אוֹ כָּךְ, אוֹ זֶה הֶחָפֵץ לִקְנוֹת דִּירָה וּמִתְלַבֵּט בְּאֵיזֶה דִּירָה לִבְחֹר, וּבְיוֹתֵר הַמִּתְלַבֵּט עַל שִׁדּוּכוֹ וְקָשֶׁה עָלָיו לְהַחֲלִיט. יַאֲמִין שֶׁבְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הָקָּבָּ”ה הוּא הַנּוֹתֵן עֵצָה לָאָדָם הֵיאַךְ יִנְהַג, בַּמֶּה יִסְתַּחֵר, בַּמֶּה יַשְׁקִיעַ, מַה יֹאמַר וּמַה לֹא יֹאמַר לְצֹרֶךְ עִסְקוֹ, וּבְיוֹתֵר בְּעִנְיַן זִוּוּגוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁבְּוַדַּאי הוּא בְּיַד ה’ וְלֹא בְּיַד הָאָדָם כְּלָל, כַּמְבֹאָר בְּ”חוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת” (שער הבטחון פ”ג).

הָאָדָם רַק נִצְרָךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת הַמּוֹעִיל לְפִי שִׂכְלוֹ, אוּלָם בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם לְבַסּוֹף הוּא מַה שֶּׁנִּגְזַר.

וְכַנֶּאֱמָר: כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל, וְתַרְגוּמוֹ: אֲרֵי הוּא יָהֵב לָךְ עֵצָה לְמִקְנֵי נִכְסִין, וּכְשֶׁיַּאֲמִין בְּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְיַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לַאֲשֶׁר יִגְזֹר ה’, וְיֵדַע בְּבֵרוּר שֶׁאֵין לוֹ בְּחִירָה כְּלָל בַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְּבָר נִגְזַר וְעוֹמֵד, וְיֹאמַר הַנֻּסָּח דִּלְהַלָּן בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כַּמָּה פְּעָמִים, וּבָזֶה עַצְמוֹ יַעֲשֶׂה לוֹ ה’ אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁכֵּן זֶה הַמַּשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הֲלִיכוֹת הַגּוֹזֵר, מַמְשִׁיךְ עָלָיו חֶסֶד ה’, וְיַצְלִיחֶנּוּ ה’ בַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה.

וְלָכֵן יֹאמַר: הֲרֵינִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁבְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם אֵין לְאָדָם בְּחִירָה כְּלָל, אֶלָּא מְצֻוֶּה הוּא עַל הַהִשְׁתַּדְּלוּת בִּלְבַד, וְלָכֵן מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי לְהַאֲמִין שֶׁבַּמֶּה שֶׁאַחֲלִיט לְבַסּוֹף בִּקְנִיָּתִי [בְּעִסְקִי, אוֹ בְּזִוּוּגִי] זֶהוּ אֲשֶׁר נִגְזַר וְנִקְבַּע לִי מִן הַשָּׁמַיִם.

 וְלָכֵן עוֹד מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי שֶׁגַּם אִם אֶתְאַכְזֵב בְּהַחְלָטָתִי, לֹא אֶזְעַף וְלֹא אֶזְעַם לֹא עַל ה’ חָלִילָה וְלֹא עַל שׁוּם גּוֹרֵם וְסִבָּה, וְלֹא אַטִּיל אַשְׁמָה בְּשׁוּם גּוֹרֵם וְסִבָּה, לֶהֱיוֹת שֶׁהִנְנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהִנְנִי בְּיַד ה’ כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, וְהַגְּזֵרָה הִיא שֶׁיּוֹצֶרֶת אֶת הַסִּבּוֹת, וְלֹא לְהֵפֶךְ חָלִילָה שֶׁהַסִּבּוֹת יוֹצְרוֹת אֶת הַגְּזֵרָה.

[/hide-this-part]