מעשה מיהלום | סיפורים מרבי נחמן מברסלב

איך יכול להיות שכאילו יהלום יהיה שווה יותר מהיהלום עצמו?

סיפורי מעשיות, סיפור מרבי נחמן מברסלב, מעשה בעני ויהלום, מעשה ביהלום

מעשה מיהלום ותבואה. מתוך כוכבי אור סיפורים של רבינו נחמן מברסלב. איך יכול להיות שכאילו יהלום יהיה שווה יותר מהיהלום עצמו? ומה אני יכול ללמוד על זה לחיים שלי?

מעשה מיהלום ותבואה

מַעֲשֶׂה בֶּעָנִי אֶחָד שֶׁהִתְפַּרְנֵס עַצְמוֹ מֵחֲפִירַת טִיט לִמְכֹּר.
פַּעַם אַחַת חָפַר טִיט, וּמָצָא בַּמָּקוֹם שֶׁחָפַר אֶבֶן טוֹב שֶׁהָיָה שָׁוְיוֹ הוֹן רַב מְאוֹד, וְלֹא יָדַע שָׁוְיוֹ.

וְהָלַךְ לְאֻמָּן שֶׁיַּאֲמִיד אוֹתָהּ בְּשָׁוְיוֹ,
וְעָנָה לוֹ שֶׁאֵין בְּזֶה הַמְּדִינָה שֶׁיּוּכַל לְשַׁלֵּם שָׁוְיוֹ, וְצָרִיךְ לִסַּע לְלוֹנְדּוֹן לְעִיר הַמְּלוּכָה.

אֲבָל הוּא הָיָה עָנִי וְלֹא הָיָה לוֹ כֶּסֶף לִסַּע.
וְהָלַךְ וּמָכַר כָּל אֲשֶׁר לוֹ, וְהָלַךְ מִבַּיִת לְבַיִת בִּשְׁבִיל הַנְּדָבוֹת, עַד שֶׁהִסְפִּיק לוֹ לִסַּע עַד הַיָּם.

וְרָצָה לַעֲלוֹת עַל הַסְּפִינָה, וְלֹא הָיָה לוֹ מָעוֹת,
וְהָלַךְ לְהַקַּפִּיטַן (לְרָב הַחוֹבֵל) וְהֶרְאָה לוֹ הַמַּרְגָּלִיּוֹת.
וְלָקַח אוֹתוֹ תֵּכֶף הַקַּפִּיטַן עַל הַסְּפִינָה בַּכָּבוֹד גָּדוֹל, וְאָמַר לוֹ אַתָּה בָּטוּחַ גָּדוֹל (כלומר עשיר).

וְנָתַן לוֹ חֶדֶר מְיֻחָד עֶרְשְׁטֶע קְלַאס (מַחְלָקָה רִאשׁוֹנָה) וּבְכָל הַתַּעֲנוּגִים כְּאֶחָד מֵהַנְּגִידִים הַגְּדוֹלִים.
וְהַחֶדֶר שֶׁלּוֹ הָיָה לוֹ חַלּוֹן לְתוֹךְ הַיָּם, וְהוּא הָיָה תָּמִיד מִתְעַלֵּס וּמְשַׂמֵּחַ נָפְשׁוּ עִם הַדּימֶענְט (הַיַּהֲלוֹם),
וּבִפְרָט בְּעֵת הָאֲכִילָה, שֶׁעַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה וְהַרְחָבַת הַלֵּב טוֹב וּרְפוּאָה שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמַּאֲכָל בְּנָקֵל.

וּפַעַם אַחַת יָשַׁב לֶאֱכֹל וְהַדּימֶענְט הָיָה מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן לְהִתְעַלֵּס בּוֹ וְיָשָׁן.
בֵּינְתַיִם בָּא הַמְּשָׁרֵת וְלָקַח הַמַּפָּה וְהַפֵּרוּרִים וְלֹא יָדַע מֵהַדּימֶענְט וְהִשְׁלִיךְ הַכֹּל לַיָּם.
וּכְשֶׁהֵקִיץ מֵהַשֵּׁנָה וְהֵבִין כָּל זֶה הָיָה לוֹ לְצַעַר גָּדוֹל, כִּמְעַט שֶׁיָּצָא מֵהַדַּעַת וּמַה יַעֲשֶׂה,
וְהַקַּפִּיטַן הוּא גַּזְלָן שֶׁיַּהֲרֹג אוֹתוֹ בְּעַד מְחִיר נְסִיעַת הַסְּפִינָה.

עַל כֵּן עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ לֹא יָדַע.
וְדֶרֶךְ הַקַּפִּיטַאן הָיָה בְּכָל יוֹם לְדַבֵּר אִתּוֹ אֵיזֶה שָׁעוֹת,
וְכֵן בָּא בַּיּוֹם הַזֶּה וְהוּא עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ שָׂמֵחַ עַד שֶׁלֹּא הִכִּיר בּוֹ שׁוּם שִׁנּוּי.
וְאָמַר לוֹ הַקַּפִּיטַן, הַלֹּא אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה חָכָם וְיָשָׁר לֵב,
וַאֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת הַרְבֵּה תְּבוּאָה לִמְכֹּר בְּלוֹנְדּוֹן,
וְאוּכַל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה, וַאֲנִי יָרֵא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁאֲנִי גּוֹנֵב מֵאוֹצָר הַמֶּלֶךְ.
עַל כֵּן יִהְיֶה הַקִּנְיָן עַל שִׁמְךָ, וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ בַּמֵּיטָב.
וְהוּטַב בְּעֵינָיו וְעָשׂוּ כֵּן.

תֵּכֶף כְּשֶׁבָּאוּ לְלוֹנְדּוֹן, מֵת הַקָּפִּיטָן וְנִשְׁאַר הַכֹּל אֵצֶל זֶה הָאִישׁ,
וְהָיָה כֶּפֶל כִּפְלַיִם מֵהַשִּׁוְיוֹן שֶׁל הַדּימֶענְט.

וְסִיֵּם רַבֵּנוּ ז”ל שֶׁהַדּימֶענְט לֹא הָיָה שֶׁלּוֹ, וְהָא רְאָיָה שֶׁנֶּאֱבַד מִמֶּנּוּ.
הַתְּבוּאָה הָיָה שֶׁלּוֹ, וְהָא רְאָיָה שֶׁנִּשְׁאַר אֶצְלוֹ.
וּמִשּׁוּם מַה בָּאָה לוֹ? רַק מִשּׁוּם שֶׁהִתְחַזֵּק וְלֹא נָפַל בְּרוּחוֹ!
וְכָל מַה שֶׁהִגִּיעַ לְעִנְיָנוֹ, הוּא רַק כִּי הֶחְזִיק מַעֲמָד וכו’.

(מהספר 'כוכבי אור', ספורים נפלאים ב')