פראיירים, כמה מפסידים הקמצנים | פרשת פקודי 148

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פקודי | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

(שמות לח-כו) "בקע לגולגולת, מחצית השקל בשקל הקודש לכל העובר על הפקודים".

פראיירים, כמה מפסידים הקמצנים! פרשת פקודי

גדולה ועצומה מעלת נתינת צדקה, וכמ"ש חז"ל (ירושלמי ברכות פ"ב ה"א) דוד, חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מכל הקרבנות.

ואמרו חכמינו ז"ל (סוכה מט:) גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות.

ואמרו (ירושלמי פאה פ"א ה"א) וצדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה.

ואמרו (שם) רודף צדקה וחסד ימצא חיים וכבוד. כבוד – בעוה"ז, וחיים – לעוה"ב.

ואמרו (שבת קלט.) אין ירושלים נפדית אלא בצדקה.

וכתיב (משלי י-ב) וצדקה תציל ממות.

ואמרו (ב"ב י) כל צדקה וחסד שישראל עושים בעוה"ז שלום גדול ופרקליטין גדולים בין ישראל לאביהן שבשמים.

ואמרו (שם) גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה.

ואמרו (שם) אדם נותן פרוטה לעני – זוכה ומקבל פני השכינה:

ואמרו (שם) שאלו את שלמה בן דוד, עד היכן כוחה של צדקה? א"ל צאו וראו מה פירש דוד אבא (תהלים קיב-ט) פיזר נתן לאביונים – צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד.

ואמרו (סנהדרין לה.) כל תענית שמלינים בו את הצדקה, כאילו שופך דמים.

ואמרו (ב"ר נט-א) ר' מאיר אזל לממלא, ראה אותן כולם שחורי ראש, אמרו לו רבי התפלל עלינו, אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה וכו'.

ואמרו (ויק"ר לד-יב) לעולם אל תהי מצות עני (צדקה) קלה בעיניך, שהפסדה כ"ד קללות. ומתן שכרה – כ"ד ברכות.

ואמרו (סיפרי, פ' כי תצא-רעז) מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד שנאמר (תהלים פה-יד) צדק – לפניו יהלך.

ואמרו (תנא דבי אליהו רבא-פי') אין לך סם חיים למלאך המות, אלא מידת הצדקה בלבד.

ואמרו (תדא"ז-פ"א) גדולה צדקה שמיום שנברא העולם עד עכשיו – העולם עומד על צדקה.

ואמרו (מדרש שוחר טוב, תהלים יז) ראה מה כוחה של צדקה, שפרוטה שאדם נותן לעני – זוכה ומקבל פני השכינה.

ואמרו (שו"ט משלי יד) גדולה צדקה שהיא מלווה לעושיה בשעת פטירתן שנאמר (ישעיה נח-ח) והלך לפניך צדקך.

ואמרו בזוה"ק (ח"א קד.) בר נש דמְזכה לצדקה עם בני נשא, בשעתא דדינא שריא בעלמא קב"ה אדכר ליה לההיא צדקה דעבד.

והנה מעבר לכל מעלות הנ"ל, צדקה מכפרת, וכמ"ש (דניאל ד-נד) וחטאיך בצדקה פרוק.

וזה בחי' "בקע לגולגולת מחצית השקל בשקל בשל הקודש – לכל העובר על הפקודים" היינו בעלי עבירה העוברים על מצוות ופקודי אורייתא. דהיינו שצדקה מכפרת עליהם.

וכמ"ש חז"ל (ר"ה טז:) ד' דברים מקרעים דינו של אדם – צדקה.

ואמרו (ירושלמי תענית פ"ב ה"א) ג' דברים מבטלין גזירה קשה: צדקה תפילה ותשובה. וכדאיתא במחזור ימים נוראים (חזרת הש"ץ מוסף ר"ה) ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה,

ואמרו (גיטין ז.) כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה – ניצל מדינה של גיהנום.

ואמרו (ב"ב ט.) בזמן שבית המקדש קיים, אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין ביהמ"ק קיים, אם עושים צדקה – מוטב, וכו'.

ואמרו (ויק"ר כז-א) מה ההרים הללו כובשים על התהום שלא יציף את העולם, כך הצדקה כובשת את הפורענות שלא תבוא לעולם,

ואמרו (מדרש זוטא שה"ש א) הנותן צדקה אפילו הייתה בידו עבירה ונחתם דינו לאבד – יכול להיות מקבל פני השכינה, והקב"ה אומר למלאך של פורענות "אל תגע בו".

ואמרו (שם) מיכה עשה ע"ז. ורצו מלאכי השרת לדחפו, א"ל הקב"ה הניחו לו שפיתו מצויה לעוברי דרכים.

ואמרו (שם) אילו היו בני דור המבול ואנשי סדום עושים צדקה – לא היו אבודים.

ואשרי העושה צדקה בכל עת.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

Exit mobile version