לפעמים צריך לרחק ולזרוק תפוח רקוב

כן.. לפעמים צריך וחייבים לרחק ולזרוק תפוח רקוב ולפעמים אפשר רק לנקות אותו ולשפר אותו במה זה תלוי ואיך יודעים? במאמר הבא…

תפוח רקוב | פרשת נשא

(במדבר ה-ב, ג) “וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, מזכר עד נקבה תשלחו, אל מחוץ למחנה תשלחום, ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם”.

רמיז לן קרא בצורה ברורה ביותר, שכדי לשמור על המחנה, על הציבור, על הקהילה, על הישיבה, על הסמינר, מטְמאים “שלא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם” יש לסלקם ולשלחם החוצה עם כל הכאב והצער, והרחמנות אשר עליהם, אבל מה לעשות, אי אפשר להשאיר תפוח רקוב שירקב את כל הארגז.

ולענינינו צריך יישוב הדעת מיהו הטמא לנפש הזה שיש לשלח, בדלית ברירה, שאע”פ שכתוב “כל צרוע, וכל זב, וכל טמא לנפש” דמשמע שיש לשלח את כולם באופן גורף, מאידך מכיון שבפיקוח נפש עסקינן וכתיב (במדבר לה-כה) והצילו העדה, שצריכים לנסות ולעשות הכל להציל נפש מישראל מאבדון, לענינינו יש להסביר את הפסוק “כל צרוע” מי שהוא כולו צרוע, “וכל זב וכל טמא לנפש”, מי שהוא לגמרי זב וטמא לנפש, ואין מה לעשות עמו, כי תפוס בטומאת נפשו ולא חוזר בתשובה ולא משתנה, ולא רוצה להשתנות,

אבל מי שמוכן להתיישר ועושה צעדים לכיוון הנכון, ומצבו ומחלתו לא מדבקת – זהו משהו אחֵר, כי אם לא מזיק לציבור, ואפילו לבודד שבתוך הציבור – דינו שונה, ויש לעשות הכל למען הצלתו בלי לשלח אותו החוצה.

והנה דורינו הוא דור תהפוכות, דור לא פשוט, והרבה נשמות טובות, אפילו מהמשפחות הכי הכי טובות קורה להם משהו בנפש, וסוטים בסטיות לא בריאות ומסוכנות ומזיקות, מדרכי התורה הקדושה והטהרה, עד שכמעט שאין משפחה ובית אשר אין שם חולה טמא לנפש, בדרגה זו או אחרת. והלבטים והשאלות האם להשאיר ולקרב בבית אחד מבניה/בנותיה, כשהם עלולים לטמא ולקלקל אח או אחות,

והשאלות, ובעיקר השאלה המרכזית, האם לשלחן מהבית, היא שאלה מטרידה וכואבת, שמקיפה ונוהגת לא רק בקהילות, ישיבות וסמינרים וכו’, אלא גם בבתים רבים.

ואכן התשובה היא לא אחידה, והכל לפי הענין, והיינו רוצים לכתוב דוגמאות חיות, אבל מהרבה סיבות אי אפשר לעשות כן במסגרת הזאת, ואכמ”ל,

אבל באופן כללי נאמר שתלוי אם מזיק לאחרים או לא, כי לא מבעי אם מסית ומדיח את האחים בדיבורים מפורשים – שבודאי יש לסלקו ולשלחו, אלא אפילו לא מדבר במפורש, אלא מתנהג בלי גבולות וגדרים ובהפקרות, וכן שומעים דבריו בדברו עם חביריו כפורק עול, וכן מסתובב עם האייפון הקורץ שלו וכו’ וכו’, שכל אלו הדברים ג”כ משפיעים לרע ומקלקלים ועושים חשק להתקלקל ולפרוק עול מהאחים והאחיות, נמצא שגם באופן עקיף מזיקים מאד, וא”א להשאירם בבית עם כל הכאב. (שאל”כ הכאב והנזק יהי’ פי כמה, והרבה יותר גרוע).

ולגבי שכנים של אותו בנין ומהשכונה אשר בנם/בתם יש להם קשר עם ה”טמאי נפש” הנ”ל, כל אחד צריך לפקוח עיניים, ולהרחיק ולהבדיל את בניהם מהטמאים הנ”ל, ושוב הכל לפי העניין.

וזה בחי’ תפילת משורר האלוקי (תהלים קמד-יא, יב) פצני והצילני מיד בני נכר (בנים שנתנכרו לאביהם שבשמים).. אשר בנינו בנטעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל.

ונזכה לרוב נחת דקדושה וכו’ מכל בנינו ובנותינו וכו’.
בברכת התורה וכטו”ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

תרומות לישיבה יתקבלו בברכה 050-4161022 או בדף התרומות

הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה