טיפשות הוא קילקול הבריאה | פרשת פנחס

(במדבר כה-יב) "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".

אמרו חז"ל (מס' ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב) אם אין דעה, הבדלה מנין?! ואכן מי שאין לו דעת – אינו מבדיל בין טוב לרע, בין אדם צדיק לשקרן וצבוע, בין אור לחושך.

וכבר אמר רבינו הקדוש ז"ל (ליקו"מ מוהר"ן ח"א מט-א) שטיפשות הוא קילקול הבריאה.

כלפי מה הדברים אמורים? כי אכן מצד אחד בודאי שצריך להיות האדם אוהב שלום ורודף שלום, והרי (סוף מס' עוקצין) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה כמו השלום, ואיתא בזוה"ק (פ' קורח, דף קעו) לית עלמא קאים אלא על שלום, ואמרו חז"ל (ילקוט שמעוני פ' נשא, סי' תשיא) חביב הוא השלום שכל מעשים וזכויות שעשה אברהם אבינו, לא נתן לו שכרו אלא שלום, וכן יעקב אבינו ביקש מן הקב"ה שלום, וכן אהרן לא נתברך אלא בשלום,

ואמרו (כלה רבתי פ"ב) כל הרודף שלום אין תפילתו חוזרת ריקם, ואמרו (דרך ארץ זוטא-פרק השלום) מי שהוא אוהב שלום ורודף שלום, ומשיב שלום – הקב"ה מורישו לחיי העוה"ז והעוה"ב.

ואמרו בתורת כהנים (בחוקות כו) שמא תאמרו הרי מאכל, הרי משתה, אם אין שלום אין כלום. ת"ל (ויקרא כו-ו) ונתתי שלום בארץ – מגיד שהשלום שקול כנגד הכל.

ואמרו (במדב"ר כא-א) גדול השלום שניתן לפנחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום והתורה כולה שלום, ואמרו (שם יא'-יח) גדול השלום שניתן ללומדי תורה ולעושי צדקה, ואף המלאכים דרי עליונים צריכים שלום.

וכתב רבינו יונה (ס' היראה) ויהי' מקדים בשלום כל אדם, אפי' גוי, כדי שיהי' אהוב ונחמד לבריות, אך לא בשלום אישה, וכ"כ הרא"ש (אורחות חיים ליום ששי) אל תתעצל להקדים שלום לכל אדם, אפילו לגוי, מפני דרכי שלום (ושם, ליום השבת) ישתדלו להכניס שלום בין איש לאשתו, ובין אדם לחבירו.

ואיתא בהנהגות ר' מאיר פאפירס-פפר"ס, שידרוש בשלום כל אדם, אפי' בשלום שונאו (הכל לפי העניין).

ועיי"ש שיזהר ליתן שלום לעני.

ואיתא בהנהגות ואזהרות ר' שעפטיל בן השל"ה הק' מי יפאר גודל פאר מי שהחזיק עצמו בעשיית שלום, בין איש ובין רעהו.

וכ"ש שיהא שלום בינו ובין אשתו ולא ירגיל קטטה, כי כל קטטה סופה חרטה ועל בעלי מחלוקת נאמר (במדבר טז-כו) סורו נא מעל האנשים הרשעים האלה. עיי"ש.

ויש להאריך במעלת השלום וגנות המחלוקת.

אלא שישנם אנשים, ואפילו טובים אלא שהם טיפשים וכאילו מוחם ריק וחלול, שמפזרים אמרות מתוקות מדבש: שכ-ו-ל-ם טובים, גם רשעים גמורים, גם גוים מרושעים ועמלקים למיניהם, והמבקשים את נפשינו בפועל, ושיש לדון את כולם לכף זכות, וצריכים להתאמץ להבין אותם, ולאהוב אותם.

וזה נגד התורה בעליל ונגד רצון ה', וזה קילקול הבריאה, ואין שום צורך להרחיב הדיבור על כך, ואלה המשובשים הם מזיקי עלמא.

ודי בכך.

ויש שוטים אחרים שלמען שלום בית מוותרים ומעלימים עין מאשתו הז' – וכן כיוצ"ב רבים.

וז"ל השערי שמחה (כאן) לכן אמור הנני נותן "לו" את בריתי שלום.

לו הייתה הכוונה לומר לפנחס, צריך היה לומר "לכן אמור לו", אלא שרש"י מביא תרעומת השבטים על פנחס שקראו לו "בן פוטי" ושבגלל מוצאו הרג נשיא שבט, והפר את השלום, והכניס מחלוקת בישראל, לכן אמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה:

אמור לבני ישראל שהנני נותן לפנחס את בריתי שלום תחת אשר קינא לאלקיו, כי לא תמיד רצוי השלום, ואין שלום לרשעים ולפעמים מה שנראה לעיניים כהיפך השלום – הוא השלום האמיתי. ע"כ.

וכ"כ החפץ חיים במשנ"ב (בה"ל סי' א.) ולא יתבייש, שאם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות תקנות (קילקולים!) בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה', ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו, בכגון זה מצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל,

ודוד המלך ע"ה אמר (תהלים קלט-כא) הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך – אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים וגו' ע"כ.

וגם לזה מרמזת אות וי"ו הקטיע שבמילת "שלום", לרמז שלא תמיד צריכים להתנהג במידת השלום הפשוטה, ואסור להיות נאיבי ושוטה, והכל לפי רצון ה'.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר