שיחות הר”ן כו | שכחה

שיחות הר”ן כו – [בעניין ה- שִּׁכְחָה – אומר רבי נחמן מברסלב]

שִּׁכְחָה

אֵצֶל הָעוֹלָם הַשִּׁכְחָה הִיא חִסָּרוֹן גָּדוֹל בְּעֵינֵיהֶם,
אֲבָל בְּעֵינַי יֵשׁ בְּהַשִּׁכְחָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה,
כִּי אִם לא הָיְתָה שִׁכְחָה, לא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בַּעֲבוֹדַת ה’.
אִם הָיָה זוֹכֵר כָּל מַה שֶּׁעָבַר, לא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אופֶן
גַּם הָיוּ מְבַלְבְּלִים אֶת הָאָדָם מְאד כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו.

אֲבָל עַכְשָׁו עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה נִשְׁכָּח מַה שֶּׁעָבַר,
וְאֶצְלוֹ [אצל רבי נחמן מברסלב] הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָבַר וְהָלַךְ,
נִפְסָק וְהוֹלֵךְ לַחֲלוּטִין, וְאֵינוֹ חוֹזֵר בְּדַעְתּוֹ עוֹד כְּלָל,
וְאֵינוֹ מְבַלְבֵּל כְּלָל עַצְמוֹ עוֹד בַּמֶּה שֶּׁכְּבָר עָבַר וְהָלַךְ וְכ’וּ.

עיצה לעבודת ה’

וְעִנְיָן זֶה הוּא דֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה גְּדוֹלָה מְאד בַּעֲבוֹדַת ה’,
כִּי עַל פִּי רב יֵשׁ לְהָאָדָם בִּלְבּוּלִים רַבִּים וְעִרְבּוּב הַדַּעַת מְאד מִמַּה שֶּׁחָלַף וְעָבַר בִּפְרָט בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה,
שֶׁאָז בָּאִים עָלָיו כָּל הַבִּלְבּוּלִים וּמְעַרְבְּבִים וּמְעַקְּמִים אֶת דַּעְתּוֹ מִמַּה שֶּׁכְּבָר עָבַר
לִפְעָמִים יֵשׁ לוֹ בִּלְבּוּלִים מֵעִנְיַן הַמַּשָּׂא וּמַתָּן שֶׁלּוֹ, וְעִסְקֵי בֵּיתוֹ, וְכַיּוֹצֵא…
בַּאֲשֶׁר כִּי לא טוֹב עָשָׂה בְּעִנְיָן זֶה וְכַיּוֹצֵא, וְכָךְ הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וְכַיּוֹצֵא בְּזֶה הַדָּבָר,

וְיֵשׁ שֶׁמְּבַלְבְּלִים אוֹתוֹ בְּעֵת עֲבוֹדָתוֹ בְּתוֹרָה אוֹ בִּתְפִלָּה וְכַיּוֹצֵא בְּהַפְּגָמִים שֶׁפָּגַם מִקּודֶם,
בַּאֲשֶׁר שֶׁבְּעִנְיָן זֶה לא עָשָׂה כַּהגֶן נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה מְאד, כַּאֲשֶׁר יָדוּעַ לְכָל אָדָם בְּעַצְמוֹ.

עַל כֵּן הַשִּׁכְחָה הִיא עֵצָה טוֹבָה גְדוֹלָה מְאד לָזֶה,
שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד שֶׁחוֹלֵף וְעוֹבֵר הַדָּבָר – יַעֲבִיר וִיסַלֵּק אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי,
וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה לְגַמְרֵי וְלא יַתְחִיל לַחֲשׁב עוֹד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה כְּלָל..

וְהָבֵן הַדָּבָר הֵיטֵב כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד.

וְאִיתָא בַּסְּפָרִים שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִתַּן הַשִּׁכְחָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַתּוֹרָה חֲבִיבָה עַל לוֹמְדֶיהָ תָּמִיד כַּשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה.
כִּי עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה כְּשֶׁחוֹזֵר וּבָא וְלוֹמֵד, אֲפִילּוּ מַה שֶּׁכְּבָר לָמַד הוּא אֶצְלוֹ כַּחֲדָשׁוֹת וְחָבִיב עָלָיו.

משל

וְאִיתָא מָשָׁל עַל הַלּוֹמֵד וְשׁוֹכֵחַ שֶׁשָּׂכְרוּ אֲנָשִׁים לְמַלּאת חָבִיּוֹת,
וְהַחָבִיּוֹת הָיוּ נְקוּבִים וְכָל מַה שֶּׁהָיוּ שׁוֹפְכִין לְתוֹךְ הַחָבִיּוֹת נִשְׁפַּךְ לַחוּץ.
וְהַטִּפְּשִׁים אָמְרוּ, הוֹאִיל וְחוֹזֵר וְנִשְׁפָּךְ לַחוּץ לָמָּה לָנוּ לְיַגֵּעַ וּלְמַלּאת מֵאַחַר שֶׁאַחַר כָּךְ נִשְׁפָּךְ ? !
אֲבָל הֶחָכָם אָמַר מַה לִּי בָּזֶה ? הֲלא פּוֹרְעִין לִי עַל הַיּוֹם, וּשְׂכָרִי לא יְקֻפַּח מִכָּל יוֹם וָיוֹם,
כִּי אֲנִי מֻשְׂכָּר לְיָמִים. וּמַה לִּי אִם נִשְׁפָּךְ ?
כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹכֵחַ לִמּוּדוֹ שְׂכָרוֹ לא יְקֻפַּח מִכָּל יוֹם וְיוֹם.

וְדַע

שֶׁלֶּעָתִיד מַזְכִּירִין אֶת הָאָדָם כָּל מַה שֶּׁלָּמַד, אַף אִם שָׁכַח.
גַּם בְּנֵי אָדָם הַשּׁוֹמְעִים הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְאֵינָם מְבִינִים אוֹתָהּ,
לֶעָתִיד בָּעוֹלָם הַבָּא יָבִינוּ, כִּי עִקַּר הַתּוֹרָה הִיא לְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא,
יִהְיוּ הַנְּשָׁמוֹת בְּקִיאִים וּמַשִּׂיגִים הֵיטֵב אֶת הַתּוֹרָה שֶׁלָּמַד וְשָׁמַע הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אַשְׁרֵי הַמְבַלֶּה יָמָיו בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה הַרְבֵּה.

סגולה לזכרון

הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *