תמימות, היא עיקר החכמה

תמימותקְדֻשַּׁת חָכְמַת יִשְרָאֵל

הִיא עִקַּר הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית וְהַנִּצְחִית, וְכָל חָכְמָתֵנוּ הוּא לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת, שעי”ז זוֹכִין לְחַיִּים נִצְחִיִּים וְלַטּוֹב הַנִּצְחִי לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרךְ וָטוֹב.

רַק זֶה נִקְרָא חָכְמָה בֶּאֱמֶת, כִּי יִשְרָאֵל עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁלָּהֶם, כִּי אֵינָם רוֹצִים לַחְקר כְּלָל בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַגַּשְׁמִי הַזֶּה הָעוֹבֵר כְּהֶרֶף-עַיִן, וְהַלְוַאי וְלא הָיִינוּ יוֹדְעִין אֲפִלּוּ מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵעִנְיְנֵי תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו.

כִּי הַלְוַאי הָיִינוּ פּוֹרְשִׁים עַצְמֵנוּ גַּם מֵהֶם וְלִהְיוֹת תְּמִימִים לְגַמְרֵי כְּמוֹ צַדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם שֶׁלּא הִכִּירוּ אֲפִילּוּ צוּרַת מַטְבֵּעַ,

רַק שֶׁרב הָעוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמד בָּזֶה, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ – בָּרוּךְ – הוּא בָּא בִּטְרֻנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו, וּבְהֶכְרֵחַ לָדַעַת מַה שֶּׁמֻּכְרָח לְקִיּוּם הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ מַשָּׂא – וּמַתָּן, וְכַיּוֹצֵא, הַמֻּכְרָחִים בְּיוֹתֵר;

אֲבָל לַחְשׁב תַּחְבּוּלוֹת בְּעִנְיְנֵי עוֹלָם הַזֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּשְׁבִיל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּמְצִיא חָכְמָה גְדוֹלָה אֵין שְׁטוּת גָּדוֹל מִזֶּה, מֵאַחַר שֶׁלּא יַצְלִיחַ עי”ז לָעוֹלָם הַנִּצְחִי, כִּי רֻבָּם כְּכֻלָּם נַעֲשִים אֶפִּיקוֹרְסִים גְּדוֹלִים עַל-יְדֵי-זֶה וְאַחֲרִיתָם עֲדֵי אובֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר.

וְעַל-כֵּן יִשְרָאֵל עַם קָדוֹשׁ אֵין חוֹקְרִים כְּלָל בְּעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁאֵינָם מֻכְרָחִים לָהֶם כָּל-כָּךְ, רַק שָמִים כָּל מְגַמָּתָם לְדַבֵּק עַצְמָם בֵּאלקִים חַיִּים עַל- יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְות,

וְהֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת כֻּלָּם, כִּי הֵם יוֹדְעִים הַחָכְמָה הָאֲמִתִּית וְהַנִּצְחִית שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה,

שֶׁיּוֹדְעִים וּמַאֲמִינִים שֶׁכָּל הָעוֹלָם וּמְלאוֹ, דּוֹמֵם, צוֹמֵחַ, חַי, מְדַבֵּר וְכוּ’ וְכוּ’ מֵראשׁ וְעַד סוֹף, הֵם וְכל אֲשֶׁר בָּהֶם וְכָל כּחוֹתֵיהֶם עִם כָּל דִּקְדּוּקֵיהֶם וּפְרָטֵיהֶם וְכָל מִינֵי חָכְמוֹת וְתַחְבּוּלוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם, הַכּל כַּאֲשֶׁר לַכּל בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהוּא מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה,

וְכֻלָּם נִבְרְאוּ בִּשְׁבִיל הָאָדָם הַשָּׁפָל כְּדֵי שֶׁיֵּדַע זאת בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וְיַעֲסק כָּל יָמָיו לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמְחַיֶּה וּמְקַיֵּם אֶת כֻּלָּם עַל-יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְות,

וְזאת הַחָכְמָה שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, הִיא עוֹלָה עַל כָּל הַחָכְמוֹת כֻּלָּם

(אמר המעתיק : ועל כן מקנאים הגויים בחכמת היהודים אשר היא מעל הטבע והחכמה שהם משיגים, ומאידך גיסא בוזים את חכמת היהודים הפורקים עול והולכים בחכמת הטבע כגויים, כי אין זו חכמה כלל והיא בזוייה לעומת חכמת התורה והשגת התכלית הנצחי). 

אוצר היראה אמונה אות קפט

תמימים הקרב לפני ה’

בְּנָקֵל יוֹתֵר שֶׁהַתָּם יָבוֹא לְמַעֲלַת הֶחָכָם גַּם כֵּן, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה חָכָם מְחֻכָּם בְּכָל הַחָכְמוֹת יוֹתֵר מֵהֶחָכָם, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה וְכַמָּה תְּמִימִים וְצַדִּיקִים נוֹרָאִים, שֶׁהָיוּ חֲכָמִים מְחֻכָּמִים בְּכָל הַשֶּׁבַע חָכְמוֹת בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְלא עוֹד אֶלָּא שֶׁזָּכוּ לְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה מִבְּחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַחָכְמוֹת.

אֲבָל מִי שֶׁהוֹלֵךְ אַחַר שִכְלוֹ וְנִתְעָה אַחַר חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְהַפִּילוֹסוֹפְיָא, קָשֶׁה לוֹ מְאד מְאד לַחֲזר לְדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בִּשְׁלֵמוּת.

אוצר היראה תמימות אות ו

לְהִכָּלֵל בִּתְמִימוּת

כָּל אֶחָד שֶׁרוֹצֶה לְרַחֵם עַל עַצְמוֹ וְלַעֲלוֹת מֵעומֶק נְפִילָתוֹ, עִקַּר כָּל תִּקּוּנוֹ עַל- יְדֵי תְּמִימוּת, וְעַל-יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לְדַבֵּק עַצְמוֹ וּלְהִכָּלֵל בְּהַצַּדִּיק בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם אֲפִלּוּ בְּעִמְקֵי תְּהוֹמוֹת, כִּי הַצַּדִּיק הוּא בְּחִינַת תָּם וּמִתַּמֵּם עִם תְּמִימִים, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּמְשִׁיךְ עַצְמוֹ לְדַרְכֵי הַתְּמִימוּת, אַף אִם נָפַל בְּתַאֲוֹתָיו לִתְהוֹמוֹת חַס-וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁנָּפַל, אַף עַל פִּי כֵן יָכוֹל לְהִכָּלֵל בִּתְמִימוּת הַצַּדִּיק שֶׁהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְשָׁם, וְיָכוֹל לַעֲלוֹת וְלָשׁוּב עַל-יְדֵי זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת (הלכות נזיקין הלכה ה אות ט).

אֲנָשִׁים תְּמִימִים לְהַפְלִיא הָיוּ בֵּין אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כְּמוֹ לְמָשָׁל שֶׁסִּפֵּר רַבִּי לֵוִי יִצְחָק זַ”ל: נִכְנַסְתִּי פַּעַם לְבַקֵּר אֶת רַבִּי משֶׁה שׁוּסְטֶר זַ”ל שֶׁהָיָה רַצְעָן בְּמִקְצוֹעוֹ, שְׁאָלַנִי רַבִּי משֶׁה בִּתְמִימוּתוֹ הַאִם אֲנִי שֶׁיָּדַי מְמַשְׁמְשׁוֹת תָּדִיר בַּנְּעָלַיִם לְתַקְּנָם הַאִם מֻתָּר לִי אָז לְהִתְפַּלֵּל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָשִׂיחַ לְפָנָיו אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבִי?

שש”ק חלק ה ר’ לוי יצחק בנדר ז”ל ה-שעז

בְּשֵׁם הַצַּדִּיק הָרַבִּי רַבִּי בָּרוּכְ’ל מִמֶּעזְבּוּז זַצַ”ל הָיוּ אוֹמְרִים בְּצַחוּת: “עַל שְׁתֵּי לֶחֶם יִבְצְעוּ תְמִימִים” (הַנֶּאֱמַר בִּזְמִירוֹת יוֹם הַשַּׁבָּת): עַל שְׁנֵי בְּחִינוֹת לֶחֶם, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת הַפַּרְנָסָה וּבְחִינַת הַקְּדֻשָּׁה וְהַזִּוּוּג שֶׁנִּקְרֵאת לֶחֶם, כַּיָּדוּעַ, בּוֹצְעִים וְשׁוֹחֲטִים אֶת הַתְּמִימִים כְּשֶׁאֵינָם נִזְהָרִים הֵיטֵב חָלִילָה.

שש”ק חלק ה סיפורי צדיקים ה-תפט

תּוֹמֵךְ תְּמִימִים

(ליקוטי תפילות, תפילה יד – מיוסד ע”פ תורה י”ט)

תּוֹמֵךְ תְּמִימִים הוֹשִׁיעָה נָּא, תַּקִּיף לָעַד הַצְלִיחָה נָּא, תָּמִים בְּמַעֲשָׂיו עֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ תָּם וּמִתַּמָּם עִם תְּמִימִים, זַכֵּנִי לַעֲבד אוֹתְךָ בֶּאֱמֶת, בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל שָׁמְרֵנִי וְהַצִּילֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים מֵחֲקִירוֹת וְחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְזָרוֹת רַחֵם עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְזַכֵּנוּ בַּחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים לִתְמִימוּת בֶּאֱמֶת, כַּאֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ דַּרְכֵי הַתְּמִימוּת בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב וְכִרְצוֹן צַדִּיקֶיךָ הַיְרֵאִים וְהַתְּמִימִים בֶּאֱמֶת: 

השאר תגובה / או שמות לברכה