כוח מעלת ניגון דקדושה | פרשת מצורע

(ויקרא יד-ד) "ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות". איתא בליקוטי מוהר"ן (קמא סי' ג) אמרו חז"ל (ויק"ר טז) מפני מה מצורע טהרתו תלוי בשתי צפרים חיות טהורות? יבא קלניא ויכפר על קלניא. כי לקה מחמת קולו שדיבר לשון הרע – כי הנה קול הנגינה נמשך מן הציפורים, מי שהוא כשר נמשכת הנגינה שלו מן שתי צפרים חיות טהורות, וכשהמנגן רשע הוא לוקח הנגינה שלו מצפרים אחרות שבקליפה.

והנה ע"י נגינה דקדושה מקימים ומעלין המלכות דקדושה וזוכין להתנשאות. וכן להיפך החזנים והמנגנים דסיטרא אחרא פוגמים המלכות דקדושה, ומאריכין את הגלות ועל ידם נכשלים ונוקשים בני אדם כצפרים האחוזות בפח, על כן צריך להזהר מאד שלא ישמע נגינה ממנגן דסטרא אחרא שאין כוונתו בניגונו לשם שמים כלל, רק בשביל ממון וכבוד.

[או משום אביזרייהו בגילוי עריות וניאוף, כמו ששכיח בדורינו העלוב, שהזמרים מכוונים להרשים בעיקר את הנשים ואת הבחורות, בחתונות ובשאר השמחות ואירועים], כי שמיעת קול נגינה שלו מזיק לעבודת הבורא יתברך,

וכן להיפך שמיעת קול נגינה ממנגן כשר והגון – טוב לעבודת הבורא יתברך. עיי"ש.

כוח מעלת ניגון דקדושה | פרשת מצורע

כי הנגינה גבוה מאד מאד ורבת משמעות היא, ואיתא בסה"ק בשם הבעל שם טוב הקדוש (אור המאיר פ' האזינו ד"ה וישמן, וכ"כ בס' מעגלי צדק דף ו,ע"א) שפעם אחת שמע הבעש"ט לאדם רשע שניגן בכינור, והבין כל העבירות שעשה מיום היולדו,

ואם בניגון בכלי פרש עוונותיו, כל שכן במנגן בפה, שמהניגון שהוא מזמר יכול המשכיל מזכי הראות לדעת מה שפעל ועשה מכל עוונותיו, כיון שמכניס כל מאמצי כוחו בניגון שמוציא מפיו.

ומובא בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, קמא, סי' רכה, בסופו) שהבעש"ט הק' היה שומע דיבורים מקול הכינור (עיין בבעש"ט עה"ת, פ' ויקהל).

ואיתא בספר המידות (נגינה,א) כשהצדיקים נתפרסמים בעולם, עי"ז נתחדשים ניגונים בעולם.

וכתב עוד (שם ג) שע"י הניגונים שיש להם קול בכיה – יכולים להוציא השבויים בבחינת (תהלים סח) מוציא אסירים בכושרות.

וכתב עוד (שם בנים סג) שהתפילה שמתפללים לפני העמוד – היא סגולה לבנים.

והוסיף (שם סה) שהשירות והתשבחות שאומרים קודם אור היום – הוא סגולה לבנים. [גם מועיל לאישה שנחסר חלבה, גם מועיל לאישה רעה שהיא כעסנית].

וכתב עוד (שם פחד-יא) שמי שיש לו פחדים יזמר זמר של שמחה.

וכתב עוד (שם, עצבות כז) שסגולה להסיר עצבות שישמע את צדיק נכבד כשהוא מזמר.

וכתב עוד (שם, נגינה ד) שעל ידי הנגינה, אדם ניכר אם קיבל עליו עול תורה,

וכתב עוד (שמחה יד) שעל ידי זמר תבוא לידי שמחה והתלהבות.

וכתב עוד (דעת לב) שעל ידי רינה של שמחה – תהיה בר דעת,

ואיתא בספר חסידים (סי' רלח) שאסור לשורר לתינוק הבוכה שירים של נכרים.

ואיתא בהנהגות רבי יעקב קאפיל (סי' ה) לא ינגן לפני גוי זמר נעים, פן ינגנו לפני עכו"ם, וכל שמנגנים בפני עכו"ם אסור לעשות ניגון לפני הקב"ה – ע"כ.

(וכידוע מהזמר הנפלא מאד מאד "מה יפית ומה נעמת.." שמאז שנודע לפריצים הגוים, ודרשו מהיהודים לזמר בפניהם, בני ישראל הפסיקו לזמרם, עד כדי כך שהניגון נשכח לגמרי לגמרי – ונשארו רק המילים כנדפס בזמירות של שבת.

ויהי רצון שנזכה להתקרב להשי"ת ע"י נגינה דקדושה.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

• ניגון וכלי זמר הם כלי לעבודת השם יתברך | פרשת ויצא
• שיר השירים אשר לשלמה