כאילו יהלום – דבר חיזוק וסיפור בין חברים

השעה הייתה כמעט חצות.

ישבנו על המרפסת, המוח שלי עוד היה מלא ברשימות של קניות,

ניקיונות ותיקונים לבית,

אבל הלב היה במקום אחר לגמרי.

"אני פשוט לא מצליח להבין את זה,"

אמר דרור פתאום, שובר את השתיקה. הוא בהה בכוס התה שלו.

"בכל שנה אנחנו אומרים את זה:

אבל בוא נהיה אמיתיים, אריה…

איך אני אמור להרגיש בן חורין כשאני מרגיש כל כך שקוע ותקוע?

הצרות בעבודה, המינוס בבנק, הדאגות מהילדים… המלחמה…

אני מרגיש במצרים יותר מאי פעם.

חייכתי אליו.

זו השאלה הכי יהודית שיש.

"אתה יודע," עניתי לו,

"רבי נחמן מברסלב סיפר פעם סיפור

שיכול לשנות לך את כל הפרספקטיבה על ה'כאילו' הזה.

זה הסיפור על היהלום."

קישור לסיפור המלא: https://www.breslevmeir.com/?p=25614

דרור הרים את מבטו. "נו?"

בקצרה :

"היה איש אחד," התחלתי,

"עני מרוד, שכל רכושו בעולם היה יהלום אחד יקר ערך שמצא בחפירת טיט לפרנסתו.

הוא עלה על ספינה בלי כסף לכרטיס, כדי למכור אותו ולהפוך לעשיר.

אבל יום אחד, בטעות נוראית, היהלום נפל לים. הוא איבד הכל ברגע אחד."

דרור נאנח. *"זה בדיוק מה שאני מרגיש לפעמים. שהיהלום שלי הלך לאיבוד."*

"נכון. אבל כאן מגיע החלק המדהים:

האיש הזה הבין שאם הוא יתחיל לבכות ולשקוע בעצבות,

רב-החובל יחשוד בו.

הוא יבין שאין לו כסף לשלם על המסע,

אולי יזרקו אותו מהספינה או יאסרו אותו.

*אז מה הוא עשה?* הוא עשה את עצמו כאילו הוא שמח.

הוא רקד, הוא שר, הוא התנהג כאילו היהלום עדיין מונח בבטחה בכיסו."

"הוא שיחק אותה," מילמל דרור.

"בדיוק!

ומה קרה בסוף?

רב-החובל, שראה לפניו אדם שמח, בעל ביטחון וחכם.

ועשיר כביכול..,

החליט להפקיד בידיו את כל מטען התבואה של הספינה

כדי שימכור אותו עבורו.

בסוף, בזכות השמחה ה'מעושה' הזו,

האיש באמת נהיה עשיר.

הוא קיבל תבואה שהייתה שווה הרבה יותר מהיהלום שאיבד."

שתיקה השתררה במרפסת.

"מה שאתה אומר בעצם,"

אמר דרור לאט, "זה שה'כאילו' הוא לא שקר. הוא כלי הישרדות."

"יותר מזה," הוספתי,

"זה כלי לגאולה".

רבי נחמן לימד ש *אם אדם לא שמח*,

*הוא צריך 'לעשות את עצמו' שמח* –

ובעזרת השם יזכה לשמחה אמיתית.

תדע כי התנועה החיצונית משפיעה על הפנים והרוחניות בנשמת האדם..

כשאתה אומר בליל הסדר 'כאילו יצאתי', אתה לא משקר לעצמך על המציאות החיצונית.

אתה פשוט מסרב לתת למציאות הזו לכבול לך את הנשמה. אתה יוצר בתוכך 'תדר' של בן חורין."

מחזק את האמונה ומרומם את מזלך.

"חשבת פעם מה היה קורה אם האיש בסיפור היה נופל לעצבות?" שאלתי.

"בטח," ענה דרור,

"רב החובל היה רואה אדם שבור, חושד בו,

והוא היה נשאר בלי היהלום ובלי התבואה.

הוא היה טובע בצרות של עצמו."

"בדיוק.

מצרים היא לא רק מקום גיאוגרפי.

'מצרים' זה מלשון 'מצר' – הצמצום של הראייה שלנו.

כשאנחנו רואים רק את הקשיים, אנחנו נשארים בתוך המצר.

ה'כאילו' הוא הפתח.

זו היכולת להגיד:

'נכון, קשה לי עכשיו, אבל המהות שלי היא של בן חורין'.

יצאתי ממצרים אני כמו כל עם ישראל לא עבדים לפרעה, ובמיוחד גרים בארץ ישראל.

נכון, החיים לא תמיד קלים אבל יש נקודות של אור וברוך השם יש נקודות טובות, של מצוות ומעשים טובים כל אחד לפי מעשיו.

השמחה המעושה, היא הדרך להגיע לשמחה האמיתית,

להסיר את העפרוריות שמכסה את הנקודה הטובה והימים טובים.

היא השער שדרכו אנחנו יוצאים מהמיצר אל המרחב."

דרור לקח נשימה עמוקה.

בפעם הראשונה באותו ערב,

ראיתי חיוך קטן בזווית הפה שלו.

"אז השנה," הוא אמר,

"כשאני אשב בליל הסדר, ובשביעי של פסח –

כשעם ישראל חוצה את הים – שבו היו ניסים בכפלי כפליים ממה שהיה במצריים,

אני לא אנסה להתעלם מהצרות.

אני פשוט אשים עליהן 'תחפושת' של גאולה.

אני אעשה את עצמי כאילו אני כבר אחרי הכל."

כן כך גם היו עם ישראל מצרים מאחוריהם, והים מלפניהם – זעקו ונכנסו באמונה לתוך הים…

והנה הים נראה וינוס הירדן יסוב לאחרו ההרים רקדו כאילים – כמה טוב להודות לה' שלא עוזב אותנו לרגע.

"וזה בדיוק הרגע שבו תתחיל באמת לצאת," סיכמתי.

נקודה למחשבה:

בפעם הבאה שאתם מרגישים שקועים, תזכרו את האיש על הספינה.

לפעמים, החיוך המאולץ של היום הוא היהלום האמיתי של מחר.

ובטח לא נפסיד מזה והשם יודע מה זה יכול להצמיח בעתיד !

תשתפו עם חברים *קבוצת חיזוקים ותפילות מהלב שלי*