אלה מסעי בני ישראל | פרשת מסעי + תפילת הדרך
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר מסעי | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
(במדבר לג-א) "אלה מסעי בני ישראל".
איתא בדברי רבינו הקדוש מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סי' סב) שמובא במדרש (ראה בילקוט ראובני כאן, ובליקו"מ קמא סי' מ, בשם עשרה מאמרות) שמסעי בני ישראל, דהיינו הנסיעות שבני ישראל נוסעים ממקום למקום, הם מכפרים על (שמות לב-ד,ח.) אלה אלקיך ישראל, היינו על פגם עבודה זרה.
[א"ה, כי בכל נסיעה שאדם נוסע מחוץ לביתו, היא בחינת גלות המכפרת, כמ"ש חז"ל (ברכות נו.) גלות מכפרת עוון, כי בביתו יש לאדם כל הצטרכויותיו זמינים, אוכל ושתיה ומיטה לנוח בכל עת, ומים להתרחץ, ובגדים להחליף, ובית הכסא זמין עם מים ונייר ומגבונים וכו' וכו', משא"כ בדרך כי הרבה פעמים צריך לעשות צרכיו ולא מוצא איפה, ואין עמו נייר וכו', ולא יכול לישון ולשים ראשו כדבעי, ואברים מתפרקים, והרבה פעמים הוא רעב וצמא וכו' ואין לו אוכל כשר וזמין, או אפילו שתיית מים, וכל זה הוא בכלל גלות המכפרת].אלה מסעי בני ישראל | פרשת מסעי + תפילת הדרך
כי אפילו כשאין עובדין עבודה זרה,יש פגם עבודה זרה, כי קילקול האמונה – היא ג"כ בחינת ע"ז וכמו שמובא בשם הבעל שם טוב [עה"ת, פ' עקב סי' נו.] על הפסוק (דברים יא) וסרתם ועבדתם אלקים אחרים, שתיכף כשסרים מהשי"ת הוא בחי' ע"ז. וע"י נסיעות נתכפר.
[א"ה כי למשל ולדוגמא כשאדם מתפלל בכוונה, ופתאום מסיח דעתו, וממשיך להתפלל בלי דביקות והתלהבות וכוונה ושמחה וקירבת ה' כמקודם, זה בחי' פגם אמונה, בחי' ע"ז, כי מקודם הי' עומד לפני ה' בדביקות, ופתאום כביכול עזב את ה' ומתעלם ממנו, וכל קרבתו היה כלא היה, ויש כאן ירידה ונפילה עצומה, וכן כל ירידה בעבודת ה', הן מתוך לימודו ועסק התורה, שפתאום כאילו נגמר לו הבטריה והחשק, וכו', כ"ז הוא בחי' פגם באמונה].וכל זמן שיש ע"ז בעולם – חרון אף בעולם (ספרי פ' ראה, הובא בפרש"י שם). נמצא כשתכפר פגם ע"ז – נמתק החרון אף, ונמשך רחמנות, ועיקר הרחמנות הוא בבחינת (בראשית מג) וא-ל ש-די יתן לכם רחמים, שימסור את הרחמנות בידינו, כי אצלו יתברך יכול להיות, שגם החולאת הקשה, וכל היסורים – הם הרחמנות שלו, כי בודאי כל מה שהשי"ת עושה להאדם, אפילו יסורים קשים – הכל הוא רק רחמנות, אבל אנו מבקשים שיתן וימסור בידנו את הרחמנות, כי אין אנו מבינים את הרחמנות שלו, רק שהשי"ת יתן בידנו את הרחמנות, שאנחנו בעצמינו נרחם עלינו, ואצלינו הרחמנות הוא בפשיטות, להתרפא מן החולי, וכיוצא בזה.
[א"ה, כי לא כל אחד יכול להשתוות לדרגת ר' זושא מהאניפולי זצ"ל, אחיו של הר"ר אלימלך מליזנסק זצ"ל, שכמפורש ישנם הרבה עובדות סיפורים ומעשיות הקשורות עמו, המעידים אשר אצלו, לא היתה שום בחינה של להימשך אחר הצער כשהי' במצב של חולי, או חסרון מפרנסה, או רעב, וכל צער שבעולם, כי אצלו מיד היה מקבל את המצב בטבעיות כרצון ה', ומאחר שהכל רצון ה', א"כ מה שייך להצטער, רק לשמוח יש, ולקבל באהבה יש, כי לא כל אחד נמצא בדרגה זו, ההיפך הוא המציאות, דהיינו שכל העולם חוץ מבודד/ים ממש, מרגישים את הצער, ובשום אופן לא רוצים בו, ורוצים שכביכול השי"ת ימסור את הרחמנות בידינו, ויעשה כרצונינו].וזהו "ישראל" – ראשי תיבות א-ל ש-די יתן לכם רחמים, כי הרחמנות נעשה ע"י מסעי בני ישראל.
ועיין בדברי רבינו הק' (שיחות הר"ן סי' ע'-חיי מוהר"ן סי' סט-ב) כמ"ש רבינו ז"ל היתכן שאנו מניחים את השי"ת לחשוב ולגזור גזירות עיי"ש. ולפני חמישים שנה שמעתי בשם הצדיק מקוצק זצ"ל (דברים יב-ד) לא תעשון "כן" לה' אלקיכם, כי על הדינים והצרות אסור להסכים ולומר 'כן', אלא יש להתפלל ולהמתיקם.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר
