ימותו הקנאים | מידה רעה ושמה קנאה

(במדבר טז, א) "ויקח קרח". מבואר בדברי רבותינו ז"ל ובכל המפרשים, שכל מחלוקת קרח, שורשה ויסודה הכל בכל מכל כל, הייתה משום מידת הקנאה פשוטה פשוטה,

כדרך הילדים הקטנים והגדולים והנערים והאנשים והנשים, והזקנים, של כל הרמות והמגזרים וכו' שרובם ככולם נגועים כל החיים ממש ממש, עד הקבר (ואם הייתה נעשית לו נס, והי' קם לתחיה – מסתמא הי' ממשיך לקנאות)

והמידה הגרועה והרעה הזאת, נמצאת ושכיחה ביותר בכל מקום ובכל זמן ובכולם (למעט יחידם).

אבל מכיוון שלא מכובד ולא נאה ויאה לומר במפורש שהוא מקנא על כן מלביש קנאתו בכל מיני טיעונים, ומחפש מתחת לאדמה טענות ומענות למה לחלוק וללחום ולתקוף קרבנו.

ומלביש קנאתו ביושר וצדק ומנהל פוליטיקה שלימה כמבואר היטב בדברי הרמב"ן ז"ל ויקח קרח. לקיחה מבואר על המחשבה, כמ"ש (איוב טו-יב) מה יקחך לבך, לקחו לבו מקנאה והוא לקח את לבו להסתיר את מחשבתו ולבנות מחלוקת של אחד בפה אחד בלב, ובלבד למשוך אחריו אנשים,

ורק אחרי חטא המרגלים ואחרי שנגזר על דור יוצאי מצרים למות במדבר, והייתה נפש העם מרה עליהם – אז ראה קורח את השעה כשירה לצאת במחלוקת על משה, מחלוקת שבערה בלבו מאז מונה אליצפן לנשיא.

והקרוב אלי, כי כל הנקהלים היו בכורות וחרה להם על הכהונה עיי"ש (נו! זו פוליטיקה במיטבה, או לא?!).

ימותו הקנאים – נו… זה מה שקרה לקורח

והנה קרח לא היה איש סתם מהרחוב, איש מהמון העם, אלא היה אדם גדול מאד מאד וראש כל הסנהדראות, ואעפ"כ מכיוון שלא תיקן מידת הקנאה, לכן בערה בו עד יום מותו, רח"ל.

ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יענו אזובי הקיר, וכל אדם צריך להשקיע זמן זמנים טובא, וכוחות עצומים למגר לגמרי, מידה מושחתת זו.

וכבר נדפסו ספרים מיוחדים העוסקים במידת הקנאה, וראוי ללמוד בהם, וכן בכל הספרי מוסר וכו' שהקדישו פרקים בנושא זה, וכן באלו שנגעו בנושא הנ"ל, שמכולם יצמח לו תועלת בעזרת ה'.

ומידה רעה זו נוגעת גם בדעת עליון ויש בה משום כפירה רח"ל, כי בלבו תערומת כלפי ה', הלמאי חבירו או פלוני שהוא בכמה דברים גרוע ממנו, זכה לעושר גדול וכבוד, והוא נשאר מאחור.

וא"כ אחד מדרכי הטיפול במידה רעה זו, הוא לחזק את אמונתו ובטחונו בה', ולדעת בלי שום ספק כי השי"ת צדיק ולא עולתה בו (תהלים צב,טז) וה' לא עושה לו שום עול, אדרבא ונהפוך הוא.

ואל לו להכניס ראשו בחשבונות עמוקים של הקב"ה שאין הוא משיג אותם (אע"פ שהרבה פעמים החשבונות פשוטים, אלא שהוא מעדיף להתעלם מהמציאות) או מחשבונות שהם אמתיים כלפי שמיא, אלא שבשכל המוגבל של בן אנוש אי אפשר להשיגם.

ועכ"פ יסמוך על ה' שה' בודאי יודע מה שהוא עושה, והכל ביושר ובצדק, ואין כאן שום עַוְלָה, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך (ברכות, דף י,א).

ויהי רצון שיהא לנו מידת הפירגון בשלימות ונשמח בטובת וגדולת חברינו, ונזכה להיות נקיים ממידת הקנאה.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר