מה אני כבר יכול לעשות?!

מה אני כבר יכול לעשות?! אדם הוא כל קטן וחלש, ושרוי בעולם כל כך חשוך וקשה. האם באמת נדרש מאתנו מה שאיננו יכולים? התשובה היא לא.

יעקב אבינו מגיע למקום המקדש, שם הוא נשכב
לישון לראשונה מזה ארבע עשרה שנה, ובחלומו
הוא רואה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה,
ועל הסולם הזה מלאכים עולים ויורדים. בסיפור הזה
ובמיוחד בחלום, יעקב אבינו מקבל מסר עבורו ועבור
כולנו, מסר שמציג מציג את כל נקודת עבודת האדם
בעולם.

אדם – קטן או גדול

תמונת המצב מסביב החלום היא: לילה, חושך, ושינה.
והמצב הזה מחדד שאלה מאד יסודית, שנמצא עמוק
בנפש האדם, ומרחפת כל הזמן ברקע. והיא: מה כבר
אדם יכול לעשות בעולם? הרי הוא בסך הכל אדם,
לא מלאך. הוא נמצא בעולם חשוך, והוא בעצמו כל
כך קטן וחלש, אז מה כבר בכוחו לעשות, ומה בעצם
מצופה ממנו.

השאלה הזו מתעצמת כשנמצאים במקום הנקרא
'בית אל'. מקום המקדש, שנועד לעבוד בו את ה'. מצד
אחד יש בו במקום הזה גילוי אלוקות, ושם הוא מקום
התפילה. ומצד שני, דווקא שם מתעוררת ההרגשה:
אני?! הרי המלאכים עושים עבודה הרבה יותר גדולה
והרבה יותר מושלמת,

ואם כך, מה אני כבר יכול להוסיף למערכת,

ולמה אני נצרך בכל הסיפור הזה?

אדם מרגיש, ובצדק, כל כך קטן וחלש, ושרק נהיה
קצת חשוך, הוא לא יכול ללכת רק לישון. מצד שני,
התורה מגלה לנו ואנו מאמינים בכך, שכל העולמות
העליונים, כל הייחודים וכל הפעולות, כל השפע וכל
התיקונים, מתחילים רק מהאדם. אין שום מלאך, גדול
ככל שיהיה, שיכול לפעול משהו. הכל מתחיל ונגמר
אצלנו, בני האדם הקטנים.

אז מה באמת הסיפור ואיך
הוא עובד? זה הסוד של הסולם.

התשובה לשאלה היסודית הזו, יסודה בהבנה של
המושג אתערותא דלתתא. יעקב אבינו רואה סולם
מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ועליו מלאכים
עולים ויורדים. המלאכים הללו שעולים ויורדים,
מסמנים את שתי התנועות – את האתערותא דלתתא,
שמגיע מצד האדם, ואת האתערותא דלעילא שמגיע
כתוצאה מכך.

אדם הוא באמת קטן ולא יכול כלום, אבל דבר אחד
קטן הוא כן יכול, והדבר הקטן הזה הוא הכל – הוא יכול לעורר אתערותא דלתתא.

את זה הוא כן יכול, ורק את זה הוא יכול, וזה כל מה שנדרש ממנו.

הקב"ה אומר לאדם:

אמת, אתה נמצא במקום חשוך, ואני יודע
היטב מה אתה לא יכול, ואינני מצפה ממך לעשות
זאת. אני רק מצפה לפתח כחודו של מחט,

ואת השאר אני אשלים. ולא רק שאשלים,

אלא כל השאר יהווה תוצאה ישירה של אותו חודו של מחט שלך.
יעקב אבינו נמצא במקום חשוך, ושם הוא מגלה את
מקום המקדש, ושער התפילה, וזה לא במקרה אלא
במדויק. המקום החשוך, בו הוא רואה את הגלויות
שעומדים להיות, זהו בדיק המקום שממנו עולים כל
העבודות וכל התפילות. כי רק שם אתה מבין שבאמת
לא מצפים ממך לדברים גדולים,

אלא דווקא לנקודה
הפשוטה, הכי פשוטה; אתערותא דלתתא. ברגע שזה
יקרה, כל המערכת של המלאכים מתחילה לפעול.
הסיבה שכל כך קשה לנו לזוז, להתקדם ולפעול –
הוא משום שאנו חושבים בטעות שיש לנו אחריות,
ועלינו לפעול דברים גדולים ולהצליח. וזו טעות, כי
איננו נדרשים לדברים גדולים וגם באמת לא יכולים.
יש רק את המעט שאותו אנו יכולים לעשות, ואת
זה אף אחד לא יכול לעשות. אתערותא דלתתא הוא
החומר שמפעיל את כל העולמות וכל המערכות, זה
לא הרבה אלא מעט, אבל את המעט הזה אף אחד לא
יכול לעשות מלבדינו.

את המעט הזה, אין מי שלא יכול לעשות. כי תנועה,
אפילו קטנה, שאדם עושה מצדו לכבוד ה', היא
כל הסיפור, והיא זאת שעולה למעלה, יוצרת ייחוד
ופועלת נחת רוח, וממשיכה את כל השפע וכל
התיקונים שצריך לקרות. סייעתא דשמיא יש בלי
סוף, צריך רק להפעיל את זה. והכפתור שמפעיל, הוא
ורק הוא נמצא אצלנו ורק אצלנו.

קרדיט 
מתוך גליון 'עלה לתרופה'
לקבלת הגליון בדוא"ל: a028080148@gmail.com
הראה עוד

מאמר מקושר

כתיבת תגובה