סוכות | הבן איש חי

סוכות | הבן איש חי – פתיחה:

“ה’ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר” (דברים לב, יב), נראה לי בסיעתא דשמיא דאמרו רבותינו זכרונם לברכה: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, נמצא עתה האדם טורח באכילה לחרוש ולזרוע ולהשקות ולקצור ולדוש ולטחון וללוש ולאפות עד שתהיה גלוסקא לפניו, אך לעתיד תוציא ארץ ישראל גלוסקא שלימה ויתלוש ויאכל, וכן עתה האדם יגע בכסות הן בבגדי פשתן הן בבגדי משי לעשות כמה מלאכות עד שיהיה בגד ארוג לפניו, ולעתיד תוציא הארץ כלי מילת שהם בגדים ארוגים שהאדם תולש ומתכסה בהם, ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין שתיה- אם רוצה לשתות יין צריך לעשות כמה מלאכות עד שימצא היין לשתות, ולעתיד יביא ענבה אחת גדולה כחבית גדולה ומניחה בזוית ביתו ונוקב אותה ומוציא יין מתוכה ושותה בככל עת שירצה, ולפי זה הנאה העתידה לבוא תדמה להנאת התינוק שיש לו מן דדי אמו שהדדים נותנים לו חלב שיש בו טעם וכח של כל מאכלים שהאם אוכלת, ואין התינוק טורח להשיג הנאתו זאת, אלא כל פעם שירצה לינק מנחת לו אמו הדד בפיו ויונק חלב שכל כח המאכלים שאכלה אמו ישנם בו, וזה שאמר “ה’ בדד ינחנו” קרי ביה “בדד” בשו”א תחת ב’ כדי שתהיה אות ב’ אות השמוש ועיקר התיבה “דד”, כלומר דוגמת הנאה שתהיה מן הדד, ואותו זמן “אין עמו אל נכר” כי יתקיים מה שאמר הכתוב: “ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ” (זכריה יג, ב), אי נמי “בדד” רמז לתורה שבעל פה שיש בה שמונה דרגין שהם ארבע וארבע דהיינו כשר ופסול וטמא וטהור חייב וזכאי אסור ומותר ולכן נקראת “דד”. או יובן- “דד” רמז לשני דלתי”ן של שם שד”י ושם אדנ”י שנפגמו בחטא שהחטיא הנחש את חוה, כמו שכתבו המקובלים בפסוק “הנחש השיאני” (בראשית ג, יג) שנשאר “שי” ו”אני”, ועליהם רמז הכתוב: “לשקוד על דלתותי יום יום” (משלי ח, לד), ולעתיד יתוקנו ויושלמו ואז בשלימות ה”דד” הנזכר “ינחנו” לישראל ואז “ואין עמו אל נכר”. או יובן בסיעתא דשמיא “דד” רמז לסוכה שהיא מספר הוי”ה אדנ”י שהם כ”ו ה”ס אותות סוכה, וכל שם הוא ארבע אותיות ובזה ה”דד” שהוא הסוכה ינחנו לישראל דוקא כי רק ישראל ישמח בצל סוכתו מפני שהסוכה היא סוד אור מקיף, ואין יניקה מן אור מקיף אלא לישראל מה שאין כן אומות העולם, “ואין עמו אל נכר” שאין הקליפות יונקים מן אור זה בסוד “והנחש היה ערום” (בראשית ג, א), ולכן נהגו לסכך בענפי אילן מפני כי “אילן” עולה מספר “סוכה” לכן ענפי אילן הם מצוה מן המובחר, ופה עירנו המנהג לסכך בענפים של דקל- “צדיק כתמר יפרח” (תהלים צב, יג):

הלכות

א
צריך לישב באויר סוכה, והישן תחת המטה אם יש מגג המטה עד לארץ עשרה טפחים לא יצא ידי חובתו, וצריך ליזהר שלא ישן תחת שלחן שגבוה עשרה טפחים:

ב
יזהר לעשות הדפנות קודם הסכך ואם להפך פסולה, ויזהר שלא יניח דבר המקבל טומאה בסכך, ולכן העצים של הסכך לא יהיה בהם בית קיבול דאז מקבלים טומאה, ומחמת כן יזהר גם כן שלא יניח עצים של המטה בסכך מפני שהם מקבלים טומאה, והפירות הם מקבלים טומאה ולכן לא יתלה רמונים וכיוצא בסכך, אלא רק בפחות מארבעה טפחים ביניהם לבין הסכך, דאז אף על פי שהם מקבלים טומאה כיון דהוא תולה אותם לנוי בטלי לגבי סכך ולא מפסיל משום סכך פסול אבל אם יש ארבעה טפחים לא בטלי לגבי סכך והוי פירות אלו סכך פסול, ואף על גב דאין רחבים ארבעה טפחים גזרינן אטו רחבים ארבעה, מיהו במנורה דאיכא חשש דליקה אם יתלנה בפחות מן ארבעה טפחים מותר לתלותה שיעור ארבעה טפחים או יותר דחשיב זה כדיעבד, אך יזהר שלא ישן תחתיה:

ג
לא יאכל בערב סוכות מחצות ואילך, כדי שיאכל בלילה לתאבון כי האכילה בלילה הראשונה דאורייתא וכאשר נבאר בעזרת השם, והא דסגי בערב פסח משעה עשירית וכאן צריך להזהר מחצות, היינו כי בליל פסח אוכלים המצה אחר קריאת ההגדה ששוהין זמן הרבה ואם יזהר משעה עשירית יש זמן הרבה עד שיגיע אכילת מצה, מה שאין כן בסוכות הוא אוכל מיד כשתחשך לכך צריך להזהר למנוע האכילה מחצות וכנזכר באחרונים:

ד
יקדש אחר שיהיה לילה ודאי, ובליל ראשון יברך “לישב בסוכה” ואחר כך “שהחיינו”, כי ברכת “שהחיינו” קאי על הסוכה ועל קדוש יום טוב, אבל בליל שני יברך “שהחיינו” ואחר כך “לישב בסוכה”:

ה
בכל עת שיש קדוש יברך “לישב בסוכה” אחר ברכת קדוש ובעת שלא יש קדוש יש נוהגין לברך “לישב בסוכה” קודם ברכת “המוציא” אחר ברכת “על נטילת ידים”; ויש נוהגין לברך “לישב בסוכה” אחר ברכת “המוציא” קודם שיאכל ואין חשוב הפסק דהוי כ”גביל לתורי”, ואנחנו בביתנו מזמן עטרת ראשנו הרב הגאון מו”ר זקיני רבינו משה חיים ז”ל מנהגינו לברך “לישב בסוכה” קודם ברכת “המוציא” וכן עיקר, ובכל פעם שמברך “לישב בסוכה” יברך מעומד ואחר כך ישב וכנזכר באחרונים. ואם שכח ולא בירך קודם אכילה יברך כל זמן שלא סיים אכילתו, ואם הוא מסופק אם בירך או לאו לא יברך ואם ירצה לברך ברכת המזון כדי שיטול ידיו ויברך “לישב בסוכה” ויאכל הרשות בידו, ואין בזה חשש גורם ברכה שאינה צריכה:

ו
בליל ראשון ובליל שני לדידן דיתבי בחוץ לארץ צריך לכוין באכילתו בכזית ראשון שהוא חיוב דאורייתא כמו כזית מצה בליל פסח, וטוב שיפרש דבר זה בפיו כשאומר “לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה” קודם אכילה, וצריך לאכול יותר מכביצה פת לכולי עלמא:

ז
בכל לילה קודם שיכנס לסוכה יאמר “לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה וכו’ כמו שצונו ה’ אלהינו על ידי משה רבינו עליו השלום “בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים” (ויקרא כג, מב), שגם לפי דעת הפוסקים הפשטנים יש חיוב לפרש פסוק זה כולו בפיו במצוה זו, ויזהר ללמוד משנה מסכת סוכה בכל לילה בכל ימות החג בתוך הסוכה, והמבדיל בביתו יבדיל בסוכה:

ח
לא יברך לישב בסוכה אלא בפת גמור, אבל בפת הבאה בכסנין שברכתו “מזונות” לא יברך משום ספק ברכות להקל, ובכל עת שיברך “לישב בסוכה” יכוין לפטור בברכה זו ישיבתו ואכילתו ושינתו עד זמן אכילת פת השנית אחר זו, ואף על פי דמן הדין מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, עם כל זה המחמיר שלא לשתות אפילו מים חוץ לסוכה תבא עליו ברכה, אבל שינה אפילו שינת עראי אסור לישן חוץ לסוכה, ליכך אם רואה אדם חבירו בבית הכנסת מתנמנם בעת קריאת ספר תורה וכיוצא צריך לעורר אותו:

ט
בכל לילה ישלח קערה תבשיל לאיזה עני, והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין, והסוכה היא צילא דמהימנותא זכר לענני כבוד לכן לא ינהוג בה שחוק וקלות ראש, גם לא יכניס קדרות וקערות גדולות של תבשיל שדרכם להניחם בבית התבשיל, וכן לא יניח בה כד הגדול של המים, והנר אחר שכבה יסירנו מן הסוכה ולא ישאר שם אחר שכבה וכנזכר בלבוש, גם לא ירחץ בתוך הסוכה כלים ואפילו כלי אחד בלבד וכנזכר באחרונים, מיהו כלי קטן ביותר ששותין בו קהוו”א (קפה) אם הוא לבדו- לית לן בה, ועביט מי רגלים לא יכניס לסוכה אף על פי שדרכו בשאר ימות השנה להכניסו בחדר שהוא ישן בו, מיהו תשמיש המטה מותר בסוכה:

י
אסור ליהנות מן האוכלין שתולין בסוכה לנוי בכל יום טוב כולו דהוקצו, ומותרין בליל אסרו חג אם לא חל בשבת, ואם נפלו ביום טוב מוקצין הם ואסור לטלטלם אלא יביאו קטן בן שלוש או ארבע שנים ויטלטלם למקום אחר להצניעם שם עד אחר יום טוב; ואפילו קיסם לחצוץ שיניו אסור ליקח מן הסוכה ואפילו מן הדפנות, מיהו אם ירדו גשמים יסיר הסדינין שתולין בדפנות דוקא כדי שלא יתקלקלו, לפיכך כשתולה הסדינין בדפנות קודם יום טוב יזהר שלא יתלם על ידי קשרים, דאם כן אם ירדו גשמים ביום טוב אסור להתיר קשרים של קיימא, אלא יתלם באופן שלא יצטרך להתיר קשרים:

יא
קטן החריף מתחלת חמש שנים חייב אביו לחנכו במצות סוכה, ואינו חריף מתחלת שש שנים, ויש אומרים: החריף עד שיגמור החמש שנים, ואינו חריף עד שיגמור שש, והנשים אף על פי דמן הדין פטורים משום דסוכה מצות עשה שהזמן גרמה, עם כל זה אם ישבו בסוכה יש להם שכר מצוה:

יב
חולה אפילו חש בראשו או חש בעיניו פטור אם יש לו מנוחה חוץ לסוכה, ואם אין הפרש חייב, אבל לילה ראשונה אפילו חולה חייב לאכול כזית בסוכה, והמצטער מפני הריח או יתושין וכיוצא פטור מן הסוכה, מיהו צריך שיהיה לו צער שיעור שדרך בני אדם להצטער בו, אבלל אם הוא מפונק ומצטער על דבר מועט אינו פטור, וכל זה דוקא אם יצא מן הסוכה ינצל מצער זה, אבל אם אף על פי שיצא יגיע לו זה הצער של ריח או יתושין וכיוצא אינו יכול לפטור עצמו מן הסוכה, וסוכה שישנים בה בני אדם הרבה ואינו יכול לישן בפשוט ידים ורגלים, לא חשיב זה צער לפטור עצמו בכך ולצאת מסוכה:

יג
יברך “על נטילת לולב” ו”שהחיינו” קודם שיטול האתרוג, אבל הלולב יטלנו בידו קודם שיברך, ואם כרוך בגד על ידו משום חבורה יסירנו קודם הברכה מושם חציצה, ויש אומרים שיסיר גם הטבעת מאצבעו, ואם שכח ולא הסיר יטול שנית בלא ברכה, ויזהר שישים השדרה של הלולב כנגד פניו בעת הברכה והנענוע, ואסור לאכול קודם שיברך על הלולב:

יד
אפילו חולה יברך ויטול לולב מעומד, וצריך שיטול הלולב בימין והאתרוג בשמאל, ויזהר בכך גם בהקפות כשמקיף בלולב, כי יש טועין בזה שאוחזים הלולב והאתרוג ביד אחת והסידור שקורין בו ההושענא ביד השנית, וזה אינו נכון אלא גם בהקפות יאחז האתרוג בשמאל ולולב בימין, ויזהר שלא יפריד האתרוג מן הלולב בשעת ברכה שפוגם בכך, וצריך לחבר האתרוג עם הלולב בסופו וכמו שכתב רבינו ז”ל בספר הכונות וזה לשונו: לכן מקום חיבור ההאתרוג על יד הלולב הוא בסיומא, במקום אחיזתו מלמטה כי כן העטרה היא בסוף היסוד; עד כאן לשונו; עיין שם; ולכן צריך להזהר בזה:

טו
ההקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ספר תורה, דאין הנחת ספר תורה על התיבה מעכבת בדבר ההקפות כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכים לבית הכנסת מחמת אונס ומניחים כסא אחד מן הבית ומקיפים אותו אין זה כלום דאין זה נחשב “תיבה”, ועם כל זה נראה לי- מי שהוא חולה ואי אפשר לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ”ך ויקיף כדי שלא לבטל מצות ההקפה, והשם יתברך ברחמיו לא ימנע טוב להולכים בתמים:

הושענא רבא

פתיחה :

“וליוסף אמר מבורכת ה’ ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת”, נ”ל בס”ד יוסף הצדיק עליו השלום הואר בחינת היסוד, אך הוא למעלה בדוכרא שהוא סוד שם הוי”ה בסוד התפארת, ולא בנוקבא שהוא סוד שם אדני במלכות, ולכן מבורכת ה’ ארצו בשם הוי”ה הנקרא שמים שהוא בתפארת, ולז”א ממגד שמים מטל הוא ט”ל אותיות דשם הוי”ה בארבע מילואיו ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן שיש בו ט”ל אותיות, וידוע שכל צדיק מכונה בשם יוסף על שם שהוא מוסיף והולך כמ”ש רז”ל ת”ח כל זמן שמזקינין דעתן מוספת עליהן, ושלימות עבודת הקודש של הצדיק הוא שיעבוד מאהבה במחשבה ובדיבור ובמעשה נמצא צריך שיהיה שלם בג”פ אהבה שעולה מספרם ט”ל לכך הוא ראוי להיות נשפע מן ארבעה מלואים ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן דשם הוי”ה ב”ה שהם ט”ל אותיות, ולכן ישראל נקראו גוי אחד בארץ על שם שהם עובדים את השי”ת מאהבה שהיא מספר אחד ולכך אנחנו נשפעים עי”כ מן י”ג מכילן דרחמי בזכות עבודה באהבה, ולכך מקיפין בחג השמחות את התיבה בלולב בככל יום מששה ימים הקפה אחת וביום הו”ר שבעה הקפות, הרי סך הכל הם שלשה עשר הקפות כמנין אהבה וכמנין אחד, וכנגד י”ג מכילן דרחמי, ובזה יובן בס”ד אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם, פירוש ישראל שהם גוי אחד ועובדים מאהבה, באחד הם י”ג הקפות שמספרם אחד יגשו לפני הקב”ה ועי”כ רוח הטומאה של חיצונים לא יבא בינהם שיזכו להיות ביום שמיני עצרת אינון בלחודייהו קמי מלכא קדישא, ונ”ל בס”ד דע”י הקפות אלו שהם ששה ושבעה יתמתקו אותיות ז”ו של כוז”ו שהם מספר ששה ושבעה דידוע מ”ש רבני אשכנז ז”ל בביאור מאמר נחום איש גם זו שהיה דרכו לומר גם זו לטובה היינו כדי למתק אותיות זו דשם כוז”ו שהם דין כנודע:

הלכות הושענא רבא

א
מרבים בתפילות ותחנונים בהושענא רבה, כי הוא סיום נ”א יום שנתנו לישראל בחסד עליון לעשות בהם תשובה ותתקבל תשובתם, והם שלשים דאלול מיום ראשון של ר”ח וכ”א יום דתשרי רמז לדבר אין נא אלא לשון בקשה לכך נתנו נ”א יום לצורך הבקשות ותחנונים ויום זה הוא סיום יום נ”א, ולכן נקרא הושענ”א רבא כלומר הושע את יום נ”א שהוא רבא דהכל הולך אחר החתום:

ב
בליל הו”ר בעת חצות לילה נגמר ונעשה בחינת חותם החיצון למעלה, כי ביוה”כ נגמר חותם הפנימי שהוא העיקר יותר, ולכן בהו”ר נמסרין הפתקין, ואע”פ שנמסרו הפתקין יש עוד זמן להצלה עד יום ח’ עצרת, ולכן צריך להתעורר בתשובה גדולה בהו”ר ויהיה לבו חרד בתשובה כל היום כולו:

ג
ילמוד סדר המתוקן בשמחה ובהתלהבות כי בלימוד ספר משנה תורה נעשה עיקר התיקון הראוי להיות ביום זה, ומעט קודם חצות לילה יאמרו ק”ש שעל המטה עם הפסוקים שיש עמה, ואחר חצות לילה יאמר ברכות השחר, ורק ברכת התורה לא יאמר אלא עד אחר עמוד השחר:

ד
יתפללו שחרית ומוסף בכונה והתלהבות, כי מלבד החיוב שיש בזה מכח קדושת היום עוד צריך להתפלל בהתלהבות כדי שלא תגבר עליו השינה ויבא לידי כמה טעיות בתפלה וברכותיה ולכמה חסרונות מאחר שהיה ניעור כל הלילה, גם צריך לדקדק היטב שלא יטעו באור הלבנה ויתפללו קודם עמוד השחר, דידוע בזמן מהרי”ל ז”ל טעו בכך וגזר מהרי”ל ז”ל על הציבור תענית ג’ ימים בעבור זאת:

ה
אין רגילין לעשות מלאכה של חול ביום הו”ר עד אחר יציאתם מבית הכנסת ויש מסירין אפילו הכיס של המעות מחיקם, מיהו אם דרכו ליתן צדקה לעניים בבית הכנסת וגם ג’ פרוטות בפסוק ואתה מושל בכל אשר בפסוקים ויברך דוד, לא יבטל מצות יקרות אלו בשביל חסידות זו:

ו
אחר שנכנסו כל החסדים ביום זה ע”י סוכה ולולב ושבעה הקפות, אז נכנסים החמשה גבורות אחר קדיש תתקבל, ואלו החמשה גבורות נכנסים ע”י חבטת חמשה בדים של ערבה, על כן אחר קדיש תתקבל של סדר ז’ הקפות יקח כל אדם חמשה בדים של ערבה שיהיו כשרים כדין ערבה שבלולב, ויחבוט חמשה פעמים על הקרקע, ויכוין בחבטות אלו כדי לתת בבחינת ה”א אחרונה שבשם הוי”ה ב”ה שהיא סוד המלכות חמשה גבורות מנצפ”ך, ויכוין בכל חבטה באות אחד דמנצפ”ך כפי סדר זה ולא כסדר כמנפ”ץ:

ז
יקשור חמשה בדים אלו ביחד, ויחבוט בהם בכח על הקרקע, ולא תהיה מרוצפת באבנים או בעצים, דקרקע צריך בדבר זה, ויחבוט בהם בכח, ואע”פ שכתב בס’ בכורי יעקב דטוב לחכות עד שיסיר העלין, לא מודינא בזה כי ראוי שיהיו הבדים בכשרותם ושלימותם בכל החבטות כולם:

ח
ערבה זו דינה כערבה שבלולב שאין לפסוע עליה ולא לזלזל בה, ומנהגינו להצניע ערבה זו עד הפסח לשרוף בה את החמץ, והלולב ישרפו אותו בתנור שמסיקין בערב פסח למצת מצוה:

ט
יש לקרות ביום הו”ר נבואת חגי סי’ ב’ בשביעי בעשרים ואחד לחודש וכו’ עד אתן שלום נאם ה’ צבאות והם ט’ פסוקים כמ”ש רב יעב”ץ ז”ל, גם קורין ביום הו”ר ביהושע סי’ ו, וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה וכו’, עד ויאמר יהושע אל העם הריעו כי נתן ה’ לכם את העיר, וידוע מ”ש בירושלמי בהא ששנינו על הו”ר שהיו מקיפין המזבח שבע פעמים שהוא זכר לנס הנזכר ביריחו ע”ש, ובאמת כל איש בלבבו יבין כי סוד הקפות אלו שהם שש ושבע, הקפות אלו הכל עולה בקנה אחד על כן דבר בעתו מה טוב:

י
אתרוג של לולב בשביעי אסור לאכלו, ולבני ארץ ישראל מותר ביום שמיני עצרת, אבל לבני חו”ל אסור בשמיני עצרת ומותר בשמחת תורה שהוא יום טוב שני, ואם חל שמיני עצרת בשבת יש אוסרין האתרוג לבני חו”ל גם בתשיעי שהוא אחר השבת:

יא
סוכה ונויה אסורים לבני חו”ל ליהנות מהם גם בתשיעי שהוא יום ש”ת, והוא הדין דאסור לטלטלם, ויזהר כל ימי המועד לבלתי יקח מן הסוכה אפילו קיסם לחצוץ בו שיניו בין מהסכך בין מהדפנות וגם אחר המועד כשמוריד סוכתו לא יפסע על עצי הסוכה דתשמשי קדושה הם, אך מותר לשרפם בתנור, ונהגו להצניעם להגעלה לצורך הפסח:

יב
ליל ש”ע אומר בתפלה את יום חג שמיני עצרת הזה, ואם טעה ואמר את חג הסוכות הזה חוזר, ואם נזכר שהוא יום ש”ע ורק טעה בלשונו ואמר חג הסוכות אינו חוזר:

יג
אין מברכים בחו”ל בש”ע על הסוכה, אבל חייבים לישב בה ולישן בה כשאר ימי החג ואין לזלזל בזה כלל, ורק תהיה הישיבה בלא ברכה, ומברכין שהחיינו בליל ש”ע ובליל ש”ת בקדוש הלילה, וצריך לילה ודאי בקדוש בש”ע בשביל ברכת לישב בסוכה דיאן מברכין, ובשמחת תורה בשביל ישיבת סוכה דאין יושבין בה ואוכלין בחוץ:

יד
אסור להזכיר היחיד גשם בתפלת מוסף ביום ש”ע קודם שיכריז ש”ץ, ולכן המתפלל יחיד בביתו ימתין עד שידע בבירור שהכריז הש”ץ באיזה בית הכנסת שאותה העיר וכל אדם ששכח ואמר מוריד הטל ולא אמר מוריד הגשם אינו חוזר:

טו
שנים מקרא ואחד תרגום של פרשת וזאת הברכה יקראנה ביום הו”ר ולא ביום ש”ע מפני התרגום, ואם שכח ולא קראה ביום הו”ר יקראנה ביום ש”ע אחר מנחה:

טז
בליל תשיעי ויום תשיעי בחו”ל אסור לאכול ולישן בסוכה משום בל תוסיף, ואין תקנה לפרוס על הסכך סדין על כולו דהוה לה סכך פסול, משום דזה אינו ניכר כמו אויר וכנז’ בס’ בכורי יעקב, מיהו ביום תשיעי אחר שקידש ואכל חוץ לסוכה, מותר לו לאכול בצהרים או במנחה בתוך הסוכה שכבר ניכר דלא עבר על לא תוסיף מאחר שבלילה וגם ביום אכל חוץ לסוכה, ולא חישינן למראית עין דאורחים שנכנסין לביתו בשעת מנחה ורואין אוכל בסוכה ועיין בכורי יעקב:

יז
ההקפות עושין בחו”ל בש”ע ובש”ת ואין לחוש לחששה של הגאון חיד”א ז”ל, כי הזמן נשתנה עתה ונפתחו עיניהם של בני אדם ולא אתו לזלזולי, וכפי רבינו הרש”ש ז”ל צריך להניח ס”ת על התיבה ויאחזנו אדם ירא שמים כל משך הההקפות, ומנהגו של רבינו האר”י ז”ל להקיף בס”ת, גם מנהגו של רבינו האר”י ז”ל לעשות הקפות ליל אסור חג אחר תפלת ערבית, וכן ראוי לעשות כל אדם:

יח
מה שמרבים בשמחה לכבוד התורה היא מצוה גדולה, ובכל דבר יכוין האדם לשם שמים ויזהר מלערב בתוך השמחה של תורה שחוק וקלות ראש ח”ו, ואיתא במדרש ודוד מכרכר בכל עוז לפני ה’, מהו בכל עוז בכל כוחו, מהו מכרכר שהיה מכה ידיו זו על גב זו וטופח ואומר וכו’, ופירש באור שבעת הימים שהיה מכוין להגביר הימין על השמאל, וחסד על גבורה ורחמים על הדין, והיה מכוין למתק עי”ז חמשה גבורות הרמוזים בחמש אצבעות הימין, וחמש פעמים חמש בהכאה הם כ”ה, סימן לדבר כה תברכו את בני ישראל ומכאן סמך למנהג ישראל בשמחת התורה:

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button