פרשת שקלים

פרשת שקלים – היא אולי קצרה במילים, אבל וואו כמה שהיא עצומה במשמעות. בפרשת שקלים אנחנו הולכים לגלות יחד איך מטבע אחד קטן, מחצית השקל, מחזיק בתוכו סודות אדירים על אחדות, על כפרה וכן על יישוב הדעת של הנפש וגאולת הנשמה ועם ישראל מידיו של המן הרשע.

הסבר כללי על פרשת שקלים.
זאת אחת מארבע פרשיות מיוחדות (זכור, פרה והחודש)
שקוראים אותן כתוספת לקריאת התורה בשבתות סמוכות לחודש אדר,
כהכנה לחג הפורים ולפסח.

הפרשה נקראת בשבת שלפני ראש חודש אדר (או בשנה מעוברת, לפני אדר ב').
אם ראש חודש חל בשבת, קוראים אותה באותה שבת, ומוציאים שלושה ספרי תורה:
אחד לפרשת השבוע, אחד לראש חודש, ואחד לשקלים.

שבת שקלים היא פתיחת חודש השמחה חודש אדר.
"משנכנס אדר מרבין בשמחה".
הגאווה (שמקורה בעצבות, פירוד הלבבות וכד') גורמת לפירוד, אך שמחה מאחדת ומביאה גילוי ה'.
יש להתעורר לאהבה, למסור נפש על אחדות, ולהימנע מלשון הרע או מריבות.

פרשת שקלים – שקל מלשון שקול את מעשיך…

המן רוצה שלא יהיה לנו יישוב הדעת, בלבולים מחשבות זרות ומטרידות..
בכך הוא משיג את חלוקת העיצה ומחשבות רעות,
וזה מביא מחלוקות ושנאת חינם – פירוד בנפשינו ובכלל עם ישראל.
פוליטיקאים חושבים רק על הכיסא שלהם, אנשי דת רוצים את הכבוד שלהם.
תשקורת חוגגת על כולם עם אמת מסולפת לקנות דעת ציבור – הגורם שנאת חינם ופירוד הלבבות !

לפני פורים צריך חשבון הנפש ויישוב הדעת,
לזכור מה התכלית עבורה באנו לעולם הזה,
ועל ידי זה לתת את הכופר נפש,
ולזכות לאחדות להפליג ולפעמים להעלים עין לחבר ולבן/בת זוג,
לשקול את הדיבורים לא בכעס, אלה בנחת, ולא לדבר מה שלא צריך בטח לא לשון רחובית וגסה,
אלא דיברי תורה ודרך ארץ…

דבר שבכוחו לתקן את בחינת עם מפורד ומפוזר…

ולעוד לשקול את מעשינו הגשמיים –
במה אני משקיע את חיי, את הזמן היקר שלי, לאן הכסף שלי הולך?
לגשמיות, עוד תענוגות, עוד כבוד, ורכוש,
או שאני גם מפקיד כסף וצדקה לדברים רוחניים –
כמו הידור המצוות, ו/או תרומה שיהיה לי זכות
במניות של התורה הקדושה – שהרווח נצחי לחיי עולמים?
וכדומה…

פרשת כי תשא (שמות ל', י"א – ט"ז) שמות ל׳ : י״א – ט״ז.

(יא) וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
(יב) כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃
(יג) זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהוָֽה׃
(יד) כֹּ֗ל הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהוָֽה׃
(טו) הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃
(טז) וְלָקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם:

ה' יתברך מצווה את משה לערוך מפקד של בני ישראל (מגיל 20 ומעלה),
כדי למנוע נגף (מגפה) בעת המפקד,
כל איש חייב לתרום מחצית השקל ככופר נפשו.
עיקר הזיכרון הוא לזכור בעלמא דאתי בעולם הבא. שזה מכפר על הנפש.
כי אדם נופל לתאוות והבלי עולם הזה בגלל ששוכח את התכלית עבורה הגיע לעולם הזה !

התרומה היא שווה לכולם – "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט".

המטרה של כסף התרומה – שימש לקניית קורבנות הציבור (קורבן תמיד ועוד) והיה כפרה על חטא העגל.
והיא משמשת לקניית קרבנות ציבור (כמו התמידין) בבית המקדש, וכן לבניית אדני המשכן.
בזמן בית המקדש, היו מכריזים על התרומה מראש חודש אדר, והכסף נאסף עד ראש חודש ניסן.

כיום, קריאת הפרשה היא זכר למצווה זו, ויש נוהג לתרום "זכר למחצית השקל" לצדקה לפני פורים.

הפרשה מדגישה ערכים כמו שוויון כל יהודי נותן רק "חצי" שקל,
כדי ללמדנו שכל אדם בעצמו הוא רק "חצי" – והוא זקוק לחברו מישראל כדי להיות שלם.
כפרה (כופר נפש) לכל אחד – כל אחד שמתעלה בעבודת השם,
ונותן חלקו הוא חלק מהעבודה שעוזרת לעם ישראל,
ובמיוחד האחדות (הכסף משמש לקורבנות הציבור כולו) ומכפר לכל עם ישראל.

פרשת שקלים גם קשורה לפורים,
שכן חז"ל רואים כאן מלחמה רוחנית נגד עמלק (שורשו של המן),
היצר הרע, הסיטרא אחרא (כוח הרע) שמנסה לפצל ולפורר את עם ישראל,
(כמו שמובא במגילה שאמר המן למלך "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד"),
שמביא ספק ופירוד בלבבות, מחלוקות ומריבות…

אך דרך האחדות של השקלים – מביאים ודאות ואהבה ואחדות – המנצחת!

הוא רצה להשתמש בכוח הכסף – "להקדים שקליהם, לשקליו של המן" (כפי שמביא רש"י על מגילה יג, ב).
המן הציע למלך אחשוורוש 10,000 כיכר כסף להשמדת היהודים,

אך שקלי ישראל – גברו עליו כנזכר לעיל, כפי שנאמר: "שקליהם קדמו לשקליו".

עוד יש ללמוד דיוק כיסוד רוחני.
הכל בתורה מדוד במדויק – מספרי אותיות, פסוקים ומצוות – כמו יהלומים ממוספרים.
כך גם השקלים – אף שקל לא אובד, והם ביחד בונים את אדני המשכן והקורבנות המכפרים.
ומביאים את הכוח והרוחניות הטהורה לעם ישראל.
זה מלמד שכל יהודי חיוני להשראת השכינה, בלעדיו, עם ישראל והעולם "לא עומד".

עמלק מביא בלב באדם ספק וקרירות ובלבולים במחשבות של עצבות,
("מה כבר המעשים שלי נחשבים?", "מה אני שווה אם אני לא מושלם?"),
אך הספירה המדויקת נותנת ודאות ושמחה. רבי נתן מקשר זאת לצדקה,
שמעוררת מוחין (השגה רוחנית) ומכפרת, במיוחד סמוך לימי הפורים וטהרת הפסח היציאה מגלות.

המנהג המעשי בזמן בית המקדש
היא שכל יהודי היה תורם באופן אישי או דרך שליחים. במקדש היו 13 "שופרות" (קופות איסוף) בלשכת העזרה, שכל אחת יועדה למטרה ספציפית. אם מישהו לא תרם, היו כופים אותו (באמצעות עיקול רכוש), אך רוב העם תרם מרצון כחלק מחובתו השנתית.

בימינו – קוראים את הפרשה כזכר למצווה,
ומנהג עם ישראל קדושים, לתרום "זכר למחצית השקל" לצדקה לפני מנחה של ערב פורים,
(שלוש פרוטות או שווי של מחצי השקל של זמנם שהיה מכסף טהור).
זה מכפר ומביא ברכה, כפי שכתוב "צדקה תציל ממות".
חז"ל (בבא בתרא ט, א) אומרים שהצדקה שקולה כנגד כל המצוות, ומכפרת כמו הקורבנות.

כפי שהזכרנו, בימינו זה קריאה להרים תרומה לבתי כנסת ובתי מדרש – "בתי מקדש מעט" – שבהם לומדים תורה ועוסקים בעבודת ה'.

דוגמה לכך היא הפרויקט שהזכרנו – בניית בניין חדש ל"נצח מאיר" בירושלים, בראשות הרה"ג החסיד, הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד. המוסד כולל כולל אברכים, וישיבה לצעירים מבקשי ה', בית מדרש ובית כנסת, ומקדם לימודי יהדות הכוונה בניית כלים לחיים ליישוב הדעת והשקפת תורה מידות טובות וחיזוק באמונה וכוח התפילה בדרכו של תורת רבינו נחמן מברסלב.

בברכה עמיאל – המנהל – בית המדרש "ברסלב מאיר"

תפילה לפרשת שקלים

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֲדוֹן הַכֹּל,
אַתָּה הוּא הַמֵּכִין מָזוֹר לִפְנֵי הַמַּכָּה, וְהִקְדַּמְתָּ שְׁקָלֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁקָלָיו שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע.
אָנָּא ה', זַכֵּנוּ בְּעֵת הַזֹּאת, בִּקְרֹא הַפָּרָשָׁה הַקְּדוֹשָׁה, לְהִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה,
כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכְנִיעַ אֶת הַגַּאֲוָה הַמַּפְרֶדֶת בֵּינֵינוּ.

תֵּן בְּלִבִּי אֶת הַדַּעַת הַנְּכוֹנָה "לִשְׁקֹל" אֶת מַעֲשַׂי.
עָזְרֵנִי לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַתַּכְלִית הַנִּצְחִית,
וְלֹא אֶטְבַּע בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבְתַאֲווֹתָיו.

זַכֵּנִי לְיִשּׁוּב הַדַּעַת אֲמִתִּי,
לָדַעַת בַּמֶּה אֲנִי מַשְׁקִיעַ אֶת חַיַּי וְאֶת זְמַנִּי הַיָּקָר.
הַצִּילֵנִי מִכַּעַס וּמִלָּשׁוֹן הָרָע (ודיבורים גסים ורחוביים),
וְזַכֵּנִי לְדַבֵּר דִּבְרֵי תּוֹרָה וְדֶרֶךְ אֶרֶץ בְּנַחַת,
כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת פְּגַם הַמַּחְלֹקֶת וְהַפֵּרוּד.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם בְּנַפְשֵׁנוּ "וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ".
גַּלֵּה לָנוּ אֶת הַסּוֹד שֶׁל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל – שֶׁאֵין אֲנִי שָׁלֵם אֶלָּא עִם חֲבֵרִי.
עֲזֹר לָנוּ לְהַעְלִים עַיִן מֵחֶסְרוֹן הַזּוּלַת, לֶאֱהֹב כָּל יְהוּדִי בֶּאֱמֶת,
וּלְבַטֵּל אֶת עֲמָלֵק וְהָמָן הָרוֹצִים לְהַפְרִידֵנוּ בִּטְעָנַת "עם מְפֻזָּר וּמְפֹרָד".

שַׁבֵּר אֶת הַסְּפֵקוֹת שֶׁמַּטִּיל הַיֵּצֶר הָרָע בְּלִבֵּנוּ, הַמַּחֲלִישׁ אֶת דַּעְתֵּנוּ בִּשְׁאֵלוֹת "מָה אֲנִי שָׁוֶה?".
הַרְאֵנוּ כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוּא חִיּוּנִי לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, וּבִלְעָדָיו הָעוֹלָם חָסֵר.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זַכֵּנִי לִהְיוֹת מֵהַמַּקְדִּימִים שְׁקָלֵיהֶם,
לָתֵת מִמָּמוֹנִי לִצְדָקָה בְּעַיִן יָפָה,
וּבִפְרָט לְהַחְזִיק לוֹמְדֵי תּוֹרָה הָעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָתְךָ.

יְהִי רָצוֹן שֶׁזְּכוּת הַצְּדָקָה שֶׁנִּתֵּן "זֵכֶר לְמַחֲצִית הַשֶּׁקֶל",
תַּעֲמֹד לָנוּ לְכַפָּרָה וּלְמָגֵן מִכָּל נֶגֶף וּמַחֲלָה לחיים טובים ולשלום.

[אָנָּא ה', בָּרֵךְ וְחַזֵּק אֶת כָּל הַמִּשְׁתַּתְּפִים בְּבִנְיַן בֵּית מִקְדַּשׁ מְעַט,
מוֹסְדוֹת "נֶצַח מֵאִיר" בִּירוּשָׁלַיִם.

זַכֵּם שֶׁיְּהֵא הַבִּנְיָן מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ, שֶׁיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְאִירִים בֶּאֱמוּנָה וּבִתְפִלָּה בְּדֶרֶךְ הַצַּדִּיק,
וְיִזְכּוּ לְתַקֵּן מִדּוֹתֵיהֶם בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת וּבְשִׂמְחָה.]

תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן.
כְּשֵׁם שֶׁזָּכוּ אֲבוֹתֵינוּ לְהַכְנִיעַ אֶת הָמָן בִּזְכוּת הַשְּׁקָלִים,
כָּךְ נִזְכֶּה אֲנַחְנוּ לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.
כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן. אָמֵן וְאָמֵן.