לימוד התורה בעיון מביא שמחה וברכה
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר תרומה | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע
(שמות כה-לו) "[כולה] מקשה אחת זהב טהור". ידוע ומפורסם אצל כל בני ישראל הכשרים אשר "מצות תלמוד תורה – כנגד כולם" (פאה פ"א מ"א).
ושנו חכמים (אבות פ"ו) בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם.
לימוד התורה בעיון מביא שמחה וברכה
רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי לו וכו' (שם מ"א) אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה", שכל מי שאינו עוסק בתורה תדיר ה"ז נזוף להקב"ה (שמו"ר מא-ט,נז. תנחומא כי תשא – טז, אבות פו מ"ב),
ואמרו (ויק"ר כה-א) כך אמר הקב"ה למשה, אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתיראים משום אומה,
ואמרו (אבות שם במדב"ר-כא) אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה בלבד.
וכל מי שעוסק בתורה הרי זה מתעלה (אבות שם).
ואמרו (שם ו) גדולה תורה יותר מן הכהונה ומן המלכות, וכתיב (משלי ג-יז) דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום.
ואמרו (דב"ר ט-ד) מתוך שאני עסוק בתורה, שכולה חיים, היום שוקע והגזירה בטילה.
ואמרו (שהש"ר א-טז) אם עסקת בדברי תורה, ששפתותיה מנושקות, סוף שהכל מנשקים לך.
ואמרו (תנחומא תשא כח) וכל העוסק בתורה נעשה ראש ומלך, שנאמר (משלי ח-טו) בי מלכים ימלוכו, בי שרים ישירו.
ואמרו (תנחומא ויקהל ח) ללמדך שאין לך גדול מן העוסק בתורה.
ואמרו (תנחומא האזינו, ג) לכך אין טוב לאדם, כי אם להמית עצמו על דברי תורה ולעסוק בה תמיד יומם ולילה, וזש"ה (יהושע א-ח) והגית בו יומם ולילה,
וז"ש (מגילה ו, ב) אם יאומר לך אדם יגעתי ולא מצאתי – אל תאמין.
ואמרו (שמו"ר נב-ג) אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה? ליום אחרון, הוי (סוף משלי) ותשחק ליום אחרון.
ואמרו (ב"ר י"ג, ה וכו') לא נברא אדם אלא לעמל, אם זכה – הוא עמל בתורה, ואם לא זכה הוא עמל בארץ, אשרי לאדם שהוא עמל בתורה.
והנה מעבר ללימוד הבקיאות, יש צורך וחיוב גדול ללמוד בעיון להעמיק ולהבין יותר ויותר טוב ונכון ובאמת את הנלמד.
כי בלימוד מקופיא (בלי עיון) ומלמעלה נראה שמבינים, אבל באמת לא מבינים כדבעי, והרי בכל מה שלומדים יש קושיאות ותמיהות בהשקפה ראשונה, אשר יש ללבן ולתת את הדעת, ואם הלומד לא מפריש זמן להעמיק וללבן ולברר את הדברים, קרוב מאד שלא יבין באמת את הנלמד, אלא הכל הוא בערך ומלמעלה.
ובואו ונחזיק טובה לעולם התורה הליטאי, שאילולי הישיבות הקדושות הלומדים לפחות סדר אחד בעיון, ומפיצים את חשיבות הלימוד בעיון כבר הי' נשכח היסוד הגדול הזה מכלל ישראל.
וז"ל הרמב"ם (פא הי"א-יב) וחייב לשלש זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, שליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויבין דבר מתוך דבר וידמה דבר לדבר וכו'.
כיצד? היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכה שלוש שעות ביום, ובתורה תשע, אותן התשע קורא בשלוש מהן בתורה שבכתב, ובשלוש שעות בתורה שבעל פה, ובשלוש מתבונן בדעתו להבין דבר מתוך דבר.
בד"א בתחילת תלמודו, אבל כשיגדול בחכמה יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי השמועה, כדי שלא ישכח מדברי תורה ויפנה כל ימיו לתלמוד בלבד לפי רוחב לבו ויישוב דעתו. ע"כ.
והנה כל מי שילמד במתינות יהיו לו הרבה קושיאות, וכשיתבונן בדברים יהיו לו תירוצים נכונים, ויבין ביתר עומק הנלמד.
ואפילו יזדמן שלא יהי' לו כ"א קושיא אחת, ג"כ טוב מאד, ואפי' כשלא יצליח לבדו לתרצה.
וזה בחי' "כולה מקשה אחת – זהב טהור". הכול כנ"ל.
ויהי רצון שיהא חלקינו בין המתמידים ומעיינים בתורתינו הקדושה.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת "נצח מאיר"
