שלום בית ויצר הרע | פרשת תזריע

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר תזריע | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

בענייני שלום בית ויצר הרע הנכנס בין בני הזוג: מאת הראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר" הרב ויזנפלד שליט"א.

שלום בית ויצר הרע

(ויקרא יג-מו) "בדד ישב" איתא בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה יד-אות ט) וזה לשונו:

וזה קנים תעשה לתיבה (בראשית ו), איתא במדרש (ב"ר-פרשא לא) מה קינים מטהרים את המצורע, אף תיבתך מטהרתך. המצורע הזה [הוא] נרגן מפריד אלוף (משלי טז), ומפריד בין איש לאשתו, ועי"ז "בדד ישב" (ערכין טז.) – וקנים מטהרים אותו, אף תיבתך, היינו תיבת התפילה – מתקנים את המחלוקת, ועושה שלום הכללי, שלום בכל העולמות, וזה שמסיימים התפילה בשלום. ע"כ.

איתא בשיחות הר"ן (סי' רסג) וז"ל סיפר לי אחד שהיה משיח עמו זכרונו לברכה מענין בני הנעורים, ששכיח מאד שנעשה קילקול ביניהם ובין נשותיהם ונפרדים זה מזה איזה זמן, ולפעמים נעשה מזה פירוד לגמרי חס ושלום. אמר שזה מעשה בעל דבר שמניח עצמו על זה [עם כל הכוחות] לקלקל השלום של בני הנעורים, כדי שיתפסו במצודתם חס ושלום על ידי זה, כי הוא אורב על זה מאד לתפסם בנעוריהם על ידי קילקול השלום בית חס ושלום, שגורם בערמומיותו לקלקל השלום שביניהם. והאריך בשיחה זאת. ע"כ.

ומיד בהמשך (סי' רסד) הזהיר לכבד ולייקר את אשתו.. וכן אמרו רבותינו ז"ל (ב"מ נט.) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו עיי"ש.

עוד איתא בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (ספר המידות, ערך מריבה ח"ב-יז) וז"ל:

מי שעושה פירוד בין איש לאשתו [בכל דרך שהיא, כגון ע"י עצות רעות שמחזקות וגורמות פירוד, או כגון] שהולך לאיש ומייפה את האישה בפני הבעל, והולך אל האישה ומגנה בעלה בעיניה, עד שנעשה פירוד ביניהם עי"ז נעשה טרוד וכו'.

עוד איתא בדברי רבינו הקדוש ז"ל (ליקו"מ קמא, לב) דע שיש יחודא תתאה שבזה העולם, שהוא בכשרות גדול בקדושה ובטהרה כל כך, עד שבו תלוי יחודא עילאה, שהזוג, דהיינו האיש והאשה, כשרים כל כך, שהיא כשרה מאד, ואין בה שום שמץ פסול, וגם הוא כשר מאד, וזיווגם בכשרות ובקדושה כל כך שבו תלוי יחודא עילאה.

והנה הרוח קנאה שהוא בחינת רוחו של משיח שהוא מקנא על הניאוף, מה הוא עושה כאן, מאחר שהם קדושים וטהורים מאד? – אך דע שכאן בא הרוח קנאה בשביל אהבה, כי איתא בזוהר (ויחי, דף רמה.) כל רחימותא דלא קשיר עמה קנאה – לאו רחימותא רחימא. הדא הוא דכתיב (שה"ש ח-ו) כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה.

כי הקנאה מורה על אהבה, כי מחמת גודל אהבה הוא מקנא בה "אל תסתרי", כדי שלא יתקלקל האהבה, ח"ו.

וזה פועל כאן הרוח קנאה הנ"ל בשביל אהבה, כנ"ל, אך מחמת שאף על פי כן זה היחודא תתאה הוא בזה העולם, יוכל להתקלקל השלום ביניהם ח"ו ע"י רוח הקנאה, אע"פ שהיא בשביל אהבה, יכולה להטיל מחלוקת ח"ו, ע"י שמקנא לה וכו'. עיי"ש.

ואיתא בסידורים (אחר ברכת התורה, ומקורו ממסכת פאה פ"א מ"א, וכמו שהגיה הרש"ל בתשובה) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.

ואמרו חז"ל (אבות דרבי נתן פ"י) כמה אלפים היו בישראל שנקראו שמם אהרן, שאלמלא אהרן – לא באו לעולם, שהיה משום שלום בין איש לאשתו, ומזדווגין זה לזה, והיו קורים שם הילוד על שמו.

והנה הרבה פעמים מויכוח שטותי נמשך ברוגז, ושנאה, והדינמיקה השלילית עושה את שלה, עד ששונאים איש ואשתו א' עם השני, בתכלית השנאה, ומחפשים כל פגם ומום ומגזימים, ומשכנעים את עצמם, ורח"ל נעשה מזה פירוד מוחלט. וכל זה נגד רצונו יתברך, והחכם עיניו בראשו לשתוק ולפייס ושוב לפייס ולרדוף שלום. ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה כמו השלום (-סוף מס' עוקצים, וסוף סדר טהרות וששה סדרי משנה)

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה