פרשת מצורע | מעשה מאינדיק | חינוך ילדים
הנה דורינו דור מיוחד אשר לא היה מימות עולם, ויש בו תופעות מרובות של נוער בסיכון ואנשים שבורים אשר כל הראש שלהם בחיפוש הנהות עולם הזה ללא מחשבה והתבוננות על התכלית והעתיד הנצחי… מה עושים איך ויצאים מהמחלות ונגע הצרעת ? ראש ישיבת ברסלב מאיר יאיר לכם את הדרך הרצויה והטובה…
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר מצורע.
לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע.
פרשת מצורע | מעשה מאינדיק | חינוך ילדים
וזהו (ויקרא יד-ג) "ויצא הכהן אל מחוץ למחנה".
היינו מכיון שהמצורע לא יכול לבוא לכהן, כי דינו להיות מחוץ למחנה מושבו (ויקרא יג-מו)
על כן הכהן צריך למחול על כבודו ולרחם עליו ולצאת מחוץ למחנה, כדי לעזור לו.
וכן מצינו כיוצא בזה לגבי מי שנתחייב גלות בערי מקלט, וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל (ספר נזקים- הלכות רוצח ושמירת נפש פ"ז ה"א),
וזה לשונו: תלמיד שגלה לערי מקלט – מַגלין רבו עמו, שנאמר (דברים ד-מב, יט, ד-ה) "וחי", עשה לו כדי שיחיה, וחיי בעלי החכמה ומבקשיה בלא תלמוד – כמתה חשובה [וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו]. ע"כ.
ובמקור הדברים (מכות י.) אמר רבי זירא מכאן שלא ישנֶה אדם לתמיד שאינו הגון. ע"כ.
וכיוצא בו נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סי' שלה, א-ב) מצוה לבקר חולים, אפילו הגדול ילך לבקר הקטן, ואפילו כמה פעמים ביום, ואפילו בן גילו, וכל המוסיף הרי זה משובח, ובלבד שלא יטריח לו. ע"כ.
וכעין זה אמרו בירושלמי (ראש השנה פ"ב ה"ח) רבי יוחנן אמר (תהלים קמד-יד) אלפים מסבלים, אין כתיב כאן, אלא "אלופינו מסבלים" בשעה שהגדולים סובלים את הקטנים – אין פרץ, ואין יוצאת, ואין צוחה ברחובותינו.
וכן אמרו חז"ל (פסיקתא רבתי יב) כשישראל בצרה – גדוליהם מצטערים עמהם. ע"כ.
בכל צרתם – לו צר
וזה בחי' (ישעיה סג-ט) ובכל צרתם – לו צר.
ואמרו חז"ל (מכילתא דרבי שמעון בר יוחי ג-ח) רבי חייא ורבי יהודה אומרים בוא וראה רחמיו של מי שאמר והיה העולם, שכל זמן שישראל נתונים בצער, צרה כביכול לפניו, אין לי אלא צרת הציבור (שכן נאמר 'צרתם' בלשון רבים), צרת יחיד מנין? תלמוד לומר (תהלים צא-טו) יקראני ואענהו, עמו אנכי בצרה.
ואמרו חכמינו ז"ל (מדרש תנאים-דברים יד,ב) כל המיצר לישראל כאילו הוא מיצר לפני.
ואמרו (מדרש זוטא איכה – נוסח ב, פרשה א-ג) כל זמן שישראל שרויים בצער הקב"ה שרוי עמהם בצער, כשנחרבה ירושלים קרא הקב"ה אבילות על כל מעשה בראשית שנאמר (ישעיה נ-ג) אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. וכתיב (שם כב-יב) ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. ע"ש.
חינוך ילדים
ודבר זה הוא יסוד גדול הנוגע לכל ההורים ומחנכים,
לדעת לרדת לבנים ולתלמידים כפי הראש הקטן שלהם, וכפי המוחין דקטנות שלהם, ולטפל בהם ביעילות, כפי מה שמצבם הוא בעת ההיא.
וכנודע מרבינו הקדוש ז"ל מברסלב במעשה מאינדיק (תרנגול הודו) המפורסם, שבן המלך השתגע וירד מתחת לשולחן וטען שהוא תרנגול הודו והתנהג בהתאם לשגעונו, והחכם שטיפל בו והצליח בסופו של דבר לנרמל אותו, לא אמר לו מוסר ותוכחה "מה אתה עושה? וכי השתגעת?!
אלא פשוט ירד אליו ג"כ מתחת לשלחן והתנהג כמוהו, וכשמצא שפה משותפת עמו, והנ"ל ראה שמבינים אותו, נתן בו אימונו, עד שלאט לאט הוציא אותו מכל שגעונותיו.
והנה דורינו הוא דור מיוחד במינו שמאז בריאת העולם עד היום הזה לא היה דור מיוחד במינו כמוהו,
אשר יש בו כ"כ הרבה נושרים, ונערים שלא מחפשים שום תכלית – כי אם בטלה, והנאה זמינה ומידית.
העיצה
וצריכים סבלנות וסבלנות ותפילות ותפילות, ולתת להם כבוד (כן כבוד)
בכל דבר שהם עושים ושאפשר לתת להם כבוד, וזה נותן להם חיות וחשק לחיובי.
ובסיוע דלעילא הכל יתהפך לטובה, ואין שום יאוש בעולם כלל.
בברכת התורה וכטו"ס
ראש ישיבת ברסלב "נצח מאיר"
הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד שליט"א
