לעשות בהתחלה מה שעושים בסוף ! פרשת השבוע בשלח
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר בשלח | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
(שמות יד, י) "ופרעה הקריב .. וייראו מאד, ויצעקו בני ישראל אל ה'".
אמרו חכמינו ז"ל (שמות רבה כא, ה) מהו ופרעה הקריב? אלא שהקריב לבם של ישראל לאביהם שבשמים, לתשובה שעשו.
אמר רב ברכיה יפה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפילות, למה? שכיון שרדפו מצרים אחריהם, וראו אותן ישראל, נתיראו בני ישראל מאד ותלו עיניהם למרום, ועשו תשובה ותפילה שנאמר ויצעקו בני ישראל אל ה', ע"כ.
וכן אמרו בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ב) רבן גמליאל אומר, המצרים רדפו אחרי בני ישראל עד ים סוף, והיו ישראל בין המצרים ובין הים, הים לפניהם והאויב אחריהם, וראו ישראל את המצרים ונתיראו הרבה מאד, ושם השליכו כל תועבת מצרים מעליהם ועשו תשובה גדולה וקראו לאלוקים שנאמר "ופרעה הקריב – וישאו בני ישראל את עיניהם".
וכן אמרו (שמו"ר ב) באותה שעה היו דומים ישראל ליונה שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק, והיה נחש נושף בה, אם תכנס לפנים – הרי הנחש, ואם תחזור לאחוריה ותצא לחוץ – הרי הנץ עומד שם, מה עשתה היונה? התחילה צווחת ומטפחת באגפיה כדי שישמע לה בעל השובך, ויבא ויצילה,
כך היו ישראל על הים באותה שעה: לירד לים לא היו יכולים, שעדיין לא נקרע הים, לחזור לאחוריהם לא היו יכולים, שכבר פרעה הקריב, ולכן מה עשו? ויצעקו בני ישראל אל ה'. ע"כ.
וכן אמרו חכמינו ז"ל (מגילה יד.) גדולה הסרת הטבעת (שנתן אחשורוש להמן) יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו לישראל [ובאיכה רבתי ד-כז, גורס "יותר מששים ריבוא נביאים"], שכולן – לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירם למוטב.
ואכן מכיוון שאין הקב"ה מעניש מידית על העוונות, דרך העולם לטעות ולחשוב שהוא בסדר עם ה' והראיה שהכל מתנהל על מי מנוחות והכל הולך כסדר בפרנסה ובריאות וכו' וכו', ושוכח, או משקר את עצמו שהוא לא צריך לחזור בתשובה על שום דבר,
ואפילו כשנזכר בחטאיו ופשעיו, לא ממהר לחזור בתשובה ולהצטער מעומק הלב על כך, עד.. ששולחים לו פחד מן השמים, גויים המציקים, בעיות בבריאות, בעיות בכספים, בעיות בשלום בית וחינוך הילדים, וכו',
ועי"ז מתעורר להתקרב לה' ולסדר הענינים עמו ולחזור בתשובה ולהתפלל מעומק הלב.
וכבר אמר רבינו ז"ל: מה שהעולם עושה בסוף – צריכים לעשות מיד בהתחלה, כי דרך העולם כשיש צרה, כגון בבריאות, עושים כזאת השתדלות וכזאת השתדלות ועוד ועוד השתדלויות ורק כשרואה שאין שום דבר עוזר, אזי מתעורר לצעוק לה'.
ולא כן הוא הדרך הנכון, אלא מיד יש לצעוק לה'. ע"כ.
ובודאי עדיף להיות קרוב וצמוד לה' לפני שום תזכורת שמימית, ולפני שום פחד של צרה וצוקה, אלא כדרך חיים רגילה, וכמ"ש חז"ל (סנהדרין מד, ב) לעולם יקדים אדם תפילה לצרה.
וכבר אמרו חז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט ה"א) אם באה על אדם צרה – לא יצווח לא למיכאל, ולא לגבריאל (הכוונה למלאכים), אלא להקב"ה (וק"צ שאני, ואכמ"ל).
ואמרו (ירושלמי תענית ב, ט) אמר דוד לפני הקב"ה: כל צרה שהייתי נכנס לה – אתה היית מרחיב לי.
ועיין ליקוטי מוהר"ן קמא (סי' קצה), על הפסוק (תהלים ד, ב) בצר הרחבת לי, היינו שגם בהצרה בעצמה השי"ת מרחיב לנו. עיי"ש.
ואמרו (תענית יט,א) על כל צרה שלא תבוא על הציבור – מתריעין עליהן.
ואמרו (תנחומא בהר, ג) בן אדם כיון שמגיע לו צרה ועושה תשובה, הקב"ה מצילו, ואם לאו, הקב"ה מביא לו עוד צרה.
ואמרו (שוחר טוב, תהלים כ) אמר הקב"ה בשעה שמגעת צרה לישראל, ומבקשים אותי, והם משתפין בכבודי – כבודי עמהן, באותה שעה אני עונה אותם.
בברכת התורה וכטו"ס ותמיד בשורות טובות.
שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת "נצח מאיר"
