זכור את אשר עשה לך עמלק
זכור את אשר עשה לך עמלק פירוש ודרשים על מלחמת עמלק בכל דור עם ישראל ועם כל אחד בפנימיות ורוחניות.
עמלק (240) = ספק. כי הוא מכניס ספק באמונה בלב האדם. אבל מאידך מחה תמחה את זכר עמלק (את הספיקות האלו).
מחיית זכר עמלק היא מצווה מקראית, פרשנות פנימית ומשמעויות לדורות..
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה, יז-יט)
היא אחת המצוות הקשות והעמוקות בתורה. המשלבת היסטוריה, הלכה, מלחמה רוחנית ותיקון נפשי.
מתקפה של קרירות רוחני תמיד לאחר יציאת מצרים, קריעת ים סוף וניסים גלויים – כשהעולם כולו רועד מפחד ("אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם" – שמות טו, טו) – בא עמלק. הוא תקף את ישראל ברפידים, "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ" (דברים כה, יח). עמלק לא תקף את החזית החזקה, אלא את החלשים, העייפים, הנחשלים – סמל להתקפה על החלשים באמונה ועבודת ה', וגם סמל לעזות פנים – שהעז פניו אחרי כל כך הרבה ניסים שהיו לעם ישראל במצריים כזה גילוי של אהבת השם יתברך לעמו, והוא עמלק עדיין מנסה להתחכם וללחום עם ישראל בעזות מצח, אבל כנגד החלשים ומנסה להכניס בהם קרירות וקושיות על הצדיק ומנהיג ישראל משה רבינו ותורתו האמונה שהכניס בעם ישראל עם כל הניסים שיצאו ממצרים…
"אשר קרך בדרך" – הוא קירר את ההתלהבות הרוחנית, הראה שהכל "מקרי", שאפשר לנסות כל אחד חופשי להתנגד לאלוקים. וכך יש בכל דור כאלו שמנסים "לקרר" את האמונה ועבודת ה' ולימוד התורה בתמימות ומכניסים עזות מצח וחוצפה לשון הרע דיבורים של רחוב כל אלו מקלקלים את רוח האמונה והבטחון בה' רק אני כוחי ועצם ידי אני חכם אני מצליח בפרנסה ובחיים, אני גיבור אני מנצח את אוייבי…
אבל לא – משה רבינו נלחם ומראה שכל משמיים מרים ידיו במלחמת עמלק – ויהושע תלמידו ועם ישראל מנצחים את המלחמה. כי כל הברכה וההצלחה היא מכוח האמונה הרבה חכמים עשו לא הצליחו והרבה תמימים מצליחים כל מיני תחומים של החיים.
הרמב"ם (ספר המצוות, עשה קפ"ח-קפ"ט) מנה שתי מצוות:
זכור – לזכור תמיד את מעשה עמלק ולעורר שנאה אליו.
תמחה – להכרית את זרעו (גברים, נשים, טף) "מתחת השמים".
הספרי מלמד "זָכוֹר – בפה; לֹא תִּשְׁכָּח – בלב".
הזכירה היא פעילה (דיבור, קריאה שבית הכנסת פרשת זכור), והשכחה האסורה היא פסיבית (לא להניח ללב לשכוח).
שאול המלך נענש כי חמל על אגג מלך עמלק; דוד המשיך את המלחמה.
בזמן הזה, מאחר שעמלק התערבב בין האומות ואין זיהוי ודאי, אין קיום מעשי של ההכריתה (כפי שכתבו הרמב"ם, החינוך והפוסקים). אך הזכירה נשארת חובה.
הזכירה אינה רק זיכרון סביל, אלא מלחמה מתמדת.
"זכור" – אמור בפה, קרא תזכיר לעצמך בשכל ותבעיר את הלב.., הזכר לאחרים.
"לא תשכח" – אל תתקרר. חידוש: שתי המילים מלמדות איזון – זכירה אקטיבית מונעת שכחה פסיבית, בדיוק כפי שעמלק תקף את הנחשלים (הפסיביים).
אשר עשה לך ! לעם ישראל ולך בכל דור מנסים לבלבל ולהכניס ספקות באמונה בתורה הקדושה והצדיקים האמיתיים שמלמדים דרך ארץ, מידות טובות, השקפה ודעת תורה, חיזוקים באמונה ותפילה.
"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זָכוֹר אֲנִי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי עֲמָלֵק – הַסָּפֵק, הַקְּרִירוּת, הַיֵּאוּשׁ. תֵּן לִי כֹּחַ לִמְחוֹת אוֹתוֹ מִתּוֹכִי וּמִן הָעוֹלָם, וְשַׁמֵּר אוֹתִי מִלִּשְׁכֹּחַ אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי. כְּמוֹ שֶׁהֵרִים מֹשֶׁה יָדָיו בָּאֱמוּנָה – כֵּן תְּהֵא אֱמוּנָתִי שְׁלֵמָה. אָמֵן.
איך מתקיימת הזכירה היום? איך לא שוכחים?
הקיום העיקרי הוא קריאת פרשת זכור בשבת שלפני פורים (שבת זכור) – חובה דאורייתא לשמוע אותה בפה. זהו הזיכרון הציבורי השנתי. בנוסף: לימוד הפרשה בכל זמן.
לא שוכחים – על ידי כך שהזכירה הופכת לחלק מהזהות היהודית והפנימית של כל אחד בעבודת המידות ועבודת ה' שלו,
כי בכל דור ודור עולים אויבים "כעמלק", ובכל פעם שאנו מתגברים על ספק או ייאוש או השקפות של הרחוב והטמבלויזה והתשקורת.. אנו מוחים את זכרו וחוזרים לאמונה הפשוטה של אבותינו והתורה הקדושה.
מי היה עמלק של פעם? מי עמלק של היום?
עמלק של פעם – צאצאי עשו, עם ללא "יראת אלוקים", שתקף מתוך קרירות ואכזריות דווקא אחרי הניסים.
עמלק של היום (לפי חז"ל "בכל דור ודור") – כל כוח שמבקש להשמיד את ישראל או את האמונה:
אנטישמיות, טרור, או כוחות רוחניים ש"מקררים" את היהדות (חילוניות קיצונית, ציניות, דיעות נגד התורה וההלכה).
עמלק אינו רק "אויב חיצוני" – הוא כל מי שרואה בישראל "מקרה" ולא "דרך" אלוקית.
לכל אדם יש "עמלק פנימי". כשאתה עייף, נחשל רוחנית, מרגיש חלש – מגיע הקול: "למה לך? זה לא יעזור, מה אתה דתי, מה מועילה לך האמונה תראה אנשים בלי אמונה מצליחים שמחים.. הכל מקרי, מי אמר שה' בכלל רוצה בעבודתך, הנה עד עכשיו לא הצלחת בדרך…".
זהו עמלק שבתוכך – הוא תוקף את הנחשלים שבנפש. אחרי יציאת מצרים והים – כל העולם הכיר בגדולת ה'. עמלק בא והראה: "אפשר להילחם בהשם". הוא "קרך" את החום הרוחני, הפך את הנס ל"מקרה". זהו שורש כל "קרירות" בעולם – ספק שמקרר את האש הפנימית.
עמלק = סָפֵק (גימטריה 240=240). הוא הספק, הציניות, הקול שמזלזל בכל מעשה קדוש בנקודה הטובה שבך… הוא קשור לייאוש כי הוא תוקף דווקא את החלש. כשאדם מרגיש "עייף ויגע" – הספק אומר "אתה לא מספיק טוב, אין טעם". זה ייאוש עצמי, חוסר הערכה עצמית, נטייה להרס עצמי.
עמלק הוא "היצר הרע במדים של היגיון" – הוא לא מפתה לעבירה גלויה, אלא מקרר את הרצון להתקרב.
"סור מרע ועשה טוב" – הרחק את העמלק הפנימי, אבל אל תתייאש מעצמך. "עמלק פנימי" הוא זה שגורם לייאוש מכוחותיך שלך – נגדו נלחמים בשמחה, בתפילה, בהרמת ידיים כמו משה.
במגילה אין שם ה' גלוי – כי עמלק כמו שאמרנו גימטריה ספק, מנסה להסתיר את ההשגחה הפרטית על כל אדם, ובמגילה על ידי מדרכי ואסתר מתגלה ההשגחה שגם בתוך הטבע תוך כדי סיפור דברים – מתגלה ששום דבר לא מקרי, הכל בהשגחה ובאהבת השם לעמו ישראל !!! השמחה מגלה אותו מחדש.
העמלק שלי = הנחשל שבי: כשאני מרגיש חלש עצוב, לא יוצלח – זה לא סוף, זה סימן שהעמלק תוקף.
התשובה: "הרם ידיך" – קפותץ תרקוד כמו בפורים, תתחזק בתפילה וחיזוק האמונה… תשנה מחשבה, תעשה מילתא דשטותא אל תתן לו להתקרב ולהכנס למחשבה… כמו שאמר רבינו נחמן מברסלב "נאר שמחה ונאך שמחה און נאר שמחה…" רק שמחה ועוד שמחה ורק שמחה"…
לסיום מחיית עמלק אינה רק מצווה עתיקה – בפורים אנו צוחקים על עמלק, מוחים אותו בשמחה, ומזכירים לעצמנו: הניצחון הוא שלנו, כי "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" (שמות יז, טז) – עד שיימחה זכרו מן השמיים, ותושלם מלכות שמיים.
יהי רצון שנזכה למחות את עמלק שבפנים ובחוץ, ונראה גאולה שלמה במהרה.
אמן
