נבל ברשות התורה | פרשת קדושים
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר קדושים. לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
נבל ברשות התורה | פרשת קדושים
(ויקרא יט, ב) "דבר אל כל עדת בני ישראל, ואמרת עליהם קדושים תהיו". אין שני אחים שהם אותו דבר, ועם אותן תכונות ממש, עם אותם כישרונות, עם אותה חשיבה והתנהגות, כי כל אחד הוא עולם בפני עצמו, וכל אחד לפי מעשיו ותכונותיו ודרגותיו.
ולכן כיום כל הורה מבין את זה, ולא לוחץ על אחד האחים, ולא אומר לו מוסר "למה אינך כאחיך המוצלח המתמיד והצדיק", כי ברוך השם חשיבה טיפשית ומשובשת זו, ונעקרה כמעט כליל מהעולם.
ועל זושא יתבעו למה לא היית זושא, ולא יתבעו אותו למה לא היית כצדיקים יותר גדולים ממנו.
ועל כל אחד ואחד יתבעו אותו בסה"כ למה לא מיצה ולא ניצל כוחותיו וכשרונותיו לקדושה כדבעי.
ואם שני אחים לא דומים זה לזה, קל וחומר שאין כל הנבראים דומים זה לזה, וכל אחד עם חכמתו כישרונותיו ודרגתו הרוחנית בעת ההיא, כי אע"פ שכל אחד צריך להתאמץ לעלות מדרגא לדרגא, מכל מקום אין דנים לאדם אלא באשר הוא שם (בראשית כא-יז).
וכמו לעניין נתינת הצדקה – בוודאי שאין ה' דורש מעני כעשיר, וכל אחד צריך לתת סכומים שונים,
כן במצוות "קדושים תהיו", שביארו חז"ל (תורת כהנים א-א) פרושים תהיו, ושנו (שם, שמיני פרק יב-ד) כשם שאני קדוש, כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים, ופירש הרמב"ן שהפרישות הזאת – היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד שבעליה נקראים "פרושים",
והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלות האסורים, והתורה התירה הבי' איש ואשתו ואכילת הבשר והיין, א"כ ימצא בעל תאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו (ע"פ משלי כג-כ), וידבר כרצונו בכל הנבלות שלא הוזכר איסור זה במפורש בתורה, והנה יהיה "נבל ברשות התורה"!!!
לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים, וציוה בדבר כללי שנהיה "פרושים מן המותרות", ולמעט במשגל, ויקדש עצמו מן היין במיעוטו, גם ישמור פיו ולשונו מהתגעל בריבוי האכילה הגסה, ומן הדיבור המאוס, והזהירה התורה שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם שהם מלכלכים עצמם במותרות וכיעורים. עיי"ש.
והנה כשם שמה שמצינו להיות קדושים כמו ה' ("כשם שאני קדוש ופרוש, כך אתם תהיו קדושים ופרושים") – בוודאי בשום צד ספק אין זה כפשוטו – שהרי לא-שייך, אלא הכוונה לפי היכולת האנושית, כך היות הקדושה והפרישות – לא שייך שתהי' אחידה אצל כולם כי כל אחד ומדריגתו, וזה פשוט וברור,
וזהו "דבר אל כל עדת בני ישראל" היינו כל הדרגות הרוחניות שבעדה, שהם משתנים כפי מספר הנפשות, כי כל אחד במדריגה שונה מחבירו, ועל כולם נאמר "קדושים תהיו",
כלומר תתקדשו ותתעלו ותעשו שטייגען, כל אחד ואחד, לפי מדריגתו, כי בודאי אצל כל אחד ואחד ישנו כר נרחב ומקום להוסיף קדושה וטהרה ופרישות.
ויסוד זה מצאתי בדברי העמק דבר לנציב מוואלאזין זצ"ל וז"ל אל כל עדת בני ישראל, באשר אין פרישת כל אדם שוה, ותורת כל אחד לבדו בידו לפי טבע גופו והליכות ביתו וכדומה,
וכ"כ הרב המגיד שִלהֵי הלכות שכנים (א"ה ס' קנין-פי"ד,ה"ה) שענין דינא דבר מצרא שהתורה צוותה באמרה "קדושים תהיו" נתנה בתקון המידות ובהנהגת האדם כללים כמו שאמרו (יבמות כ.) קדש עצמך במותר לך שלא יהא שטוף אחר התאוות.
וכן אמרה (דברים ו-יח) לעשות הישר והטוב (שהוא המקור לדין דבר מצרא) ולא היה מן הראוי לצוות פרטים – לפי שמידות האדם והנהגתו מתחלפים לפי הזמן והאישים, עיי"ש) משום הכי כתיב דמ"מ הכל מוזהרים איש לפי ערכו. עיי"ש.
ויהי רצון שנזכה להיות קדושים כרצון ה'.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
