קדושים תהיו

בס”ד

מובא בפרשת השבוע פרשת קדושים…

“דבר אל כל עדת בני ישראל, ואמרת אליהם קדושים תהיו“ (ויקרא יט, ב)

כי באמת המהות של כל יהודי הוא להיות קדוש, ותחילת שרשו, ותחילת הוויתו – הכל מקדושה ובקדושה, וכל יהודי המתנהג כיהודי יודע שכל העולם הזה – הכל הבל הבלים, וכל השוקע בתאות והבלי עוה“ז מאבד את עולמו הניצחי (והרבה פעמים ג“כ את העולם הזה) וע“כ מרצונם הפשוט, רוצים בפנימיותם להיות קדושים ולהמשך לקדושה, ולפרוש מכל דבר שום נגד רצון ה‘, ומכל דבר המרחיקו מהתכלית הניצחי, והן הן הרצונות והתשוקות אחרי דברים שהם בעצמם היפך רצון ה‘, או דברים המסיחים את הדעת או מרחיקים מעשיית רצון ה‘.

כי קדושה היינו פרישות, שאדם מזרע ישראל צריך להשתמש כל הזמן עם היכולת וכח הזה של הפרישה, ויש דברים שצריכים לפרוש מהם לגמרי, כגון מאכלות אסורות בנבילות וטריפות וכו‘ וביאות אסורות, וכן כל האיסורים דאורייתא ודרבנן שיש להתייחס עליהם כאל בעל וארס, ויש דברים המותרים אלא שיש לפרוש מהמינון הגבוה, כל אחד לפי ענינו, כגון שתיית היין, ואכילה מרובה אפילו מדברים הבריאים, וכנודע ואיתא בכתבי הרמב“ם לרפואה, שאין לך דבר המזיק כריבוי האכילה אפילו מהנ“ל, ודבר זה נוגע גם לשאר הנאות מכל עניני העולם הזה, וכנודע שמעט תבלינים טובים, וריבויים מקדיח התבשיל.

וכן מצינו אצל דבש, כמ“ש (בראשית מג, א) ומעט דבש, וכתיב (ש“א יד,כט) כי טעמתי מעט דבש הזה (וע“ש שוב בפסוק מג)וכתיב (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך, פן תשׂבענו והקֵאתוֹ, וכתיב (שם, כז) אכול דבש הרגילה לא טוב, וע“כ אין לאדם להנות ממנעמי העוה“ז כ“א לצורך קיום גופו, והבראת נפשו, ותו לא מידי, כי כל המוסיף גורע (סנהדרין כט.). ומכיון שהקדושה הוא יסוד שבכל תלוי בו, טוב לשנן כמה פעמים בכל יום ויום המילים ” קדושים תהיו קדושים תהיו“. הן בקימתו או סמוך לקימתו. הן במשך היום, הן לפני לכתו לישון ממש. והבא לטהר מסייעין לו.