פרגון – מילה שלא קיימת בעברית
פרגון היא מילה שלא קיימת בלשון ובשפה העברית, כדי ללמדך שהיא חסרה אצל הישראלי המצוי, וכל אחד מאיתנו צריך להתחזק בזה ! ראש ישיבת ברסלב מעורר מחשבה על הנושא…
פרגון | פרשת פקודי
בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פקודי
לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.
וזהו (שמות לח-כא, כב, רגל) "אלה פקודי המשכן, משכן העדות אשר פוקד על פי משה, עבודת הלויים ביד אתמר בן אהרן הכהן, ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' אל משה, ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, חרש וחשב ורקם" וגו'.
פסוקים אלו מלאי פרגון ונתינת כבוד, וחלוקת קרדיט, ורווחי מניות – ללמדך שכך צריך כל אדם להיות ולהתנהג. שיהי' מפרגן לאשתו ולחבריו ולקולגות.
וצריך פרגון בלב ובמחשבה, פרגון בדיבור, לחלק מחמאות, ופרגון במעשה. דהיינו להכיר במעלת זולתנו וביכולתיו על אף שהדבר מתנגד ומתנגש עם האינטרסים והכבוד שלנו.
וגם אם האדם בתחרות גלויה או סמויה עם מאן דהוא – צריך להכיר במעלת זולתו, גם כשמעלתו ויכולתו עולה מעליו ועל מעלותיו.
והנה במצב שכזה אדם סתמי מתעוררים אצלו רגשי קנאה ושנאה הבאה בעקבות הקנאה. (שהרי קנאה ושנאה הם 'תרין רעין דלא מתפרשין', מסיטרא אחרא)
ודבר זה הוא ילדותי, לא נכון, לא אנושי, ולא רצון ה', ויש לחנך את עצמו לצאת מהקנאה, ולדעת לפרגן ולהכיר ולהוקיר מעלות חברינו, ובודאי לא לחטט ולחפש חסרונם,
אדררבא
וכדברי הרבי רב אלימלך מליזנסק זכר צדיק וקדוש לברכה בתפילתו שקודם התפילה, וז"ל:
"וְתַצִּילֵנוּ מִקִּנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ וְלֹא יַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עַל לִבֵּנוּ וְלֹא קִנְאָתֵנוּ עַל אֲחֵרִים, אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלֹא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה". ע"כ לענינינו.
וצריך כל אדם לזכור כי בסך הכל אדם הוא ולא אלוקות וכל יכול, כי רק השי"ת הוא תכלית השלימות ואין דומה לו,
מה שאין כן האדם נברא בהיותו נברא, וסה"כ בן אדם יש בו הרבה חסרונות, וגם במעלותיו יש הרבה אחרים שיש להם המעלות שיש לו, וגם עוד מעלות שאין בו (כמו שמסתמא לו יש מעלות שאין לזולתו)
ועל כל פנים מה מקום יש לקנאות, וכי חשב שרק הוא יחיד שנברא בעולם, והוא רק הוא מגיע לו,
ובכלל למה חושב שמגיע לו בכלל, ואם מגיע לו למה חושב שמגיע לו יותר מאחרים,
ואם כשרונותיו הברוכים וחריצותו והשתדלותו גורמים לפי דעתו,
וכי אחרים לא כשרוניים, ולא מסוגלים להיות חרוצים כמוהו או יותר ממנו?!
וכי השתדלות אחרים לא מועילה? וכי רק השתדלותו מועילה ומצליחה?!
העיצה לנצל ממידה רעה זאת של הקנאה
והעצה היעוצה שיתן להשי"ת להנהיג עולמו, ויכיר טובה להשי"ת על כשרונותיו שקיבל ממעל,
ועל כל ברכות ה' שקיבל ממתנת שמיים, ויכיר וישמח בכך ויודה לה' על כך.
ויתנהג כדברי התם הקדוש שבסיפורי מעשיות (לרבינו הקדוש הננמ"ח ז"ל – מעשה ט') שאמר "זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי,
ומה לו להציץ כל הזמן מה נעשה אצל אחרים.
ואמנם כן סתם קנאה היא בדומה לו שנושף בעורפו, ממישהו שהוא תחתיו או מעצמו ועוסק בעיסוקו,
וכעין שאמרו חז"ל (ע"ז נה.) כלום מתקנא אלא חכם בחכם, גיבור בגיבור, עשיר בעשיר.
וראה בדברי רבינו בחיי (בראשית לז-יא) על הפסוק "ויקנאו בו אחיו",
וז"ל בידוע כי השנאה ברוב הבא מצד הקנאה – ואין אדם מקנא בחבירו אלא בכיוצא בו, ושוה לו. עיי"ש.
(ועיין עוד בדבריו בריש פרשת וארא). והכלל שצריך האדם להיות בעל לב טוב ובעל מידות טובות
וממילא יפרגן וישמח בטובת חבירו, וממילא ירוויח בעוה"ז ובעוה"ב,
משא"כ המקנא בחבירו שאוכל את לבו ומשחית את נפשו ורק מפסיד וכלום לא מרוויח.
וטוב לזכור מה שאמרו חז"ל (יומא דף לח:) אמר בן עזאי:
בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלוא נימא.
בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד
