שיחות הר”ן נ | מעניין דוקטורים רופאים ורפואות

מֵעִנְיַן דּוֹקְטוֹרִים וּרְפוּאוֹת, הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ מְאֹד,
וְהָיָה מְגַנֶּה מְאֹד מְאֹד עִנְיָן רְפוּאוֹת וְדוֹקְטוֹרִים,
וּמַזְהִיר מְאֹד מְאֹד לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו וְעַל חַיֵּי זַרְעוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ,
שֶׁיִּתְרַחֵק עַצְמוֹ מְאֹד בְּתַכְלִית הָרִחוּק מִלַּעֲסֹק ח”ו בִּרְפוּאוֹת וְדוֹקְטוֹרִים.

שיחות הר”ן נ | מעניין דוקטורים רופאים ורפואות

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם הַחוֹלַאַת חָזָק ח”ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן,
אַף־עַל־פִּי־כֵן יַשְׁלִיךְ עַל ה’ יְהָבוֹ וְיִשָּׁעֵן בֶּאֱלֹקָיו לְבַד, וְאַל יַעֲסֹק בִּרְפוּאוֹת וְדוֹקְטוֹרִים כְּלָל.

אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דּוֹקְטוֹרִים מֻפְלָגִים אעפ”כ אַל יִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם וְאַל יִמְסֹר חַיָּיו בְּיָדָם,
כִּי הֵם קְרוֹבִים לְמִיתָה יוֹתֵר מֵחַיִּים רַחֲמָנָא לִצְלָן.

כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא דּוֹקְטוֹר גָּדוֹל, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְכַוֵּן הַחוֹלַאַת וְהָרְפוּאָה
הַשַּׁיֶּכֶת לוֹ לְפִי מִזְגּוֹ וְטִבְעוֹ וּכְפִי הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ וּכְפִי הָעֵת וְהַזְּמַן.
כִּי יֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים שֶׁצָּרִיךְ הַדּוֹקְטוֹר לְכַוֵּן בָּהֶם מְאֹד
וְקָשֶׁה לוֹ מְאֹד שֶׁיְּכַוֵּן וְלֹא יִטְעֶה בְּכָל הַפְּרָטִים. (כַּאֲשֶׁר הֵם בְּעַצְמָם מוֹדִים בָּזֶה).
וּבְקַל בְּקַל יוּכַל לְקַלְקֵל לוֹ הַרְבֵּה הַרְבֵּה שֶׁלֹּא יוֹעִיל שׁוּם תַּקָּנָה לְחַיָּיו ח”ו.

וַאֲפִלּוּ הַדּוֹקְטוֹר הַגָּדוֹל מְאֹד, מִכָּל־שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן רֹב הַדּוֹקְטוֹרִים הַמְּצוּיִים בִּמְדִינָתֵנוּ,
אֲשֶׁר רֻבָּם אֵינָם יוֹדְעִים בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם, וְהֵם רוֹצְחִים מַמָּשׁ וְהוֹרְגִים נְפָשׁוֹת בְּיָדַיִם ח”ו,

צָרִיךְ לִבְרֹחַ מֵהֶם כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, לְבַל יָמִית עַצְמוֹ, אוֹ הַחוֹלֶה שֶׁמּוֹסֵר לָהֶם בְּיָדַיִם ח”ו.
וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁסּוֹמֵךְ עַל דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים הוּא סַכָּנָה גְּדוֹלָה מְאֹד וְרָחוֹק מִן הַחַיִּים,
מֵאַחַר שֶׁנָּפַל בְּיַד הַדּוֹקְטוֹר. (וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר כָּל מַה שֶּׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ, ז”ל בְּעִנְיָן זֶה).

וְסִפֵּר שֶׁכְּשֶׁהָיָה בִּקְהִלַּת־קֹדֶשׁ לֶמְבֶּרְג, שֶׁהוּא מְקוֹם קִבּוּץ דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים, הֵעִיד לְפָנָיו דּוֹקְטוֹר גָּדוֹל בְּעַצְמוֹ:
שֶׁטּוֹב לְהִתְרַחֵק מֵרְפוּאוֹת וְדוֹקְטוֹרִים בְּתַכְלִית הָרִחוּק.

וְאָמַר שֶׁכְּבָר חָקְרוּ כָּל־כָּךְ בְּחָכְמַת הַדּוֹקְטוֹרְיָא עַד שֶׁעַכְשָׁו אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל וּכְלָל לֹא,
כִּי מֵרִבּוּי חֲקִירָתָם כְּבָר רָאוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַחֲקֹר וּלְבָרֵר אֲמִתַּת הַדְּבָרִים עַל מְכוֹנָם.

גַּם יֵשׁ מַחֲלוֹקוֹת גְּדוֹלוֹת בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיְנֵי הָרְפוּאוֹת.

וּבִקְהִלַּת־קֹדֶשׁ לֶמְבֶּרְג יֵשׁ שְׁתֵּי כִּתּוֹת דּוֹקְטוֹרִים מְחֻלָּקִים בְּעִנְיַן אֵיזֶה חוֹלַאַת מְסֻכָּן אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בּוֹ.
שֶׁכַּת אַחַת אוֹמֶרֶת: שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הַחֲזָקִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲרִיפוּת מַזִּיק מְאֹד לָזֶה הַחוֹלַאַת
וְשֶׁצָּרִיךְ הַחוֹלֶה לִקַּח רַק הַדְּבָרִים שֶׁהֵם בְּהֵפֶךְ.
וְכַת הָאַחֶרֶת אוֹמֶרֶת בְּהֵפֶךְ מַמָּשׁ, שֶׁצָּרִיךְ לָזֶה הַחוֹלַאַת דַּיְקָא דְּבָרִים חֲזָקִים וְכַיּוֹצֵא,
וּדְבָרִים מְתוּקִים וְרַכִּים מַזִּיקִים מְאֹד לְחוֹלַאַת הַזֹּאת.
וְכָל אַחַת וְאַחַת מֵהַכִּתּוֹת הַנַּ”ל מְבִיאָה רְאָיוֹת חֲזָקוֹת לְדִבְרֵיהֶם,
וּלְפִי דַּעַת כָּל אַחַת מֵהַכִּתּוֹת מִי שֶׁמִּתְנַהֵג בְּהֵפֶךְ דַּעְתָּם הוּא סַם הַמָּוֶת ח”ו, לְפִי דַּעְתָּם.

נִמְצָא שֶׁלְּפִי דַּעַת כַּת זוֹ כָּל הַהַנְהָגוֹת שֶׁל הַחוֹלֶה הַנַּ”ל שֶׁמִּתְנַהֵג עַל־פִּי הַדּוֹקְטוֹרִים שֶׁל הַכַּת הַשְּׁנִיָּה הֵם סַם הַמָּוֶת ח”ו, וְכֵן לְהֵפֶךְ לְפִי כַּת הָאַחֶרֶת. וְכָל אַחַת מֵהַכִּתּוֹת הֵם דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים וּמֻפְלָגִים בְּחָכְמָה זוֹ מְאֹד וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינָם יְכוֹלִים לְכַוֵּן הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְגַם אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר בְּחוּשׁ עִם מִי הָאֱמֶת כִּי לִפְעָמִים נִרְאֶה בְּחוּשׁ כְּפִי דֵּעָה זוֹ וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְבָרֵר הַדָּבָר כְּלָל.

נִמְצָא, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל הַדּוֹקְטוֹרִים, מֵאַחַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם מְבֻלְבָּלִים מְאֹד מְאֹד בְּחָכְמָה זוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲמֹד עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ. וְאֵיךְ יִמְסֹר חַיָּיו בְּיָדָם? שֶׁהוּא תָּלוּי בְּחוּט הַשַּׂעֲרָה שֶׁכַּאֲשֶׁר הַדּוֹקְטוֹר שׁוֹגֶה אֵיזֶה תְּנוּעָה בְּעָלְמָא כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה הֲרֵי הוּא מְקַלְקֵל חַיָּיו וּמְמִיתוֹ בְּיָדַיִם, וְכַאֲשֶׁר רוֹאִין בְּחוּשׁ רֹב הַפְּעָמִים שֶׁרַבִּים מְאֹד מֵתִים מִן הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַדּוֹקְטוֹרִים.

כִּי יֵשׁ בְּעִנְיַן חָכְמַת הַדּוֹקְטוֹרְיָא דִּקְדּוּקִים הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד וְהֵם נֶעְלָמִים מֵהֶם מְאֹד מְאֹד “כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה” (קֹהֶלֶת י”א), עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיְּכַוֵּן הַדּוֹקְטוֹר בְּכָל הַדִּקְדּוּקִים וְהַפְּרָטִים וְלֹא יִשְׁגֶּה כְּלָל. עַל־כֵּן צְרִיכִים לְהִתְרַחֵק וְלִבְרֹחַ מֵהֶם מְאֹד.

וְאַל יֹאמַר הָאָדָם שֶׁהוּא חוֹלֶה ח”ו, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ ח”ו: ‘אִם־כֵּן, עַל מִי אֶסְמֹךְ?

כִּי בְּהֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה עֵסֶק בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע וְאֵיךְ אַנִּיחַ אֶת הַחוֹלֶה וְלֹא אֶשְׁתַּדֵּל בְּהַצָּלָתוֹ?!’
כִּי בֶּאֱמֶת זֶה שְׁטוּת, כִּי מֵאַחַר שֶׁהַדּוֹקְטוֹר רָחוֹק מֵחַיִּים וְקָרוֹב לְהֵפֶךְ כַּנַּ”ל, וָסוֹף כָּל סוֹף הוּא צָרִיךְ לִסְמֹךְ רַק עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, טוֹב לִסְמֹךְ מִיָּד עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאַל יְסַכֵּן אֶת הַחוֹלֶה בְּיָדַיִם עַל־יְדֵי הַדּוֹקְטוֹר, כִּי עַל־פִּי רֹב הַדּוֹקְטוֹרִים הֵם שְׁלוּחֵי הַמַּלְאָךְ הַמָּוֶת רַחֲמָנָא לִצְלָן. וְיִדְמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הוּא יוֹשֵׁב בְּמִדְבָּר אוֹ בְּיַעַר שֶׁבְּהֶכְרֵחַ לִסְמֹךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד מֵאַחַר שֶׁאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת.
כְּמוֹ כֵן עַכְשָׁו אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דּוֹקְטוֹרִים וּרְפוּאוֹת, אַף־עַל־פִּי־כֵן, מֵאַחַר שֶׁהֵם בְּעַצְמָם מְבֻלְבָּלִים בְּחָכְמָה זוֹ, וּשְׁאָר הַחֲשָׁשׁוֹת הַרְבֵּה מְאֹד שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיַן רְפוּאוֹת, אִם־כֵּן קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁעַל־יְדֵי הָרְפוּאוֹת וְהַדּוֹקְטוֹר לֹא דַּי שֶׁלֹּא יוֹעִיל אַדְּרַבָּא, יְקַלְקֵל בְּוַדַּאי, וְאִם־כֵּן לָמָּה יַעֲשֶׂה עֵסֶק בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, מַה שֶּׁרָחוֹק מִשָּׂכָר וְקָרוֹב לְהֶפְסֵד!
וְהָבֵן הַדָּבָר הֵיטֵב, כִּי הוּא ז”ל סִפֵּר הַרְבֵּה עִם דּוֹקְטוֹרִים גְּדוֹלִים, וְהָיָה יוֹדֵעַ הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ, וְהִזְהִיר מְאֹד לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כָּל מַה שֶּׁסִּפֵּר בְּעִנְיָן זֶה.

וְאָמַר: שֶׁכְּבָר הָיָה בָּעוֹלָם מֶלֶךְ אֶחָד, שֶׁהָרַג כָּל הַדּוֹקְטוֹרִים שֶׁבִּמְדִינָתוֹ, מֵאַחַר שֶׁהֵם מַזִּיקִים מְאֹד אֶת בְּנֵי אָדָם.

וְאָמַר בְּדֶרֶךְ צַחוּת: שֶׁעַל מַלְאַךְ הַמָּוֶת הוּא קָשֶׁה מְאֹד לְהָמִית בְּעַצְמוֹ, כִּי כָּל הָעוֹלָם תָּלוּי בּוֹ וְקָשֶׁה וְכָבֵד עָלָיו לַעֲשׂוֹת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ, עַל כֵּן הֶעֱמִיד שְׁלוּחִים בִּמְקוֹמוֹ, בְּכָל מָקוֹם, וְהֵם דּוֹקְטוֹרִים שֶׁהֵם שְׁלוּחָיו לְהָמִית אֲנָשִׁים, כִּי הֵם מְמִיתִים בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמִּתְרַחֵק מֵהֶם וּמַחֲזִיק עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִסְמֹךְ עָלָיו לְבַד.

וּכְבָר מְבֹאָר קְצָת מֵעִנְיַן הַרְחָקַת רְפוּאוֹת בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת בַּסְּפָרִים הַנִּדְפָּסִים כְּבָר, רַק שָׁם מְרֻמָּז הַדָּבָר קְצָת בְּרֶמֶז בְּעָלְמָא. אֲבָל הִרְבָּה לְדַבֵּר עִמָּנוּ מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה לְהִתְרַחֵק מֵהֶם מְאֹד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה ח”ו, יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְיִשָּׁעֵן בַּה’ לְבַד.

וּמַה שֶּׁרַבֵּנוּ ז”ל, בְּעַצְמוֹ נָסַע לִקְהִלַּת־קֹדֶשׁ לֶמְבֶּרְג וְעָסַק שָׁם בִּרְפוּאוֹת, יֵשׁ בָּזֶה סוֹדוֹת וּדְבָרִים נִסְתָּרִים מְאֹד, כִּי לֹא הָיָה כַּוָּנָתוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶּׁנָּסַע לְשָׁם בִּשְׁבִיל הָרְפוּאוֹת, רַק בִּשְׁבִיל עִנְיָנִים אֲחֵרִים הַיְדוּעִים לוֹ. וּכְמוֹ שֶׁכָּל הַנְּסִיעוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ פְּלָאוֹת נִשְׂגָּבוֹת וְנֶעֱלָמוֹת מְאֹד, כְּמוֹ הַנְּסִיעָה לְקַאמִינִיץ וּלְנָאוְורִיטְשׁ וּלְשַׁארִיגְרַאד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הַמֻּזְכָּרִים קְצָת בִּדְבָרֵינוּ, כִּי הָיָה לוֹ בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת מְאֹד הַנֶּעֱלָמוֹת מֵעֵין כָּל חַי.

וּכְמוֹ שֶׁפַּעַם אֶחָד כְּשֶׁבָּא מֵהַדֶּרֶךְ, מֵהַדְּרָכִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, סִפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֶׂה נוֹרָאָה הַמְבֹאָר בְּ”סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת”, וְאָמַר: שֶׁזֹּאת הַמַּעֲשֶׂה מְבָאֶרֶת עִנְיַן הַנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ. וּבֶאֱמֶת הַדָּבָר סָתוּם וְחָתוּם מְאֹד, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד בְּסוֹד הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר, אוֹ בְּסוֹד הַנְּסִיעוֹת וְהַהַנְהָגוֹת הַנִּפְלָאוֹת וְהַנֶּעֱלָמוֹת שֶׁלּוֹ?,

וּכְמוֹ כֵן הָיְתָה בַּנְּסִיעָה שֶׁלּוֹ לִקְהִלַּת־קֹדֶשׁ לֶמְבֶּרְג. וּמֵאַחַר שֶׁבָּא לְשָׁם הָיָה מֻכְרָח מִן הַשָּׁמַיִם לַעֲסֹק בִּרְפוּאוֹת מִטְּעָמִים וְסוֹדוֹת הַיְדוּעִים לוֹ. אֲבָל כְּשֶׁבָּא מִשָּׁם, אָז דַּיְקָא הִרְבָּה לְדַבֵּר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵהַרְחָקַת הָרְפוּאוֹת, וְאָמַר אָז כַּמָּה תּוֹרוֹת עַל זֶה. וְגַם מִקֹּדֶם שֶׁנָּסַע לְלֶמְבֶּרְגּ הָיָה מְדַבֵּר מֵעִנְיָן זֶה, אֲבָל אַחַר־כָּךְ הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה מְאֹד מִזֶּה, לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בְּתַכְלִית הָרִחוּק.

תפילה לרפואה

תפילה לרופא

פרקי תהילים לרפואה

פדיון נפש מסוגל להמתקת הדינים מעל האדם - כנסו הייעוץ חינם

מאמר מקושר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *