מכת בכורות | חינוך ילדים

ידוע ומפורסם מהמציאות שהאדם לומד מהטעויות והשגיאות שהוא בעצמו עושה. והעולם אומר: שהחכם – לומד מהטעויות של אחרים, והטיפש – לומד מהטעויות שהוא בעצמו עושה, אבל עצם הדבר שהוא לומד מהטעויות, סימן שאינו טיפש כ"כ..,ודבר זה נוהג בכל תחומי החיים הגשמיים והרוחניים, ובחינוך הילדים…

מכת בכורות | חינוך ילדים

בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר כי תצא
לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע.

וזהו (דברים כא-יז) "כי את הבכור יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו. כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה".

ידוע ומפורסם מהמציאות שהאדם לומד מהטעויות והשגיאות שהוא בעצמו עושה.
(ואמרי אינשי: שהחכם – לומד מהטעויות של אחרים, והטיפש – לומד מהטעויות שהוא בעצמו עושה,
והאמת הוא שצריכים ללמוד מאלו ומאלו, ועצם הדבר שהוא לומד מהטעויות, סימן שאינו טיפש כל כך,
אלא שיש לומד מיד, ויש שחוזר ושונה ומשלש וכו' וכו' בשגיאותיו עד שלבסוף לומד,
אלא שאז המחיר יותר יקר, כי הנזק יותר גדול, וקשה יותר לתקן).

ודבר זה נוהג בכל תחומי החיים הגשמיים והרוחניים, ולכן על פי רוב טוב להתייעץ עם זקנים מאשר עם צעירים,
כי הזקנים יותר מיושבים בדעתם בפרט שעבר עליהם מה שעבר (וכלשון חז"ל (קדושין לא.) ר' יוחנן קאי מקמי סבי דארמאי, אמר כמה הרפתקי עדו עלייהו) ועשו הרבה טעויות ולמדו הרבה מהם,

וכמ"ש חז"ל (מגילה לא:) תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר, אם יאמרו לך זקנים 'סתור', וילדים 'בנה' – סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה, וסימן לדבר רחבעם בן שלמה.
(שכאשר נפטר שלמה המלך ע"ה, ורחבעם ירש את המלוכה, הפצירו העם להקל מעליהם את עול עבודת המלך הקשה והכבידה, והזקנים יעצו לו להיעתר לבקשת העם, ואילו חביריו הצעירים בני גילו יעצו להיפך להכביד עוד יותר העול, ושמע לחביריו, ועי"ז פרץ מרד בראשות ירבעם בן נבט, וגרם הדבר שנתחלק עם ישראל לשתי ממלכות, והפסיד בעצמו את עשרת השבטים).

והנה דבר זה נוגע גם לענין החשוב ביותר, שכל עתיד דורותיו תלוי בכך, דהיינו חינוך הבנים והבנות,
אשר ההורים טועים ונכשלים הרבה בכך, והרבה פעמים עושים טעויות נוראים שקשה מאד לתקן אחר כך,
(אם כי בודאי אין שום יאוש בעולם כלל כידוע ומפורסם מדברי רבינו ז"ל),

והנה עיקר הקרבן והסובל מטעויות הרבות של ההורים הם דווקא הבכורות שבהם משקיעים ההורים כל חכמתם וכוחם,
ובהם עושים כל הטעויות האפשריות, והם סובלים הרבה מכך, הן מילדות קשה, הן מהשלכות להמשך חייהם,
שעל כן יש מושג הנקרא 'בכור שוטה', וההורים הם אחראים לכך, והדים יש לכך בחז"ל,
וכמ"ש (ב"ב קכו:) ההוא דאתא לקמיה דרבב"ח, א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור,
א"ל מנא ידעת? דהוה קרי ליה אבוה "בוכרא סכלא" ("בכור שוטה"),
דלמא בוכרא דאמא הוא, דכל בוכרא דאמא – נמי בוכרא סכלא קארו ליה.
וכן אמרו חז"ל (מדרש רבא, ב"ר צא-ט) ויאמר ראובן אל אביו את שני בני תמית, אם לא אביאנו אליך (בראשית מב-לז),
רבי אומר כך הגיב יעקב אבינו "הרי זה בכור שוטה (וחסר תבונה), בניך לא בני הם?! אתמהא!!? ע"כ.
ואמרי וקרי אינשי ע"ז "מכת בכורות".

ולפ"ז אפשר להסביר טעמא דקרא בדרך 'מליצה', שע"כ ציותה התורה לתת לבכור פי שנים כמו שכתוב,
"כי את הבכור יכיר לתת לו פי שנים, כי הוא ראשית אונו.." ובו הפעיל עמו כח יותר מהמידה ועשה בו כל הטעויות האפשריות,
על כן מגיע לו פיצוי לתת לו פי שנים, ומכאן ילפינן ג"כ לשאר בניו שנפגעו מ"חינוכו" שיעשה הכל לקרבם ולפצותם
(ולא להגזים בכך, ולא לתת שינצלו אותו בכך וזה עוד ענין ואכמ"ל).

ויהי רצון שנזכה לסייעתא דשמיא בחינוך הבנים והבנות.

בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב מאיר
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד שליט"א