הזהרו מחילול ה' | פרשת אמור
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר אמור | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
(ויקרא כא, א) "אמור אל הכהנים בני אהרן, ואמרת אליהם".
אדם גדול בתורה ויראת שמים צריך להיות זהיר במעשיו מאד מאד,
שלא יהי' בהם שום חילול ה',
וצריך להיזהר שעמי הארץ לא ילמדו ממעשיו ויקילו ויזלזלו עוד יותר באמרם אם לפלוני הצדיק מותר, לי מקל וחומר שמותר.
והם לא ידעו ולא ירצו לחלק ולהבדיל בין מעשיהם למעשיו. ויהפך אצלם להיתר גורף.
וכתב הרמב"ם (ה' דעות פ"ה) כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו, והוא מובדל בהם משאר העם,
כך צריך שיהי' ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו וכו' ובדיבורו ובהילוכו ובכלכול דבריו ובמשאו ומתנו,
ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר.
כיצד?
ת"ח לא יהי' גרגרן, אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו,
ולא יאכל ממנו אכילה גסה ולא יהא רודף למלאות בטנו,
ולא יקל ראשו ביותר ולא ינבל פיו בדברי הבלים.
צניעות גדולה נוהגים ת"ח בעצמן, לא יתבזו וכו'.
ת"ח לא יהא צועק וצווח בשעת דיבורו כבהמות וכחיות,
ולא יגביה קולו ביותר, אלא דיבורו בנחת עם כל הבריות,
ומקדים בשלום כל אדם, כדי שתהא רוחן נוחה הימנו.
ודן את כל אדם לכף זכות,
מספר בשבח חבירו, ואינו מספר בגנותו כלל,
אוהב שלום ורודף שלום.
ולא ישנה בדיבורו, לא יוסיף ולא יגרע, אלא בדברי שלום וכיוצא בהם.
ולא ירוץ ברשות הרבים וינהג בשיגעון,
ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרת,
אלא מסתכל למטה כמו שעומד בתפילה,
ומהלך בשוה, כאדם שהוא טרוד בעסקיו.
גם במהלכו של אדם ניכר אם חכם בעל דעה הוא, או שוטה וסכל.
כלל של דבר יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים,
מן הנעלבים ולא מן העולבים,
ועליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר.
ואכן אדם גדול צריך להיזהר ביותר במעשיו, וכמ"ש חז"ל (שבת נא.) שרב נחמן אמר לדרו עבדיה להקל בכמה הלכות עבורו, ושמע רבי אמי והקפיד עליו, אע"פ שעשה כהלכה מכל מקום הי' צריך להחמיר כי "אדם חשוב שאני".
ופרש"י שהרואה אותו שהוא מיקל, עומד ומקל יותר. ע"כ.
ועוד אמרו חז"ל (תענית יד, ב; מגילה כב, ב) אמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו בתפילתו על עם ישראל, כגון בתעניות, אא"כ נענה כיהושע בן נון. ופרש"י ליפול על פניו- לבזות עצמו בפני הציבור, שאם לא יענה – יחרפוהו.
ואמרו עוד (שם בתענית) ואמר ר' אלעזר אין אדם חשוב רשאי לחגור שק, אא"כ נענה כיהורם בן אחאב, ופרש"י- שיודעים בו שנענה כיהורם, רשע היה, אלא שהתענה על רעב שהיה בימיו ונענה.
וע"ע במס' עבודה זרה (דף ח, ב) שר' יצחק בריה דרב משרשיא בהיותו אדם חשוב – החמיר, ומשנה מפורשת היא במסכת שביעית (פ"ח מי"א) מרחץ שהוסקה בתבן או בקש של שביעית – מותר לרחוץ בה.
ואם מתחשב הוא, הרי זה לא ירחוץ, ופירש הר"ב- ואם אדם חשוב הוא, שבני אדם למדים ממנו – צריך להחמיר על עצמו. ע"כ.
וכן ישנם הרבה דברים שלא מתאים לתלמיד חכם למעבד הכי (ס'פאסט נישט=לא מתאים), וע"כ יש לו להימנע מכך.
וזה בחי' אמור אל הכהנים ואמרת אלהם.
ואמרו חז"ל (יבמות קיד, א) והובא דבריו בפרש"י וז"ל:
אמור ואמרת, להזהיר גדולים על קטנים –
ולפי פשוטו שהגדולים והמבוגרים האחראים, יזהירו את הקטנים לבל יטמאו את עצמם במתים.
והרבי ר' אלימלך מליזענסק זצ"ל בנועם אלימלך (כאן) דרש כך:
'להזהיר גדולים' – דהיינו צדיקים גדולים, 'על הקטנים' על עבירות הקטנים שאדם דש בעקבו. ע"כ.
ואעפ"כ שכל אדם צריך להיזהר בכך וכדפרש"י עה"ת (דברים ז, יב) והיה עקב תשמעון, אם מצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון, ושמר ה' ע"ש. מ"מ גדולים צריכים להיזהר בכך בכפליים, כנ"ל.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
