מה אומרים בהתבודדות | שו"ת המדריך המעשי להתבודדות

שאלה כללית קצת מביכה, אבל… מה אומרים בהתבודדות? ואם אני עומד מול ה' ופשוט לא יוצאות לי מילים, מה עושים?

מה אומרים בהתבודדות | שו"ת המדריך המעשי להתבודדות

התשובה פשוטה וקצרה : אומרים את האמת הפשוטה של אותו רגע שאת/ה נמצאים [בחיים] או בנקודה שבוערת בלב.

והשתיקה? היא לפעמים הדיבור הכי עמוק שיש…

בואו נתבונן יותר לעומק – מה אומרים בהתבודדות?

הטעות הנפוצה היא לחשוב שצריך "טקסטים" או שפה גבוהה, לשון ספרותית או מעניינת.
לא ממש לא. התבודדות היא לא תפילת עמידה, היא שיחה היא הדרך לפרוק את הלב שלנו לפני ה', אבא שומע מאזין ומרחם, תשמע מה יש לי בלב, זה לא טקס מלכותי ולא נוסח רישמי, זה להוציא ולהביע את הלב שלי, את הפחדים את הקשיים את השתוקקות והרצונות שילך אבא, אבל יש דברים שמונעים אותי, יש בלבולים, יש חסימות ומניעות של גשמיות העולם הזה ובנפש שלא נותנים להתעלות.. פשוט שיחה תוציאו מה שיושב שלכם בלב…

אבל חשוב – מדברים עם אבא, תשמרו על שיח נאות, בכבוד, עם דיסטנס, אבא הוא לא חבר והמילים צריכות בכל זאת להיות מכובדות כראוי לאב.

אז לפעמים אין מה לומר תנסו את זה

* תתחילו לומר תודה, במה שיש. על הנשימה, על הקפה של הבוקר, על זה שהגעתי לכאן. התודה פותחת את הלב.

* אפשר גם לדבר בפשיטות. שלום, הנה שמעתי את העיצה להתבודד, הגעתי, מקווה שתשלח לי דיבורים, כי אני רק מתחיל ללמוד את שפת הלב… בבקשה תעזור שיפתח השיחה ביניינו…

* תספרו לה' מה עובר עלי… הקשיים בעבודה, המתחים בבית, הרצונות הכמוסים. מבקשים עזרה בדברים הכי קטנים, לא רק ב"רוחניות".

* תבטאו את הכיסופים שלכם, "ריבונו של עולם, אני רוצה להיות קרוב אליך, אני רוצה להיות אדם טוב יותר, אני רוצה לפתור בעיות וקשיים… תעזור לי".

* כשאין מילים – "השתיקה היא גם דיבור"
רבים מרגישים תסכול כשהם מגיעים להתבודד ומוצאים את עצמם עומדים בשתיקה.
התחושה היא של "בזבוז זמן" או חוסר הצלחה, אבל האמת היא הפוכה:

העמידה ההשתוקקות הגעגועים גילוי הרצון, היא העיקר!
עצם זה שהקדשת זמן, יצאת מהמרוץ של החיים, ונעמדת מול בורא עולם – כבר עשית המון.
הציפייה למילים היא לפעמים סוג של אגו, כאילו אנחנו "חייבים" לספק סחורה.

תפתחו ספר ליקוטי תפילות – זה מנוע עזר נפלא שיעורר לכם את הלב לדבר ! בדוק ומנוסה !

תחשבו קצת על החיים מה שטוב מה שרע, תעשו לעצמכם סדר, זה גם חלק מההתבודדות, על מה שטוב תאמרו תודה, על מה שקשה תבקשו עזרה.

אם לא יוצאות מילים, זה בדיוק מה שצריך להגיד:
"ריבונו של עולם, הנה אני כאן, ואני כל כך רחוק עד שאין לי אפילו מילים. קשה לי לדבר איתך, תעזור לי לפתוח את הפה".

רבינו מלמד, שאפילו אם כל מה שתגידו בשעה שלמה זה רק "ריבונו של עולם", ותחזרו על זה שוב ושוב בכיסופים – זו גם התבודדות נפלאה. השם בטח מבין את מה שהפה לא מצליח להוציא, הוא מכיר את שפת הלב.

אל תחכו להשראה או ל"אורות". בואו כמו שאתם.
גם שתיקה מלאה ברצון היא תפילה שבוקעת רקיעים.
ה' לא מחפש נאומים, הוא מחפש את לבבכם, את הרצונות והשתוקקות.