הילולת רבי נחמן הלמן – "רבי נחמן שותק"
רבי נחמן הלמן – "רבי נחמן שותק". הילולת הצדיק שקידש את השתיקה.
ב' באייר, חלה הילולתו של הצדיק המופלא, חסיד ברסלב ירושלמי, רבי נחמן הלמן זצוק"ל, הנודע בכינויו "רבי נחמן שותק" (נפטר ב באייר, תש"י, 1950. בהר הזיתים).
הדליקו נר לכבודו, קראו "תיקון הכללי" לעילוי נשמתו, וזכות הצדיק תגן בעד כל עם ישראל, אמן ואמן.
רבי נחמן הלמן – "רבי נחמן שותק":
דמותו הפלאית ברחובות ירושלים
רבי נחמן היה דמות פלאית שעיטרה את סמטאות שכונת קטמון הישנה בירושלים. הוא התהלך שפוף, קומתו קצרה, ולגופו שכבות רבות של מעילים, כאילו קור תמידי אוחז בו. בגדיו הארוכים השתרכו עד לנעליו, שהיו אף הן גדולות ממידתו, משלימות מראה של סגפנות ופרישות גמורה.
מפיו לא הוציא הגה, אך פניו השחומות והמיוסרות סיפרו סיפור שלם של עבודת השם פנימית ועמוקה. זקנו הלבן והארוך ועיניו הסוקרות כל צד, כאילו ביקשו לוודא שאיש אינו מבחין בצדקתו, העידו על התנזרותו המוחלטת מהוויות העולם הזה. לחייו הנפולות כמו זעקו: "הלוואי ואעבור את העולם הזה על הגשר הצר מאוד, כדברי רבינו נחמן מברסלב זי"ע, בשתיקה, בלי פגם".
ההתקרבות לחסידות ברסלב והחלטת השתיקה
רבי נחמן היה חסיד ברסלב בכל נימי נפשו וקשור בעבותות של אהבה לתורתו של רבינו נחמן מברסלב זי"ע. עשרות שנים שתק, השתמש בפיו רק ללימוד תורה ולתפילה, ודיבר עם הסובבים אותו רק ברמזים ובתנועות ידיים. איש לא ידע את סוד שתיקתו המוחלטת; חלק אמרו כי הוא עושה זאת לכפרת עוונות, אך איש לא יכול היה לאשר זאת, שכן הוא עצמו מעולם לא סיפר דבר.
הוא נולד בפראגה (Praga), שכונה יהודית תוססת ליד ורשה שבפולין. באמצע שנות התר"צ (שנות ה-30 של המאה ה-20) עלה לארץ ישראל עם הוריו. בתחילה התגוררו בתל-אביב, ושם, כרוב הצעירים באותה תקופה, עסק במלאכה, אך שמר בקפידה על קלה כחמורה.
נקודת המפנה בחייו התרחשה לאחר פטירת אמו, אליה היה קשור קשר עז. רבי נחמן מאן להתנחם, שקע בהרהורים עמוקים ועזב את מקצועו כסייד. יש האומרים כי באותם ימי אבל החל להתרפק על חיי התורה והחסידות בעיירה היהודית שבמזרח אירופה, וגעגועים אלו הובילוהו לנטוש לחלוטין את חיי החולין. הוא לבש בגדים ירושלמיים מסורתיים, "ישב אוהלים", קרא תהלים ולמד תורה וספרי יראה.
באותה תקופה, כך מספרים, גמלה בליבו ההחלטה העקרונית: מאחר ו"החיים והמוות ביד הלשון" והיא הגורמת לכל חטא ועוון, הרי ש"אין טוב לגוף משתיקה". מכיוון שהיה עקשן מטבעו, התמיד בהחלטתו והפך לשתקן גמור. בני משפחתו עמלו רבות להניאו מכך, אך דבר לא הועיל.
המעבר לירושלים וחיי הפרישות בקטמון
בפרק זמן זה פרצו מאורעות תרצ"ו (1936-1939) ובארץ שרר משבר כלכלי קשה. האבטלה היכתה בכל, ובתל-אביב נראו פליטים רבים שברחו מישובי הספר ולנו על ספסלים בבתי הכנסת. בתקופה קשה זו התוודע אליו יהודי יקר, ר' ראובן שפנייר, ששמע שמעו של השתקן הגיע לאוזניו. ר' ראובן הפך לו לאב ולפטרון, ורבי נחמן אף סייע לו ב"עסקיו" – חלוקת לחם ותה לפליטים.
כעבור תקופה החליט ר' ראובן לעקור לירושלים, לעיר העתיקה, ורבי נחמן עבר עימו. כאן התקרב לחסידי ברסלב ודבק בהם. עם נפילת העיר העתיקה במלחמת העצמאות, עבר עימם לשכונת קטמון. בירושלים נשא לאישה את בתו של אחד מחשובי חסידי קרלין, ר' משה אהרן הורביץ, אך המשיך לחיות חיי פרישות קיצוניים.
הוא התגורר בקיטון צר, בודד, מתחת לגרם המדרגות של בית הכנסת של חסידי ברסלב שברחוב השיירות. במשך כל ימות השבוע כמעט ולא בא הביתה; חמיו, שהעריכו מאוד, טיפל בילדיו במסירות, ובכך איפשר לו להקדיש את כל חייו לעבודת השם.
התפילות הנהמות והכינור המיתולוגי
מתחת למדרגות בית הכנסת, בצינעה ובנסתר, העביר רבי נחמן את ימיו ולילותיו בלימוד תורה עמוק ובתפילה בדביקות. לרוב לא נשמע כל הגה מחדרו, אך לעיתים, כאשר חש כי איש אינו בקרבת מקום, נשמעו ממנו נהמות עזות מתוך הלב – כמעין שיג ושיח פנימי וסוער עם בורא העולם. ילדי השכונה היו מתקרבים בשקט לחלונו הקטן כדי לחזות במחזה, אך כל רחש קטן גרם לו להפסיק מיד.
בלילות, היה מתכרבל במעילו, עטוף מעל ראשו, וישן בעמידה – כשהוא רק נשען על שולחן או על אדן חלון. רק בשנותיו האחרונות, כשאותות הזיקנה ומחלת הסוכרת נתנו בו את אותותיהם, התיר לעצמו לישון בישיבה או בשכיבה. בלילות ירח של קיץ ניתן היה לראותו באפלולית, מוטל על ספסלי האבן בחצר בית הכנסת, תחת עצי האיקליפטוס הנישאים. בכל מקרה, התעורר תמיד בחצות הלילה לעריכת "תיקון חצות", עבודה שהתמיד בה עד יומו האחרון.
רגע נדיר ומיוחד שבו נשברה שתיקתו (באופן מסוים) היה כאשר ניאות להוציא את כינורו. איש לא ידע מתי למד לנגן, אך כולם ידעו כי הוא "מיטיב נגן". הילדים זכו לשמוע את צלילי הכינור כאשר הגיע ל"חיידר" לנגן לכבוד סיום חומש בראשית אצל ר' בנימין ברגר. אירועים אלו היו נדירים וקדושים, וכל מי שזכה לשמוע את ניגוניו של "רבי נחמן שותק" חש בהתעלות רוחנית מיוחדת.
