עדינות הנפש | יסודות ביהדות

גסות הרוח הם מקלקלי היראה ועבודת השם והשם יתברך שונאם

עדינות הנפש הם יסודות והתחלה בעבודת השם ולימוד התורה, כי דרך ארץ קדמה לתורה. וגסות הרוח הנקראת “צבר” קקטוס עוקצני הם הרס הנפש של איש הישראלי והשם יתברך שונאם . ראש ישיבת ברסלב מדבר על יסודות המידות הטובות – פרשת השבוע צו על פי דרכו של רבי נחמן מברסלב.

בס”ד. ירושלים עיה”ק תו”ת בב”א, יום ו’ עש”ק לסדר פרשת צו
לכבוד… אחדשה”ט! בעזרת השי”ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע.

עדינות הנפש | פרשת השבוע צו

וזהו (ויקרא ו-ד) “ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה”.

כל אדם שבעולם צריך להיות עדין הנפש ולעבוד על כך,
אמנם (קהלת ז-כט) האלקים עשה את האדם ישר, ובאופן טבעי זוכה אדם במתנת שמים בעדינות,
מכל מקום, מכל מיני סיבות יש שנולדים עם גסות, ויש לו בגידולו סביבה תומכת לגסות,
הן מצד ההורים ואחים ודודים ושכנים והן מחברים, עד שנעשה אצלם הגסות לטבע.
והוא מהות של ז’לוב בלע”ז המוזכר גם בספרי רבינו ז”ל.

חוסר טאקט

והם הם ה’חסרי טאקט’ וחסרי אינטליגנציה ריגשית, הדורכים על היבלות, ועל פצעים פתוחים..
ומצערים מאד בהרבה אופנים את הבריות, והם כשלעצמם לא מתחילים להבין כלל שהם מזיקים כאלה,
ואפילו כשמעירים להם – הם לא מבינים מה רוצים מהם.

והנה ברור שאחד השורשים העיקריים של חוסר עדינות (איידלקייט בלע”ז) היא מידת הגאוה,
שאדם לא מרגיש ולא אכפת לו מאף אחד, כי אם מעצמו, ולדעתו הוא מרכז העולם (אגוצנטרי בלע”ז),
ולכן לא מתחשב עם אף אחד, עד שגם לא עולה על דעתו שיש להתחשב עם זולתו ואַחרים.

וזה בחי’ מ”ש חז”ל (ברכות מז.) רבין ואביי, הוו קא אזלי באורחא (וכל אחד רכב על חמורו).
קדמיה חמריה דרבין לדאביי, ולא אמר ליה (רבין לאביי) “ילך אדוני לפני” כפי שהי’ ראוי לעשות ממידת דרך ארץ מפני הכבוד.
אמר אביי בלבו מאז שבא מארץ ישראל ומוסר לחכמי בבל משמועותיו של רבי יוחנן, ראש חכמי ארץ ישראל,
גס ליבו, ואינו מתנהג בדרך ארץ לכבד אחרים כראוי,
כשהגיעו לפתח של בית הכנסת אמר רבין לאביי דרך כבוד “יכנס אדוני”!
שאל אביי לרבין בהקפדה “ועד עכשיו לא הייתי” אדוני??! עיי”ש.

גסות הרוח

וכן המראה את עצמו שהוא מדאי עדין, דהיינו יותר עדין מכל העולם הוא ג”כ יהיר וגס.
וכמ”ש חז”ל (פסחים פו:) השותה את כוסו בבת אחת – הרי זה גרגרן (וזולל וסובא),
שותה בשתי לגימות –הרי זה דרך ארץ, בשלושה לגימות – הרי זה מגסי הרוח.
(וראה בקיצור שולחן ערוך (ס’ מב-ס”ב) שדין זה נאמר רק בשתית יין, ולא במים וכיוצא. ומסתבר ג”כ שמדובר בכוס המחזיק רביעית בלבד).

וכיוצא בזה אמרו חז”ל (חגיגה יח:) הנוטל ידיו לפירות (באין עליהם נוזלים, דבר שאף אחד לא עושה) – הרי זה מגסי הרוח.
ואמרו (סוטה ד.) כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש, וכאילו בא על כל העריות, וכאילו עובד ע”ז, וכאילו כפר בעיקר,
ועוד אמרו (שם ה.) שראוי לגדעו כאשירה, ושכינה מיללת עליו, ואמר הקב”ה “אין אני והוא יכולים לדור ביחד בעולם.

ואמרו (ב”ב עח:) כל אדם שיש בו גסות הרוח – נופל לגיהנום.
וגם מעכב את גאולתנו וביאת משיחנו, כמ”ש (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל.
ואמרו (שם קא:) גסות הרוח שהיתה בירבעם בן נבוט, טרדתו מן העולם.
ואמרו (אבות פ”ד מ”ז) הגס לבו בהוראה – שוטה רשע וגס רוח.
ואמרו (אותיות דרבי עקיבא) אפילו יש בו תורה וחכמה כמשה רבינו ויש בו גסות הרוח – לא ינקה מדינה של גיהנם.

וזה בחי’ הנאמר בפרשת השבוע “ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים”.
ופרש”י אין זו חובה (הלכתית, אלא חובה מוסרית) אלא דרך ארץ
שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהם תמיד,
בגדים שבישל בהם קדירה לרבו – אל ימזוג בהם כוס לרבו (ע’ יומא לג:). והכל כנ”ל.
כי העדינות מחייבת.

בברכת התורה וכל טוב סלה
ראש ישיבת ברסלב “נצח מאיר
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד שליט”א

הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *