על ידי צניעות זוכים לניסים ורוח הקודש | פרשת אמור
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר אמור. לכבוד... אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע,
וזהו (ויקרא כד-י,יא) "ויצא בן אשה ישראלית, והוא בן איש מצרי, ויקוב.. ושם אמו שלומית בת דברי".
על ידי צניעות זוכים לניסים ורוח הקודש | פרשת אמור
ופרש"י (והוא מחז"ל בויק"ר לב-ה) ושם אמו שלומית בת דברי, שבחן של ישראל, שפרסמה הכתוב לזו, לומר שהיא לבדה היתה בהם זונה: שלומית – דהוה מפטפטה "שלם עלך" "שלם עלך" "שלם עליכון", מפטפטת בדברים שואלת בשלום הכל: בת דברי – דברנית היתה, מדברת עם כל אדם, לפיכך קילקלה. ע"כ.
והנה ברור שאשה צריכה להתרחק מגברים. ואפילו לצורך פרנסה, כי הרבה דברים חמורים שבחמורים קרו וקורים עקב עניני פרנסה, שנשים עובדות עם גברים, או שהיא בקשר עם בעל בית (בוס) או עם מנהל וכו'. ועדיף לצום ולהסתפק בפרוסת לחם יבישה היא וכל משפחתה, כולל הילדים הרכים מאשר להכשל בהנ"ל.
וכל זה אפילו באשה צנועה, המתנהגת 'יבש' עם גברים, וק"ו לנשים 'נחמדות' וזורמות, ועכ"פ הדברים צריכים הוראת והכרעת רב.
וכבר אמרו חז"ל (אבות פ"א מ"ה) אל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חבירו. מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האישה, גורם רעה לעצמו.. וסופו יורש גיהנום. ואמרו (נדרים כ.) אל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבוא לידי ניאוף, וקל וחומר שהאשה צריכה להזהר בכך, ובפרט שדעתה קלה להתפתות (קידושין דף פ מ"ב). ואם מדיבור צריכים להזהר קל וחומר מצחוקים וכו', וכמ"ש חז"ל (אבות פ"ג מי"ג) שחוק וקלות ראש מרגילים לערוה.
וישנן נשים שיש להן קול מיוחד ששובה ומטריף דעתם של אנשים מסויימים. וגם ישנן נשים שיש להן קול ערב ונעים ומסויים, וצריכות להזהר יותר, וכבר אמרו חז"ל שישנם בחינות של "קול באשה ערוה" (ברכות כד.), ועוד אמרו חז"ל (מגילה טו.) : רחב – בשמה זינתה. יעל – בקולה. אביגיל – בזכירתה, מיכל בת שאול – בראייתה, עיי"ש.
ואמרו חז"ל (בראשית רבא יח-ב) כתיב (בראשית ב-כב) ויבן ה' אלקים את הצלע. 'ויבן' כתיב, התבונן מאין לבראותה, אמר לא אברא אותה מן הראש, שלא תהא מיקרת ראשה (פי' לגובה, דרך גאוה), ולא מן העין שלא תהא סקרנית וכו' וכו' וכו' אלא ממקום צנוע באדם, ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה, היה אומר לה "תהא אשה צנועה" "תהי אשה צנועה".
ובמדרש תנחומא (פ' וישב-ו) אמרו: הקב"ה ברא את האשה מן הצלע, ממקום צנוע, כדי שתהא יושבת בבית- ואמרו בזוה"ק (ח"א דף קטו.) כל זמן דאיתתא בירכתיה ביתה, ולא נפקא לבר, היא צנועה, ואתחזו לאולדא בנין דכשרין. [וענין זה, הכל לפי הענין והצורך. אבל כשאין צורך אכן הדברים כפשוטם]. ואמרו (סוטה מט:) גזרו שלא תצא כלה באפריון משום צניעותא [ובענין נהיגה ברכב – הכל לפי המקום, והענין].
ואמרו (תנחומא פ' וישלח-ה) לא ניתנו תכשיטין לאשה, אלא כדי שתהא מתקשטת בתוך ביתה, ועוד אמרו (ב"ר פ.) ותצא לאה (בראשית ל-טז), כאמא כברתה. יצאה מקושטת כזונה, לפיכך (בראשית לד-א) ותצא דינה בת לאה. והנה כל עניני צניעות נוגעים לחמורים שבחמורים, כמ"ש חז"ל (חגיגה יא:) עריות – נפשו של אדם מחמדתן ומתאוה להם (וע"ע במס' מכות כג:). ואמרו (כתובות יג:) אין אפוטרופוס לעריות. ואיתא בירושלמי (כתובות פ"א מ"ח) אפילו חסיד שבחסידים אין ממנים אותו אפוטרופוס לעריות. ואמרו (סנהדרין עד.) כל המצוות שבתורה, אם אומרים לאדם "עבור"-"ולא תֵהָרֵג"-יעבור, ואל יהרג.. חוץ.. מגילוי עריות.
ובענין גיסים וקרובים אמרו (ילקו"ש בלק, סי' תשעא) בשעה שירדו למצרים היו צנועים כ"א בתוך אוהלו. לא ראובן מביט באשתו של שמעון, ולא שמעון באשתו של ראובן וכו', עיי"ש. ובזכות הצניעות זוכים לניסים (ראה קדושין מ. ויק"ר ט-יב) וזוכה לקבל פני השכינה (ראה ויק"ר כג-יג).
בברכת התורה וכטו"ס הר' שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר ירושלים
