לימוד התורה | אין זמן

ע"י לימוד תוה"ק מקרבין את הגאולה

 

כמ"ש חז"ל (סנהדרין צט:) כל העוסק בתורה לשמה מקרב את הגאולה שנא´ (ישעי´ נא) ולאמר לציון עמי אתה, (ובפרט ע"י עסק בלימודי יחידי הדורות, וביחוד כשעוסקים בספריהם על מנת ללמוד וללמד לשמור ולקיים שזה בחי מה דאיתא בזוה"ק (נשא, דף קכד:) בהאי חיבורא דאיהו ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא, וזה בחי´ מה שרבינו ז"ל אמר במפורש (עיין חיי"מ מעלת תורתו סי´ ז) שהספר הקדוש של הליקוטי מוהר"ן הוא אתחלתא דגאולה, ואמר מאחר שיצא בעולם אני חפץ מאד שילמדו אותו וכו´), כי באמת גם גאולה הראשונה היתה בזכות עסק התורה כמ"ש חז"ל (תדא"ז, יד) וכן מצינו באבותינו הראשונים שלא נגאלו ממצרים אלא מתוך ד"ת, ובזכות עסק התורה תהי´ הגאולה האחרונה כמבואר (שם) אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך השעבוד ולא מתוך הטילטול ולא מתוך הדוחק ולא מתוך שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה ב"א שהן יושבין זה אצל זה ויהי´ כל אחד מהן קורא ושונה עם חבירו וקולם נשמע, ומכל הנ"ל וע"פ הכלל שקבלנו מרבותינו שהתורה נדרשת מכלל הן אתה שומע ג"כ הלאו, שע"י שאין עוסקים כראוי בתורה הגאולה נדחית ומתרחקת ח"ו שזה בחי´ משחז"ל (זוהר חדש, בראשית) יומא משיחא לא יתאריך אלא על ביטול אורייתא, אבל ע"י מקבלי עול לימוד וקיום התורה ע"י דייקא תבוא הגאולה, אשרי להם.

וע"י לימוד התורה ניצולים מהעכו"ם ושאר צוררים ומסטינים כמ"ש חז"ל (ב"ב ז:) שת"ח פטורים מלשלם עבור בניית חומה לשמירה כי תורתן משמרתן, ולפי גודל קדושת תורתן כן מתפשט אור זכותם גם לאחרים שזה בחי´ משחז"ל (תדא"ר, י) מ´ אלפים מישראל שנתקבצו ויצאו למלחמה ויש ביניהם זוג אחד של ת"ח דומה להם כאילו אחזו מגן ותריס וחרב פיפיות בידם, ואדרבא הם הם השומרים העיקרים של העיר. וכדאיתא בזוה"ק (ויצא, ועיין דף קנא.) אלין דמשתדלין באורייתא קרתא קדישא קיימא עלייהו ולא על גברין תקיפין דעלמא, וכדאיתא (שם) כל זמנא דחכימיא יחדון בה באורייתא לא יכול ס"מ בהו דהא כתיב הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכו´ ´, שבאמת לעכו"ם מצד עצמן אין להם שום כח כלל ואין ביכולתם להרע לנו כלל, והכל כאשר לכל תלוי אך ורק בנו ובפרט בעסק תורתינו וכמ"ש חז"ל (איכה רבתי פת´ ב) אימתי העכו"ם גוזרים גזירה וגזירתם מצלחת בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ, כי להם בעצמן אין שום כח וכנ"ל. וזכות עסק התורה וכח קדושתה מגינים על כלל ישראל מכל הצרות וכמ"ש חז"ל (סוטה כא.) מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם וכמ"ש (סנהדרין צח:) כל העוסק בתורה לשמה מגין על כל העולם כולו. (מתוך הספר ישמאין על ליקו"מ)

 עבודת משה רבינו

אַךְ דַּע, שֶׁיֵּשׁ פִּדְיוֹן אֶחָד שֶׁכּוֹלֵל כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִים וְיָכוֹל לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִים וּלְזֶה הַפִּדְיוֹן צָרִיךְ עֵת רָצוֹן, בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מֵצַח הָרָצוֹן כְּמוֹ בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה בְּחִינַת: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי וְכוּ' עֵת רָצוֹן" וְכוּ' אַךְ אֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים לָאו כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ זֶה הַפִּדְיוֹן וְלא נִמְצָא כִּי אִם חָד בְּדָרָא שֶׁיֵּדַע זֶה הַפִּדְיוֹן וּפְעָמִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁזֶּה הַצַּדִּיק עוֹשֶׂה פִּדְיוֹן אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינוֹ מוֹעִיל וְזֶה מֵחֲמַת כִּי גַּם לְמַעְלָה תְּאֵבִים מְאד לְפִדְיוֹן כָּזֶה כִּי לָאו בְּכָל פַּעַם בָּא לָהֶם מִלְּמַטָּה פִּדְיוֹן כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִים בְּבַת אַחַת וְעַל כֵּן כְּשֶׁבָּא לָהֶם זאת הַהַמְתָּקָה הֵם מִשְׁתַּמְּשִׁים עִמָּהּ לְצרֶךְ דָּבָר אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הַפִּדְיוֹן וְהַהַמְתָּקָה נַעֲשִׂין גֵּרִים כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עַכּוּ"ם בָּעוֹלָם חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם וּכְשֶׁמַּמְתִּיקִין הַדִּין וְהַחֲרוֹן אַף נִמְתָּק הָעַכּוּ"ם וְנַעֲשִׂין גֵּרִים 

וְזֶה הָיָה עֲבוֹדַת משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כָּל יְמֵי חַיָּיו וְגַם לְאַחַר מוֹתוֹ כִּי הִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב הָעֵרֶב-רַב כְּדֵי לַעֲשׂוֹת גֵּרִים, וְגַם בְּמוֹתוֹ נִקְבַּר מוּל בֵּית פְּעוֹר כְּדֵי לְהַמְתִּיק הָעַכּוּ"ם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נַעֲשִׂין גֵּרִים וְעַל כֵּן נִסְתַּלֵּק בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה שֶׁאָז הוּא עֵת רָצוֹן, כְּדֵי לְהַמְתִּיק כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתֵּי דִּינִים כַּנַּ"ל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת גֵּרִים, כִּי כָּל עֲבוֹדַת משֶׁה לְהַמְתִּיק הַחֲרוֹן אַף שֶׁל הָעַכּוּ"ם לְרָצוֹן וְעַל כֵּן מִסְפַּר "משֶׁה" הוּא מְמֻצָּע בֵּין מִסְפַּר "שְׁמָד" לְמִסְפַּר "רָצוֹן" כִּי הוּא עוֹמֵד תָּמִיד לְהַמְתִּיק הַשְּׁמָד לְהָפְכָהּ לְרָצוֹן כַּנַּ"ל וְכוּ'   (השתפכות הנפש אות קב )

 אֵין שׁוּם זְמַן

מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּעֵין הָאֱמֶת עַל בִּטּוּל הַזְּמַן, וְאֵיךְ הַזְּמַן עוֹבֵר וּפוֹרֵחַ וְאֵין לוֹ מְנוּחָה אֲפִלּוּ כְּרֶגַע, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל רַק מֵחֲמַת קַטְנוּת דַּעְתֵּנוּ נִדְמֶה לָנוּ, כְּאִלּוּ יֵשׁ אֵיזֶה בְּחִינַת זְמַן, כְּמוֹ שֶׁנִּדְמֶה לְהָאָדָם הַיָּשֵׁן וְחוֹלֵם בְּרֶבַע שָׁעָה וְנִדְמֶה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁעָבְרוּ עָלָיו שִׁבְעִים שָׁנָה, וְכָל זֶה מֵחֲמַת קַטְנוּת דַּעְתּוֹ אָז. כִּי הֲלא תֵּכֶף אַחַר-כָּךְ בַּהֲקִיצוֹ רוֹאֶה בְּעֵינָיו, שֶׁלּא עָבַר עָלָיו רַק רֶבַע שָׁעָה. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ לְעִנְיָן מַה שֶּׁנִּדְמֶה לוֹ בֶּאֱמֶת שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה בְּחִינַת זְמַן וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל, כַּמְבאָר כָּל זֶה בִּפְנִים, וְאִם יִסְתַּכֵּל הָאָדָם עַל-זֶה בֶּאֱמֶת, אֲזַי בְּוַדַּאי יָשִׂים כָּל לִבּוֹ לְבַטֵּל הַבְלֵי הַזְּמַן וְלָשִׂים כָּל תִּקְוָתוֹ בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן גַּם עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁיַּאֲמִין בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַל-יְדֵי-זֶה לא יִפּל לְעוֹלָם מִשּׁוּם נְפִילָה שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי יַזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ הַנֶּאֱמַר בְּמָשִׁיחַ שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכּל וְכָל הַזְּמַן שֶׁעָבַר נִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי וְנַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד מַמָּשׁ עַל-יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, שֶׁמַּשִּׂיגִין הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ.  (משיבת נפש  אות עג)

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *