הלכות תפילת הדרך מקיצור שולחן ערוך רבי שלמה גאנצפריד
הלכות תפילת הדרך מקיצור שולחן ערוך רבי שלמה גאנצפריד.
סימן סח – דין תפילת הדרך ושאר דברים שצריכין להזהר בדרך.
הלכות תפילת הדרך מקיצור שולחן ערוך:
א. היוצא לדרך בין מביתו בין ממקום שהיה לן בדרך, וכן בחזרתו לביתו, לאחר שיצא מעיבורה של העיר, דהיינו שבעים אמה ושני שלישי אמה לאחר שכלו כל הבתים, מתפלל תפילת הדרך, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום וכו', אומרה בלשון רבים, רק ותתנני לחן אומר בלשון יחיד. ויותר טוב לאומרה לאחר שיצא מיל מעיבורה של עיר וכשהוא כבר בדרך ולן באיזה עיר, יכול לאמרה בבוקר גם קודם שיצא.
ב. אין להתפלל אותה אלא אם כן יש לו ללכת לכל הפחות פרסה, ולכתחלה יש לו להתפלל בתוך פרסה הראשונה. ואם שכח, יכול להתפלל כל זמן שהוא בדרך, ובלבד שעדיין לא הגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר שהוא רוצה ללון בה.
ג. תפלת הדרך צריכין לאמרה סמוך לברכה אחרת, ולכן אם יוצא בבוקר ואומר בדרך ברכת השחר, או שהיה לן בדרך באיזה עיר (שאז יכול לומר תפלת הדרך גם קודם שיצא) ואומר אפילו קודם שיצא בברכת השחר, יאמרה אחר ברכת הגומל חסדים טובים לעמו ישראל. ואם הולך לאחר התפילה מביתו, יאכל או ישתה איזה דבר על הדרך, ויברך ברכה אחרונה, וסמוך לה יאמר תפלת הדרך, או יטיל מים ויברך אשר יצר ויסמכה לה.
ד. יש לאמרה בעמידה, ואם הוא רוכב או הולך בעגלה, אם אפשר להעמיד הבהמה יעמידה, משום דרכוב כמהלך דמי, ואם לאו אומרה כך.
ה. אין אומרים אותה אלא פעם אחת בכל יום שהוא הולך, אבל אם חנה באיזה עיר על דעת ללון שם, ואחר כך נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו, אומרה פעם שנית. אם הולך ביום ובלילה, או שהיה לן שלא במקום ישוב, פעם הראשונה אומרה בחתימה, ובשאר הימים אומרה בלא חתימה, כי כל זמן שלא לן במקום ישוב, נחשב הכל כדרך אחד.
ו. טרם צאתו לדרך יש לו ליתן צדקה, שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. ויש ליטול רשות מהגדולים שבעיר שיברכו אותו שיצליח בדרכו. ויש להשתדל שילוו אותו איזה אנשים, והמלוה את חבירו, כשהוא פורש ממנו צריך לעמוד במקומו, עד שההולך יתעלם מעיניו. המברכים לההולך בדרך לא יאמרו לו לך בשלום אלא לך לשלום, שהרי דוד אמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה, ויתרו שאמר למשה לך לשלום עלה והצליח. כשהוא בדרך יעסוק בתורה, שנאמר ובלכתך בדרך, ויאמר בכל יום איזה מזמורי תהלים בכוונה והכנעה, ויזהר שיהא לו פת עמו אפילו הולך במקום קרוב. גם יש לו ליקח עמו ציצית שמא תפסל ציצה ולא ישיג אחרת ויתבטל ממצוה. לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, פירוש כשיכנס ערבית לבית המלון, יכנס בעוד החמה זורחת, ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא ואז טוב לו, כמו שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב. לא יאכל הרבה כשהוא בדרך.
ז. באכסניא שהוא אוכל שמה, צריך לדקדק אם הבעל הבית ואנשי ביתו כשרים ונאמנים המה. ואם רוצה לאכול בשר במקום שאינו ידוע לו, צריך לחקור ולדרוש היטב מי הוא השוחט, ומי הוא הרב המשגיח עליו, כי בעונותינו הרבים רבה המכשלה, והמשכיל יבין. ומכל שכן ביין, אשר בעונותינו הרבים רבו המתפרצים וצריכין חקירה ודרישה.
ח. כשהוא מתפלל תפלת שחרית בדרך, יזהר להתעטף בטלית גדול כמו שהוא מתפלל בבית הכנסת, כי הטלית קטן רחוק שיהיה כשיעור. אם הולך ברגליו, אזי כשאומר הפסוק שמע ישראל וכו' וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לעמוד שיכוין לבו היטב, ואם רוכב או יושב בעגלה מותר, ובתפלת שמונה עשרה יעמוד, ואם הוא נחוץ לדרכו, אם יכול לעמוד לכל הפחות בשלש ברכות ראשונות ובשלש ברכות אחרונות מוטב ואם לאו יתפלל מיושב בעגלה, יעשה הכריעות מיושב. ואמנם טוב יותר שיתפלל אפילו מיד בעלות השחר, וגם מנחה אפילו מיד חצי שעה אחר חצות היום, כדי שיוכל להתפלל מעומד וכראוי, (השיעור, שהוא מחויב לחזור אחר מים וכדי להתפלל בעשרה כתוב בסימן יב סעיף ה' וסעיף ח').
ט. המהלך בדרך והגיע עת האוכל ולא מצא מים נתבאר בסימן מ' סעיף יד, ובסימן מב סעיף יט נתבאר שהאוכל פת אסור לצאת ממקומו עד שיברך ברכת המזון, ובסימן מד סעיף ו' נתבאר שצריך לברך מיושב דוקא. ואמנם אם אכל בדרך כשהוא מהלך, מותר לברך ברכת המזון גם כן כשהוא מהלך, מפני שאין דעתו מיושבת עליו אם יצטרך להתעכב. אבל אם אכל מיושב גם ברכת המזון צריך לברך מיושב.
י. קצת נוהגין שבהיותם בדרך ואוכלים בבית עובד כוכבים אין מברכין בזימון, משום דלא הוי קביעות. ומכל מקום אם קבעו עצמן שם לאכול ביחד, אינו נכון לבטל הזימון, ויאמרו, הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה במקום הליכתנו ובמקום ישיבתנו עד עולם. ואם אוכלים משל אחד יכולין לומר, הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה, וקאי על בעל הסעודה, ואם לאו יאמרו הרחמן הוא יברך אותנו.
ותזכו ללכת בדרך נהיר ובהיר , כאור המאיר.
