על מי מוטלת חינוך הבנים על פי התורה ? פרשת כי תצא

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר כי תצא. לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

וזהו (דברים כא-יח וכו’) “כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו, ויסרו אותו ולא שמע אליהם. ותפסו בו אביו ואמו.. ואמרו.. בנינו זה סורר ומורה”.

הנה בכל הפרשה אביו ואמו כחדא אזלי, הוא לא שומע בקול שניהם, שניהם מייסרים אותו ומחנכים אותו ולשניהם אינו שומע, שניהם תופסים אותו, ושניהם אומרים.

וא”כ קשה למה הפסוק הראשון של הפרשה מיחס אותו לאביו בלבד “כי יהיה לאיש בן סורר ומורה”? 

ועוד קשה למה הי’ צריך הפסוק להזכיר אביו כלל, מספיק היה לכתוב “כי יהיה בן סורר ומורה”. “לאיש” למה לי?

חינוך הבנים תלוי ומוטל בעיקר באביו

אלא בא הכתוב לומר לך שלגבי התנהגות הבן עיקר הכשלון בחינוך ע”פ הרוב, רובו ככולו, תלוי באב שלא השכיל לחנך אותו כמו שצריך, כי האב צריך להתמסר מאד בכל כוחו לחינוך בנו (כל אחד מבניו), לדעת איך מתנהג ואיך לומד, ועם מי מתחבר. ואם יש שינוי מצב רוחו, או שינוי ברצונותיו, וחשקו בלימוד התורה, או שינוי התנהגותי – מיד צריכה להדלק אצלו נורה אדומה לאזהרה, וצריכים לברר מה קורה, ולטפל מיד ולא להזניח.

וכן האב צריך לפעמים ללבוש כובע של ילד, ולרדת לרמת בנו, ולשחק עמו, וללמוד עמו באופן שיקנה אהבתו, ויתחבר עמו, באופן שהאב יהי’ החבר הכי טוב של בנו, ולו יספר הכל, כל מה שעובר עליו וכל מה שמרגיש ושום דבר לא יסתיר ממנו. באופן שאם תוולד או תתגלה בעיה – יוכל לטפל בה מיד, למעט בנזק, ולתקן כל מה שצריך לתקן.

וכל זה כשהבן ילד, וקל וחומר שהוא גודל ונעשה נער המתבגר, שעם גדילתו גודלות הבעיות והנסיונות והסכנות, שצריך תמיד להיות עם היד על הדופק ועירני עם עיניים פקוחות, לדעת כל מה שנעשה עמו ועובר עליו, ולהיות ביחסים טובים ומצויינים עמו, באופן שיהי’ גלוי לב עמו, ויוכל לעזור לו ולהדריכו בכל ניסיונות החיים.

ובין לילד ובין לנער צריך להזהר מאד מאד לא ללחוץ עליו ללמוד ולעשות דברים שאינם לפי כשרונותיו כוחותיו ויכולתו.

ואפי’ כשאין זו מניעה מצד היכולת של הבן, מ”מ צריך להזהר להיות חנוך הנער על פי דרכו, כדי שגם כי יזקין לא יסור ממנו, (משלי כב-ו). כי לחץ הרבה פעמים משתק, ויותר גרוע הרבה פעמים מקומם, וגורם מרד, וגורם רצון לעשות ההיפך.

וצריך תמיד לייצר ‘רצון’ עצמי של הבן לעשות דברים החיוביים המתבקשים.

והנה דורינו הוא דור תהפוכות, דור לא פשוט, והרבה ‘בנים’ נאבדים רח”ל בדרך, וצריכים להשכיל איך להתנהג עמם, ולהתייעץ עם מביני דבר. ולהתפלל הרבה מאד על כך. ומכל מקום כל זה לא פוטר את אחראיות האבא על בנו, ולא יפטר עצמו עם הטענה שכבר ניסיתי הכל, ועשיתי כל מה שהייתי צריך לעשות, כי על פי רוב (כמעט תמיד) – זה לא נכון. כי באמת לא נעשה מספיק ולא נעשה מה שהיו צריכים באמת לעשות, וכן נעשו הרבה מאד דברים שלא היו אמורים לעשות, ואומר הרבה דיבורים (פוגעניים) שלא היו אמורים להאמר.

והנה אע”פ שעיקר האחריות וההשתדלות ביחס לבן תלוי באב וכנ”ל, מ”מ האֵם כוחה רב לכאן, או לכאן, וכנודע (ואכמ”ל). ולענין ‘צרת הבת’ רח”ל – ראה בילקוט שמעוני כאן. וכמעט כל הנ”ל נוגע גם לה. ועיין במ”א.

ויהי רצון שכל בנינו ובנותינו ילכו תמיד בדרך הישר ע”פ תוה”ק והדרכת הצדיקים.  

 בברכת התורה וכטו”ס ראש ישיבת נצח מאיר ירושלים הר’ שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

פרשת השבוע כי תצא 2020 להורדה והדפסה

ברכת הבנים ערב יום כיפורעמלנו אלו הבנים | תפילה לחינוך הילדיםחובת חינוך הילדים

תרומות / מעשרות / צדקה

לאחזקת הישיבה ולומדיה יתקבלו בברכה 050-4161022 או בדף התרומות

פדיון כפרות להתברך בשנה טובה לכל המשפחה

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *