לא להיות קניבל – איסור הונאת חבירו | פרשת צו

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר צו | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

איסור הונאת חבירו. לא תונו איש את עמיתו. לא להיות קניבלים. ברסלב מאיר - יהדות בטעם טוב

(ויקרא ז-כו) "כל נפש אשר תאכל כל דם, ונכרתה הנפש ההיא מעמיה".
ישנם יתושים שמוצצים דם האדם, ועוקצים ומכאיבים להרבה זמן.
וכן ישנם עוד בעלי חיים מוצצי דם,

וישנם אנשים המכונים "קניבלים" שג"כ הם אוכלי אדם ושותים דמו,
וכתיב (דברים יב-כג) רק חזק לבלתי אכול הדם, מגיד שהיו שטופים בדם (תורת כהנים ה' ראה, והו"ד ברש"י שם).
ובשעתו התפרסם שראש ממשלת אוגנדה הרג ושתה את דמה של יהודיה ישראלית בהיותה בארצו.

אבל ישנם גם כן 'שיינע אידן', יהודים יפים שומרי תורה ומצוות שגם עטורים בזקן מטעמי דת, ויש שג"כ יש להם פאות מסתלסלות, והם ג"כ כהקניבלים יודעים למצוץ דם חבריהם (ובזה הם יותר גרועים מהקניבלים שלא שותים דם חבריהם) ויודעים להציק ולצער בדיבוריהם, ומהם על בסיס קבוע.

וכן ישנם זוגות, אשר האשה (כנקבת היתושים), דרכה לעקוץ ולמצוץ דם, ובפרט דם בעלה, ויודעת לצער את בעלה באופן תמידי על דא ועל הא, עד שנהי' אצלה כספורט ודבר של מה בכך, ונהפך להיות סגנון דיבור וסיגנון חיים (של רשעים, חיים ארורים).

וכן יש שהבעל נוהג ככל הנ"ל כלפי אשתו, ויש ששניהם ככה נוהגים, כל אחד כלפי בן/בת זוגו.

אוי להם, ואוי לנפשם.

ואיסור "הונאת חבירו" הוא איסור דאורייתא,
וכמ"ש (ויקרא כה-יז) לא תונו איש את עמיתו.

וז"ל ספר החינוך (פ' בהר. מצוה שלח) שלא להונות אחד מישראל בדברים, כלומר שלא לומר לישראל (פי' ליהודי) דברים שיכאיבוהו ויצערוהו,

ובפירוש אמרו חז"ל (ב"מ נח, ב) כיצד? אם היה בעל תשובה – לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים,
היו חלאים באים עליו – לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב (איוב ד-ו) הלא יראתך כסלתך וגו',

ראה חמרים מבקשים תבואה – לא יאמר להם לכו אצל פלוני, והוא יודע שאין לו, ולא יאמרו לתגר בכמה חפץ זה? והוא אינו רוצה לקנות.

ועל זה נאמר "ולא תונו איש את עמיתו".

וראוי להזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהי' נשמע חֵירוף לבני אדם, כי התורה הקפידה הרבה באונאת דברים, לפי שהוא דבר קשה מאד ללב הבריות, והרבה מבני אדם יקפידו עליהם יותר מעל הממון,

וכמ"ש חז"ל (שם) גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, והשי"ת יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו, של כל אחד, וכל אחד צריך ליזהר, כי האדם יראה לעיניים והוא יראה ללבב וכמה מעשים כתבו לנו חז"ל (שם ועוד) ללמוד על זה מוסר.

ואמרו חז"ל (במ' נט,א) לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה – אונאתה קרובה.

ועוד אמרו (שם) כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה, ואמרו הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה, ועוד אמרו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם ואחד מהם אונאה!

וצריכים ללמוד להכיל את זולתינו, ולדון אותם לכף זכות (הכל לפי העניין) ולא להיות נוקם ונוטר, אלא אדרבא טוב ומטיב וכמ"ש רבינו ז"ל מברסלב (ליקו"מ קמא סי' רעז) דע כשיש מחלוקת על האדם אין לעמוד עצמו כנגד השונאים לומר 'כמו שעושה לי כן אעשה לו כנגדו' וכו', רק אדרבא ראוי לדון אותם לכף זכות ולעשות להם כל הטובות בחי' "ונפשי כעפר לכל תהיה". עיי"ש דבריו המתוקים.

ואמרו חז"ל (יבמות סג,א) רב הוה מיפטר מר' חייא, א"ל רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא.
ומי איכא מידי דקשה ממותא?
נפק דק ואשכח (קהלת ז.כו) ומוצא אני את האשה מר ממות.

ר' חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו (אשתו), וכשהיה מוצא משהו שהיא אוהבת הי' קונה עבורה ומביא לה, עיי"ש.

ויהי רצון שתמיד נלך בדרכי ה'.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת ברסלב "נצח מאיר"