שויתי ה' לנגדי תמיד
פרשת השבוע תרומה | וזהו (שמות כה-ב) "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי".
כתוב (תהלים טז – ח) שויתי ה' לנגדי תמיד.
ואיתא בדברי מו"ז מור"ם זצ"ל וז"ל (או"ח סי' א. סא) שויתי ה' לנגדי תמיד.. הוא כלל גדול בתורה, ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו, והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך,
כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול, הקב"ה, אשר (ישעיה ו-ג) מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו, ורואה במעשיו, כמו שנאמר (ירמיה כג-כד) אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו?! נאום ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה, ופחד ה' יתברך ובושתו ממנו תמיד. ע"כ.
שויתי ה' לנגדי תמיד
והנה המציאות היא, שהשי"ת נמצא ממש, בכל מקום שכל אחד מאתנו נמצא, ודבר זה מחייב אותנו הרבה, ובודאי לעניין החיוב להיות דבוקים בה', וכמ"ש בפרשת עקב (דברים י-כ) את ה' אלקיך תירא, אותו תעבוד, ובו תדבק, וכתיב (שם, יא-כב) כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה, לאהבה את ה' אלקיכם, ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו.
ובפרשת ראה כתוב (שם יג-ה) אחרי ה' אלוקיכם תלכו, ואותו תיראו, ואת מצוותיו תשמרו, ובקולו תשמעו, ואותו תעבודו, ובו תדבקון. וכן בפרשת נצבים כתיב (שם ל-כ) לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך,
וכתיב (פ' ואתחנן, שם ד-ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
וכתיב בס' יהושע (כג-ח) כי אם בה' אלוקיכם תדבקו, כאשר עשיתם עד היום הזה.
וכתיב (ירמיה יג-יא) כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש, כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, ואת כל בית יהודה, נאום ה' להיות לי לעם ולשם ולתהילה ולתפארת.
ואמר דוד המלך (תהלים סג-ט) דבקה נפשי אחריך.
וכן ראוי לכל יהודי להיות כוסף ומשתוקק להיות תמיד דבוק בה', ולעשות רצונו.
וכתב הרמב"ן (דברים יא-כב) וז"ל ויתכן שתכלול הדביקה לאמור שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה', ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה. ע"כ.
והנה מצוות הדביקות בהשי"ת היא מצוה דאורייתא גמורה מתרי"ג המצוות, וכמו שמנאה הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה ו'), והחינוך (מצוה תל"ד), וכן שאר מוני המצוות.
והשכל מחייב אותה, והאמונה לא כל שכן. והיא ראויה לכל יהודי בכל עתותיו כל ימי חייו. ואשרי המקיימה תמיד, וכפשטות הפסוק (תהלים טז-ח) שיויתי ה' לנגדי תמיד.
אלא שמכיוון שהעולם הזה ותאוותיו ודאגותיו וטרדותיו בולעים את האדם, ודברים ואירועים המתחדשים בכל עת מסיחים את הדעת לגמרי ממצוות הדביקות, על כן ידע השי"ת אשר בפועל לא יהיו דבוקים בו כל יום כל היום כמתבקש, וכביכול ביקש ורמז שעל כל פנים מעט מהזמן יהיו דבוקים בו, איש איש כפי טהרת ונדבת לבו.
וזהו "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה" (פרשת תרומה)
היינו ש"יקחו אותי" בלבם ובדעתם, עכ"פ מעט כתרומה [ואל תתמה שאני מפרש "ויקחו לי" ויקחו אותי, שהרי כיוצ"ב מצאנו בחז"ל (שמו"ר לג-א) וז"ל ויקחו לי תרומה, הה"ד (משלי ד-ב) כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו ("לקח" פירושו 'מקח'), ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי, כביכול נמכרתי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה (ופירש המתנות כהונה, כאילו כתיב ויקחו אותי.].
והכלל שחובתינו כלפי בוראינו, וטובתינו, וחיוב הגיוני ומוסרי הוא להיות משתוקקים וקשורים ודבוקים לה' ולעשות רצונו כל הזמן, ועכ"פ ככל שנוכל ונזכה.
בברכת התורה
וכטו"ס ראש ישיבת ברסלב"נצח מאיר"
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
