פרשת במדבר

פרשת השבוע במדבר - מאת ישיבת ברסלב מאיר

פרשת במדבר :

מתוך פרשת השבוע : וזהו (במדבר ג-ד) “וימת נדב ואביהו לפני ה’, בהקריבם אש זרה לפני ה’ במדבר סיני, ובנים לא היו להם”. אמרו חז”ל (יבמות סד.) אבא חנן אמר משום רבי אליעזר [כל מי שאין עוסק בפריה ורביה] חייב מיתה שנאמר על נדב ואביהו בניו של אהרון שהקטירו אש זרה לפני השם, “ובנים לא היו להם” – הא אם כן היו להם בנים – לא היו מתים.

ואמרו (משנת רבי אליעזר, ע’ 96) דבר אחר “ובנים לא היו להם” שאילו היו להם בנים צדיקים – היו מכפרים להם, ולא היו ראויים להשרף. ע”כ.

והנה ידוע שהספד הוא לעורר צער ובכי על הסתלקות הנפטר, והפסוק כאן מספיד על הסתלקות נדב ואביהו, ונוגע ברגש וצער כל ישראל באמרו “ובנים לא היו להם“, כי מילא אם לפחות היו משאירים משהו, אבל אלו נפטרו – “ובנים לא היו להם“, ועל זה ידוו כל הדווים.

רבי נחמן מברסלב

וזה בחי’ מה שאמרו חז”ל (ב”ב קטז.) על הפסוק (תהלים נה-כ) אשר אין חליפות למו. חד אמר בן, וחד אמר תלמיד. וזה בחי’ מ”ש רבינו הקדוש ז”ל (ליקוטי מוהר”ן תנינא ז-ד) שאפילו כשמגיע זמנו להסתלק, והנשמה עולה ומתדבקת במקום שעולה בעולמות העליונים – אין זה תכלית ושלימות, שתהיה הנשמה רק דבוקה למעלה, רק עיקר השלימות של הנשמה היא, שבעת שהיא למעלה, תהיה למטה גם כן,

על כן צריך שישאיר אחריו ברכה בן או תלמיד, כמ”ש חז”ל אשר אין חליפות למו, חד אמר בן וחד אמר תלמיד, כי התלמיד מקבל דעת הרב. גם הבן – בודאי אין מעלה כשנשאר בן רשע, חס ושלום, והעיקר להשאיר בן שיהיה בחינת תלמיד גם כן, שיקבל ממנו שכלו ודעתו.

ולאידך מאן דאמר די בתלמיד בלבד, כי מאחר שהעיקר הוא כדי שישאר דעתו בעולם, על כן די גם בתלמיד לבד, כי זהו עיקר השלימות, שישאר דעתו בעולם הזה גם בעת הסתלקותו, כשהנשמה עולה למעלה, כי מי שיודע קצת בידיעתו יתברך – הוא יודע: שעיקר התענוגים והשעשועים של השי”ת – הוא רק שאנחנו בעולם הזה השפל נגדל ונקדש שמו יתברך, וזהו עיקר התענוגים והשעשועים של השי”ת כמ”ש (בתפילת מוסף של הימים נוראים) ואבית תהילה מגושי עפר מקרוצי חומר וכו’, כי השם יתברך יש לו שרפים וחיות ואופנים ועולמות עליונים, שהם עובדים אותו יתברך, ואעפ”כ עיקר התענוג והשעשוע שלו, כשעולה למעלה העבודה של האדם המקורץ מחומר, בעל תאוות ונסיונות של עולם השפל הזה.

וע”כ צריכים להשאיר אחריו בן או תלמיד, כדי שישאר דעתו למטה, שיאיר בבני העולם הזה השפל, כי כשנשאר דעתו למטה ע”י בן או תלמיד – נחשב כאילו הוא בעצמו נשאר בעולם, עיי”ש עוד מדבריו המתוקים מנופת צופים.

וזה בחי’ מ”ש חז”ל (ב”ר מט-ד) כל המעמיד בן צדיק (ויש גורסין בן יגע בתורה) כאילו אינו מת. ע”כ. כי זה עיקר השארתו בעוה”ז ולעוה”ב.

וזה בחי’ מש”כ (בראשית יח-יט) שהשי”ת אמר על אברהם אבינו ע”ה, וז”ל כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך הוי’ה, לעשות צדקה ומשפט. ע”כ. כי זה כל האדם. ולכן צער גדול ועצום הוא למי שאינו מניח ברכה אחריו, וקל וחומר כשמניח צאצא, אשר סר מהדרך, ועושה שטויות ועבירות, וכל דבר שהוא היפך רצון ה’. אוי לו, ואוי לאביו ולאמו.

ובודאי שהורים צריכים לעשות הכל כדי שלא יגיע כזה מצב, ואם קרה, צריכים לעשות הכל (ולהשקיע זמן וכסף וכל שידרש כדי לגדל ולחנך ולהחזיר את הילדים למוטב, לדרך הישר מידות טובות ושלא יהיו בעלי תאוות כרצון השם).

ויהי רצון שנהי’ אנחנו וכל צאצאינו וכו’ כולם יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה.

בברכת התורה וכטו”ס
ישיבת ברסלב מאיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
דילוג לתוכן