שבת וינפש | עונג שבת – פרשת כי תשא
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר כי תשא לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
(שמות לא-יז) "וביום השביעי, שבת וינפש". אמרו חז"ל (ביצה טז.) שבת וינפש, כיון ששבת: ווי אבדה נפש (כלומר מיד שנכנס השבת, כבר מצטערים על אבידת הנפש ונשמה יתירה של שבת, שמסתלקים במוצאי שבת).
שבת וינפש | עונג שבת
וזה תמוה מהו "כיון ששבת", "כיון שיצא שבת" היה צ"ל, שרק במוצ"ש מצטערים על כך?
אלא היינו שמחמת גודל התענוג של הנפש שבא בשבת קודש, על כן מתחילים תיכף בכניסת השבת להתגעגע ולהצטער על אבידת הנפש במוצאי שבת. כלומר שמגודל התענוג שאין דומה ואין ערוך לו, מצטערים על כך שהוא לא תמידי ונצחי, אלא יפסק במוצ"ש (ומה גם שאין זמן כלל, והזמן עובר וחולף מהר מאד, וכמו שרואים בחוש, שהנה מתחיל שבת, והנה כבר מוצ"ש, וכן בכל יום ויום),
וזה בחינת מה שבזוהר הקדוש בכמה מקומות ששיבחו החבריא את רבי שמעון בר יוחאי – איתא "וַי לדרא , כד תסתלק" (כלומר אוי לנו ולדורינו, כאשר אתה רשב"י תסתלק מן העולם) פוק עיין ותשכח (וזה מאד תמוה, שהתלמידים יאומרו כך לרבם בפניו),
אלא שהחברייא מחמת גודל התענוגים והשעשועים שקיבלו מרבם, רבי שמעון בר יוחאי, על כן תיכף ומיד התחילו להתגעגע, ועלה על לבם צער ההסתלקות שיהיה להם. ע"כ.
כי גודל התענוג הגשמי והרוחני של שבת, אי אפשר לתאר, כל ההכנות לכבוד שבת קודש, ואמירת שנים מקרא ואחד תרגום והמקוה של ערב שבת, ולבישת בגדי שבת, והליכה לבית הכנסת בבגדי שבת, בבחי' (תהלים קכב-א) שמחתי באומרים לי בית ה' נלך.
ואמירת שיר השירים, ואמירת 'הודו', וכמ"ש רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (שיחות הר"ן סי' עֵר) שבהודו שאומרים בערב שבת במנחה – יכולים לשבר לבו מאד, ולפרש כל שיחתו שם, כי שם מדבר מענין צרות הנפש מאד, ומענין צעקה על כל דבר. והוא מובן לכל.
ואחר כך כל אמירת סדר קבלת שבת בדביקות עצום כנהוג אצל חסידי ברסלב, והשמחה והכיסופים והשתוקקות ודביקות ב"לכה דודי" בניגונים המשתנים, כולם שווים לטובה, ואחר כך אמירת "כגוונא" מהזוהר הקדוש, וכמ"ש רבינו (שיחות הר"ן שם) שכשאומרים "וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין" – ראוי להתעורר מאד בשמחה גדולה והתלהבות גדול. ע"כ.
ואחר התפילה ההקפות מסביב כשאיש אל רעהו נותן יד ביד, בשירה לכבוד שבת קודש, ואח"כ האיחולים של "גוט שבת" איש לרעהו, ואח"כ ההליכה הביתה מתוך שיחת חברים ונתינת יד לילדים, והכניסה לבית מתוך איחול 'גוט שבת', בפנים מאירות ובפנים מסבירות, ואמירת "שלום עליכם" מול השולחן הערוך, והנרות הדולקים, נרות שבת, שבפניהם כל אישה כשרה שופכת לבה ומתחננת לפני ה' על משפחתה, והצלחת הילדים בעסק התורה ויראת שמים,
ואח"כ שירת "אשת חיל" ובפרט בניגון שתיקן רבינו הקדוש ז"ל כנודע, וסעודת ליל שבת קודש, כשהמלך והמלכה (איש ואשתו) והנסיכים מסובים מסביב, עם אכילת מעדני שבת קודש, ושירת הזמירות ביחד, מתוך שמחה ודביקות, ואמירת דברי תורה, והקצאת זמן איכות לכל אחד מהילדים, והכל בנעימות נועם העליון
(דלא כהטועים מתוך הערות ועקיצות וגערות אין סוף – אשר לא זו הדרך, ובדורינו בפרט מזה לא צומח טוב, אלא להיפך, שמשניאים מה שאמורים לאהוב. ויש שאחר הסעודת ליל שבת הולכים לבית המדרש לעסוק בתורה, ולדידן ההיפך יותר נכון, דהיינו ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם וללכת למקווה, ולהתפלל מה יותר מוקדם.
ובמשך היום ריבוי העסק בתורה, ולהתענג בתענוגים אוכל ושתיה של מעדנים וממתקים וריבוי הזמירות ודברי תורה, ומנוחת השינה בשבת תענוג, וככה מנצלים כל רגע של שבת קודש, אשר אין ערוך לו. ומי שמרגיש גודל התענוג של שבת קודש- מרגיש ג"כ בחינת "שבת וינפש", כנ"ל.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
