עילוי נשמה
אשרי מי שקבוע בלבו שיש דין, ויש דיין, ויש יום המשפט הגדול והנורא שהאדם יצטרך לתת דין וחשבון על כל מעשיו ועתותיו, ויש "יום המות" כי כל נולד חייב ג"כ למות, והזמן קצר והמלאכה מרובה, וכבר אמרו (עירובין נד. בע"י) האי עלמא כבי הילולא דמיא חטוף (מצות ומעשים טובים) ואכול. [הפיך הבהמות בדמות אדם האומרים (ישעי' כב) אכול ושתה כי מחר נמות.
וכמו ששמעתי במו פיהם והנה (ברכות לא.) אוי לן דמיתנין וי לן דמיתנין, והרי (ברכות יז.) סוף האדם למות.. והכל למיתה הם עומדים, אשרי מי שגדל בתורה ועמולו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו, וגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, ועליו אמר שלמה (קהלת ז) טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הולדו, וכדברי ר' יוחנן כד הוה מסיים ספרא דאיוב.
והנה אשרי האדם אשר בצעירותו קולט את חשיבות ידיעת הדברים האלו וחיי על פיהם, אלא שהעולם מלא שיכחה והיסח הדעת והעלמה, וע"ש העלמה נקרא "עולם" כנודע. ובין הדברים המועילים להפנים אמיתות הנ"ל (מלבד היותם מצוות עצומות בפני עצמם) הם ביקור חולים, ובמיוחד אצל חולה שבדרך הטבע הוא חולה סופני שלולא נס גלוי הולך הוא לבית עולמו, ולהיות עם חולה בשעת פטירתו ואח"כ ללוותו לקבורתו, וכמ"ש בספר הישר (שער השני) "ילוו המתים לקבורתם לראות שמה מה אחריתם".
אבל כידוע גם אחרי כל זה כולי האי ואולי. וכבר נעשו עבירות מכוערות ביותר בבית עלמין בעצמו, כנודע.
וכמו שאנו רואים בחוש שהדבר מצוי מאד כשבאים לנחם אבילים, ולדבר מהתכלית ושזה כל אדם, יש העושים את הטפל עיקר ומדברים מהמחלה, ומי טיפל בה, ואיך טיפלו, וכו' וכו', ומענין לענין מתעניינים מה אהב לאכול, ומה במיוחד וכו' ועוד שטויות והבלים, המביישים את הנושאים ונותנים בהם.
ורוב המבקרים נדים את ראשם על הנפטר, ולא מקשרים שזה מסר ישיר עבורם, כאילו יש להם חסינות מדבר זה ולהם זה לא יקרה.
והנה למה לו לאדם לחכות ולבקש שאחרי הסתלקותו יאמר מי שיאמר עבורו איזה פרק תהלים וילמד איזו משנה או לימוד כל שהוא, או יעשה איזה מעשה טוב לזכות אותו במצווה הקשורה ליהדות, שעוזר מעט עברו, יותר טוב שיתעורר בחייו ויאמר תהלים עבור נשמתו וכן ילמד כמה משניות וכמה לימודים של מוסר ויר"ש וכו' שזה לבטח יעזור לו פי כמה וכמה, וגם יעורר לתקן מה שניתן וצריך לתקן, ולהתקדם לכיוון שצריכים להתקדם ולהתעלות.
וכל מה שעושה למען נשמתו בחייו שוה הרבה יותר לעין ערך ממה שעושין עבורו לאחר מותו.
(ואע"פ שגם מזה אל תנח ידך, והוא חשוב ויקר ומועיל, מ"מ אינו דומה קולט מחייו לקולט לאחר מותו (וכעין שאמרו חז"ל על קרובה לארץ ישראל – ע' כתובות דף קיא.).
והנה אשריני שזכיתי להכיר את זקני אנ"ש מהדור הקודם כולם זכרונם לחיי העוה"ב, אשר אצלם הזכרון בעלמא דאתי כפי ציווי רבי נחמן מברסלב הי' דבר טבעי אצלם והי' ספוג בדמם ונפשם וניכר מתוך הליכותיהם ודיבורם וע"פ זה כיוונו מעשיהם דיבוריהם ומחשבותיהם, אשרי להם.
וכאו"א מהם הי' בית ספר ומורה לדורות, ושאר זקני העולם [ובאמת גם הצעירים] היו צריכים לקנאות בהם ולבוא ללמוד מהם, אלא שהחושך מכסה, והאי עלמא עלמא דשיקרא הוא.
והנה כל יום אנו אומרים "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי… וישכם ויאומר… מה אנו מה טוב חלקינו… ומה נעים… ומה יפה… אשרינו !! היינו דלא סגי בהזכרת התכלית ולהישאר רציני קרוב לעצבות, שכל זה ג"כ עצת היצר הוא. העיקר שאחרי שיודעים את האמת, יש לנו להתחזק עם האמת שיש בנו ואנו עוסקים בו, ולהתחזק ושוב להתחזק בשמחה ובטוב לב לחטוף בהאי עלמא עוד ועוד מצוות ומע"ש.
נ.ב קצת צער יש לי על שאני כותב בנושאים כה חשובים ועיקריים בחטף ובמהירות ונחיצה מלחץ הזמן, אבל מ"מ אשרינו. וכבר אמרו חז"ל (ירושלמי סוף ברכות) כל פיטטיא בישין לבר מפיטטיא דאורייתא. וההכרח לא יגונה.
בברכה ברסלב מאיר
