(ויקרא י, ז) "ומפתח אוהל מועד לא תצאו, פן תמותו".
כתיב (תהלים פד-ה) אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה,
וכתיב (שם כז-ד) שבתי בבית ה' כל ימי חיי, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.
בני התורה היזהרו לא לצאת מפתח אוהלה של תורה מסוכן בחוץ !
אשריהם בני התורה האברכים היקרים ובני הישיבות אשר הוגים בתורתינו הקדושה יומם ולילה, ואצלם כחשיכה כאורה, שמים לילות כימים בעסק התורה, אשר יש להתקנא בהם מכל הבחינות והסיבות שבעולם. אשריכם תלמידי חכמים!
אמרו חז"ל (שבת סג.) שני תלמידי חכמים המחדדים והנוחים זה לזה בהלכה – הקב"ה מקשיב להם ושומע קולם.
ואשריהם לת"ח העוסקים בבנינו של עולם כל ימיהם (ראה שבת קיד.),
ואשריהם לת"ח שכל זמן שמזקינים – חכמה נתוספת בהן (שם קנב.),
ואמרו חז"ל (פסחים מט.) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, וישא בת תלמיד חכם.
ואמרו (מנחות יח.) אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבים עליכם.
ואמרו (קה"ר מ-כט) שמעת תורה מפי ת"ח – יהי בעיניך כאילו שמעוה אוזניך מהר סיני.
ואמרו (מדרש זוטא קהלת ט) כל הנוגע בת"ח – כאילו נוגע בשכינה,
ואמרו (תדא"ר ג) כל ת"ח המרבה בעסק התורה ואינו מתפרנס הרבה – סימן יפה לו.
ואמרו (שם ד) כל ת"ח שעוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו, ומת, באמת לא מת, אלא הוא עדיין בחיים לעולם.
ואמרו (כלה רבתי ב) כיון שהקב"ה מסתכל בתינוקות של בית רבן, ובת"ח – מיד נהפך כעסו לרחמים.
ואמרו (מדרש שוחר טוב משלי י) אין הוייה בעולמי אלא בשעה שת"ח יושבין ועוסקין בדברי תורה.
ואמרו (ילקוט שמעוני, שמואל ב-קמא) שאול המלך בשעה שהיה שומע טעם הלכה יוצא מפי תלמיד חכם – עומד ומנשקו על פיו.
ואמרו (ילקוט שה"ש-תתקפח) שיניך כעדר הרחלים (שה"ש ו-ו), אלו ת"ח, כשם שאין כוחו של אדם אלא בשיניו, כך אין כוחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים.
ואמרו (שם-תתקצב) מה יין מגדל את הגוף, כך ת"ח מגדלין את ישראל,
ואיתא בזוה"ק (פ' ויקרא, דף כט) כגוונא דכל מאני דביהמ"ק איתקריא קודש, הכי כל אינון דמשמשי ת"ח – אתקריאו קודש.
אבל.. מה לעשות, לפעמים כורח הפרנסה מוציא את האברך והצורבא דרבנן והת"ח מהבית המדרש לרחוב, וכבר אמר החכם ההכרח לא ישובח ולא יגונה.
אבל מ"מ מה שרואים במציאות הוא שהאברכים היקרים הנ"ל יורדים ויורדים לא רק ברמת הלימודים כ"א גם ביראת שמים, וחשיבה והשקפות וכו' במידות ובתאוות.. רחמנא ליצלן.
והירידה לפעמים עד שאול תחתית ומתחתיו, (ולא נפרט כעת הסיבות שמביאות לידי כך),
ואשר על כן כל אברך שמחליט לעזוב את בית המדרש צריך לשקול את זה שוב ושוב ושוב, לפני שבפועל עושה כן, כי הדבר מסוכן ממש,
וזה בחינת ומפתח אוהל מועד (היינו הבית המדרש המקודש) לא תצאו, שזה כמו לעזוב ולצאת מפתח התיבה בשעת המבול, פן תמותו, כי הירידה הרוחנית – היא ודאית, והסכנה להיכשל בדברים המאבדים את נצחיותו – שכיחה ומצויה, על כן ישקול הדבר שוב ושוב, ואולי ה' ירחם, וכמ"ש חז"ל (אבות פג מ"ה) המקבל על עצמו עול תורה באמת, מעבירים הימנו עול מלכות ועול דרך ארץ.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
- אשרכים אברכים המוסרים נפשכם על התורה שהיא מגן לכל ישראל
- תיקון המידות על ידי לימוד התורה
- תפילה להצלחה בלימוד התורה – ממרן החזון אי"ש
- אשריכם תומכי התורה – זכיתם ובגדול
-
-
-
-
-
-
-
-
