כפיות טובה והכרת הטוב | פרשת דברים

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר דברים | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

כפיות טובהו הכרת הטוב הם מידות הגיוניות שהשכל מחייב וגם התורה – ויש להתבונן בהם ולא להזניח אותם!

(דברים א-כז, וכו’) “ותרגנו באוהליכם, ותאמרו בשנאת ה’ אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו..” ובהמשך וָאומַר אליכם.. ובדבר הזה אינכם מאמינים בה’ אלקיכם, ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם [(באותו המדבר) כאמרו (במדבר י-לג) לתור לכם מנוחה, וכל זה הוראת אהבתו וחמלתו עליכם – (ספורנו)], באש לילה, לראותכם בדרך, אשר תלכו בה, ובענן יומם. וישמע ה’ את קול דבריכם, ויקצוף וישבע לאמר: אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבותיכם.

כפיות טובה | פרשת דברים

געוואלד! געוואלד! כמה כפיות טובה, השי”ת מוציא אותם ממצרים מעבדות עולם, זה מאות בשנים, עבדים בני עבדים, בעבדות קשה מאד, וגזירות רעות ומכבידות, ולעיניהם רואים עשר המכות אשר הכה ה’ את המצריים ובפרט מכת בכורות, ויוציאם ממצרים בכסף וזהב, והעבירם בים סוף בפלאי פלאות, ואת המצרים טבע שם, וקיבלו את התורה בקולות וברקים וגילוי אלוקות, והאכיל אותם במן לחם מן השמים וטעמו בו כל טעם שרצו, והנס הזה התרחש במשך ארבעים שנה יום יום, ועוד אלפי ניסים ראו בעיניהם,

ובעת קטנות המוחין לא רק שלא מכירים טובה על כלום ונהפוך הוא, מאשימים את בורא עולם המטיב אתם ומרחם עליהם בכל צעד ושעל, שהוא שונא אותם ורוצה להשמיד אותם, היש כפיות טובה גדולה מזו?!

(ואכן העונש והגזר דין לא אחר לבא),

והנה מידת “הכרת הטוב” הטביע הקב”ה באופן פשטני וטבעי אצל כל אדם, ודבר זה נמצא גם אצל חלק מבעלי החיים, וזה דבר שהשכל מחייב במושכל ראשון ובמושכל אחרון בודאות, ואין צורך בעיון עמוק ובפלפולים פילוסופים, להבין את התובנה הפשוטה הזאת המובנת לכל, ואמרו חז”ל (ילקוט תורה-קלג) אדם צריך להכיר טובה למי שיש לו הנאה ממנו,

ואמרו (ב”ר עט-ו) ויחן את פני העיר (בראשית לג-יח) התחיל מעמיד איטליזים ומוכר בזול, הדא אמרת שאדם צריך להחזיק טובה למקום (ואנשיו) שיש לו הנאה ממנו. וכמסופר שם בהמשך שרשב”י ורבי אלעזר בנו היו טמונים במערה י”ג שנה, בימי השמד, לסוף י”ג שנה נתבטלה הגזירה ויצאו מהמערה והתרחצו בבית המרחץ של חמי טבריה, אמר ר”א בנו לרשב”י כל הדא טבתא עבדת לן טבריא, ואין אנו מטהרים אותה ממתיה (פי’ ההרוגים מימי הכיבוש ושמד הרומיים), אמר צריכים אנו לעשות טובה [כהכרת טובה], כדרך שהיו אבותינו עושים עיי”ש.

ואמרו (ב”ר צא-ז) שיוסף הצדיק לא רק שלא השיב לאחיו רעה תחת רעה, אלא השיב להם טובה תחת רעה כמ”ש שם ויכר יוסף את אחיו (בראשית מב-ז), ר’ לוי אמר בשעה שנפלו בידו “ויכר יוסף את אחיו” (שלא רק שלא הרע להם אלא גם הטיב עמם, כאח), אבל בשעה שנפל לידן “והם לא הכירוהו” (ולא ריחמו עליו (תנחומא מקץ-ו) ). וכמ”ש בספר החינוך (מצוה לג) ששורשי מצוות כיבוד אב ואם שבעשרת הדיברות היא, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד, למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית, לפני האלקים ואנשים,

ושיתן אל לבו, כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, כי הם הביאוהו לעולם, וגם טרחו ויגעו עבורו הרבה יגיעות בקטנותו. ויש הרבה מה להאריך, אבל בזה מספיק למי שאינו משובש בדעתו, או מושחת ביותר. ויהי רצון שנזכה להכיר ולהשיב טובות.

בברכת התורה וכטו”ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

להורדה והדפסה של העלון השבועי – drive.google.com

 

 

הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה