משיבת נפש ל – מ | מספרי רבי נחמן מברסלב

 משיבת נפש אות – מא

הָעִקָּר הוּא אֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת, כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי מַה שֶּׁהַבַּעַל דָּבָר וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצָה לְהַפִּילוֹ חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, כִּי הַבַּעַל דָּבָר מִתְנַכֵּל בְּנַפְשׁוֹ לְהַפִּילוֹ בְּכָל עֵת מֵחֲמַת שֶׁמַּכְנִיס בְּלִבּוֹ שֶׁפָּגַם וְקִלְקֵל כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ עוֹד לָשׁוּב וּלְתַקֵּן עֲבֵרוֹת וּפְגָמִים כָּאֵלּוּ, בִּפְרָט כְּפִי מַה שֶּׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת קִלְקְלוּ הַרְבֵּה מְאד, כְּמוֹ שֶׁהֵם יוֹדְעִים בְּעַצְמָם שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת רַבּוֹת גְּדוֹלוֹת וַחֲמוּרוֹת יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הִתְחִילוּ כַּמָּה פְּעָמִים בִּתְשׁוּבָה וּבַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאַחַר כָּךְ נָפְלוּ כְּמוֹ שֶׁנָּפְלוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי נְפִילָתוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל כֵּן מַכְנִיס הַבַּעַל דָּבָר בְּלִבָּם בְּכָל פַּעַם שֶׁכְּבָר אָפַס תִּקְוָתָם לְפִי עצֶם הַפְּגָמִים הָאֵלֶּה, אֲבָל בֶּאֱמֶת בָּזֶה בְּעַצְמוֹ יָכוֹל הָאָדָם לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ, כִּי מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ וּמַאֲמִין עֲדַיִן, שֶׁעֲבֵרָה הִיא פְּגָם גָּדוֹל שֶׁעַל יָדָהּ פּוֹגְמִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אֱמוּנָה עֲדַיִן וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה עֲדַיִן בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה בְּלִי סָפֵק, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא מַאֲמִין שֶׁיְּכוֹלִין לְקַלְקֵל בְּוַדַּאי יְכוֹלִין לְתַקֵּן גַּם כֵּן כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁהָאֶפִּיקוֹרְסִים וְהַמְחַקְּרִים אֵינָם מַאֲמִינִים כְּלָל שֶׁמְּקַלְקְלִים עַל יְדֵי עֲבֵרָה בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמִּזֶּה נִמְשָׁךְ מַה שֶּׁנּוֹתְנִים טְעָמִים שֶׁל הֶבֶל וָשֶׁקֶר לְמִצְווֹת וַעֲבֵרוֹת שֶׁל תּוֹרָה. אֲבָל אֲנַחְנוּ עַם קָדוֹשׁ שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁהָעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, הִיא פְּגַם גָּדוֹל מְאד בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְכוּ וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ חַס וְשָׁלוֹם. וְהוּא אַדְּרַבָּא, עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ רָאוּי לוֹ לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה עֲדַיִן. כִּי עִקַּר כַּוָּנַת הַבַּעַל דָּבָר הוּא שֶׁרוֹצֶה לְהַפִּיל אוֹתוֹ כָּל כָּךְ עַד שֶׁיַּפִּיל אוֹתוֹ לִכְפִירוֹת גְּמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיּאמַר: “לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן”, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְכוּ עַד שֶׁאוֹמֵר לֵךְ וַעֲבד עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּכָל דּוֹר כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁבָּאוּ לְמַה שֶּׁבָּאוּ רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַל יְדֵי נְפִילוֹת וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת כָּאֵלּוּ שֶׁהִכְנִיס בָּהֶם הַבַּעַל דָּבָר עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהַשְׂכִּיל עַל דְּרָכָיו וְלָחוּס עַל חַיָּיו וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. וְעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה עֲדַיִן שֶׁפּוֹגְמִין הַרְבֵּה עַל יְדֵי עֲבֵרוֹת כַּנַּ”ל. כִּי כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה וּבְוַדַּאי יְכוֹלִין לְתַקֵּן הַכּל, כִּי “כָּל מִצְווֹתֶיךָ אֱמוּנָה”. כִּי עִקַּר הַמִּצְווֹת הֵם לָבוֹא עַל יָדָם לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם נְקֻדָּה מֵהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה עֲדַיִן, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ עֵצוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁגַּם הוּא יָכוֹל לַחֲזר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנָקֵל עַל יְדֵי אֵיזֶה נַחַת רוּחַ שֶׁיַּעֲשֶׂה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת עַל יְדֵי כּחַ הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת, עַד שֶׁיָּכוֹל לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיִּתְהַפְּכוּ כָּל הָעֲווֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכַנַּ”ל (הִלְכוֹת תְּחוּמִין הֲלָכָה ה)

העמוד הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17העמוד הבא
פדיון נפש מסוגל להמתקת הדינים מעל האדם - כנסו הייעוץ חינם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *