מצוות תוכחה אבל עם טעם טוב | ברסלב מאיר 148

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר וארא | לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

(שמות ו-ט) "ולא שמעו אל משה, מקוצר רוח".

ישנה מצוה דאורייתא של תוכחה, כמו שכתוב (ויקרא יט-יז) הוכח תוכיח את עמיתך, וכמו שכתב החינוך (מצוה רלט): מצוה להוכיח אחד מישראל שאינו מתנהג כשורה, בין בדברים שבין אדם לחבירו, או בין אדם למקום.

ואמרו בספרא (קדושים ד-ח) מנין אם הוכחתו ארבעה וחמישה פעמים ולא חזר, שאתה חייב לחזור ולהוכיח? תלמוד לומר "הוכח תוכיח".

ועוד אמרו (ב"מ לא.) "הוכח תוכיח" – אפילו מאה פעמים. ואמרו (שם בספרא) יכול מוכיח ופניו משתנות? תלמוד לומר "ולא תשא עליו חטא".

מצוות תוכחה פרשת וארא

וזה מלמד שבתחילת התוכחה, ראוי לאדם להוכיח בסתר, ובלשון רכה ודברי נחת כדי שלא יתבייש. משורשי המצווה, לפי שיש בזה שלום וטובה בין האנשים, כי כשיחטאו איש לאיש ויוכיחנו במסתרים – יתנצל לפניו ויקבל התנצלותו וישלים עמו, ואם לא יוכיחנו – ישטמנו בלבו ויזיק אליו בזמן מן הזמנים, וכל דרכי תורה דרכי נועם, ונתיבותיה שלום.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקיבות, והעובר עליה ולא הוכיח – ביטל עשה, ועוד שהוא מכת הרשעים שעושים כן. ע"כ.

ובתורה אחרונה שרבינו הקדוש מברסלב זצ"ל אמר לפני הסתלקותו לגנזי מרומים הלא הוא מאמר תקעו – תוכחה (ליקוטי מוהר"ן, תנינא סי' ח-א) איתא שאע"פ שתוכחה הוא דבר גדול, ומוטל על כל אחד מישראל להוכיח את חבירו שאינו מתנהג כשורה, כמ"ש הוכח תוכיח את עמיתך, אעפ"כ לאו כל אדם ראוי להוכיח, כמו שאמר רבי עקיבא (ערכין טז:) תמה אני, אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, ואם רבי עקיבא אמר זאת בדורו, כל שכן בדור הזה של עכשיו.

כי כשהמוכיח אינו ראוי להוכיח, אזי לא די שאינו מועיל בתוכחתו, אף גם הוא מבאיש ריח של הנשמות השומעים תוכחתו, כי ע"י תוכחתו הוא מעורר הריח רע של המעשים רעים ומידות רעות של האנשים שהוא מוכיחם, כמו כשמונח איזה דבר שיש בו ריח שאינו טוב, כל זמן שאין מזיזין אותו הדבר – אין מרגישין ריח רע, אבל כשמתחילין להזיז אותו הדבר – אזי מעוררין הריח רע, כמו כן ע"י תוכחה, ע"ש באורך נועם אמרותיו.

והנה בעוונות דורינו הוא דור מיוחד שאינסוף אנשים סובלים משריטות במוח, וע"כ בלי שום הסבר הגיוני של ממש, פורקים עול במידה מסויימת או אפילו לגמרי רח"ל, במיוחד נערים/ות, אבל לאו דוקא, כי לא חסרים מבוגרים בגיל העמידה וכו', ונוכחתי לדעת מנסיון אישי, שאפילו נסביר להם בנועם ובטוב טעם ודעת – שהם טועים, וחבל, כי התנהגותם תגבה מהם בסופו של דבר מחיר יקר, מכל מקום הם בשלהם, כי באמת לא מקשיבים באמת, הנאמר, הכל מקוצר רוח, וגם מטימטום ורוח שטות החופף אותם, כי הם רוצים כעת מה שהם רוצים ולא רוצים מה שלא רוצים, ושום דיבור והסבר ואמת, לא רוצים שיפריע להם ויעמוד להם בדרך, והתאוה מחכה להם בפינה, והיא לדעתם המשובשת דוחה הכל,

ואח"כ (אבות פ"ד מ"ב) עבירה גוררת עבירה, ושיבוש גורר שיבוש, ומתרחק רח"ל עוד.

ויש להתפלל עליהם שהשי"ת ישלח רפואה שלימה לנפש החולה של כל אחד מהם, ולהתעלם עד כמה שאפשר (ויש פרטים בזה, ואכמ"ל) מדיבורם ומעשיהם, ולקרבם בנועם הימין מקרבת, עד שירחם המרחם, אדון כל הרחמנות.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה