הענווה היא המובחרת שבמידות | פרשת השבוע תרומה
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר תרומה | לכבוד..אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
(שמות כה, ב) "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, תקחו את תרומתי".
אמרו חז"ל (מגילה כט,ב) שלוש תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגולגולת שנעשה מהם האדנים, ואחת תרומת המזבח לקנות מהם קרבנות ציבור, ואחת תרומת המשכן, נדבת כל אחד ואחד.
ואיתא בירושלמי (שקלים פ"א ה"א) ויקחו לי תרומה – זו תרומת האדנים.
וכתב הכלי יקר: שבתרומת האדנים, כולם היו שווים בה, ולא היה בה שום התנשאות לאחד על חבירו, וכל האדנים היו שווים אחד כמו חבירו, והיו תחתונים לכל הבנין כאסקופה הנדרסת, והיו יסודות לכל הבנין. כי כמוהם יהיו עושיהם, כי כמו שהעושים הנדבה ההיא היו שווים בנתינה, ולא היה לשום אחד מהם התנשאות על חבירו, כך נעשו מהם אדנים אלו המורים על גדר הענווה, כי הענווה היא יסוד הבנין אשר עליו כל בית ישראל נכון.
ונקראו בשם "אדנים", שיש במשמעותו לשון אדנות ושררה, יען כי כל מי שעושה את עצמו כאסקופה הנדרסת מלמטה, נעשה 'אדון' מלמעלה, כי כל המשפיל עצמו – הקב"ה מגביהו (עירובין יג,ב),
וכן מילת "נשיא" פירושו שהוא נושא את אחרים, כי כולם נשענים עליו.
הענווה היא המובחרת שבמידות | פרשת השבוע תרומה
והנה הענווה היא המובחרת שבמידות וכמ"ש חז"ל (אותיות דרבי עקיבא, א"ק נ') כל מי שיש לו ענוה ושיפלות, הקב"ה מגדלו ומנחילו חיי עולם הבא, שאין לך מידה טובה בעולם כענוה.
וכן אמרו (במדבר רבה יח-יז) (ישעיה לג.) יראת ה' היא אוצרו – אין בכל המידות גדול מיראה וענווה. ואמרו (ע"ז כ,ב) אמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולן שנאמר (ישעיה סא) רוח האלקים עלי, יען משח ה' אותי לבשר ענוים, חסידים לא נאמר, אלא "ענוים", הא למדת שענוה גדולה מכולן,
ואמרו (חולין פט,א) רבי אבהו אמר אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר (דברים לג) ומתחת זרועות עולם. ופרש"י "ומתחת", מי שנדרס תחת הכל הוא "זרועות עולם",
ואיתא בזוה"ק (פ' בשלח, דף נד,א) לית עלמא מתקיימא אלא על אינון דעבדי גרמייהו שיריים,
ואמרו (מכילתא דרשב"י, פ' יתרו, יד) יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהלים יט) אימתי היא טהורה? כשאדם מטהר עצמו מן הגאות!
ואמרו (תענית ז,א) אמר רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים? לומר לך מה מים מניחים מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה.
ואיתא (מדבר קדמות ע-ז. מתוק מדבש ט) שמי שהוא ענו באמת, הלכה כמותו וסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא.
ואיתא באותיות דרבי עקיבא (ח) קרוב ה' לנשברי לב (תהלים לד), מלמד שכל מי שלבו שבורה ורוחו נמוכה ודיבורו ממועט בפיו, עמו השכינה מהלכת בכל יום.
ד"א קרוב ה' לנשברי לב, שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת.
ואיתא בזוה"ק (ת"א קא,ב) דההוא דלא אזיל אבתריה דיצר הרע ולא אתגאי כלל, ומאיך רוחיה ולביה ורעותיה לגבי קב"ה, וכדין ההוא יצר הרע מתהפך לעבד לו, דלא יכיל לשלטאה עלוי, וההוא בר נש שליט עלוי כדאמרינן (בראשית ד) ואתה תמשול בו.
ואמרו (תמיד לב,א) עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב.. אמר להן מה יעשה אדם ויחיה? אמרו לו ימית עצמו, פי' ישפיל עצמו. מה יעשה אדם וימות? יחיה ויגביה את עצמו.
ואמרו (סנהדרין צב,א) הוי קבל וקיים [תהיה שפל ועניו, ותחיה].
ואמרו (דרך ארץ זוטא ט-לגירסת הגר"א) הוי אוהב את הענוה, כדי שתמלא את ימיך. ואיתא באגרת הרמב"ן שמידת הענוה היא המידה הטובה מכל מידות הטובות.
ואיתא בצוואת הרמב"ם: וז"ל דעו כי אין עדי – כענווה.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
