אבא, אני רוצה להיות דבוק בך, רוצה לחיות, אבל המחשבות משגעות אותי | פרשת ואתחנן | חיים כולכם היום

ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. ריבונו של עולם אבא שבשמיים, אני רוצה להיות דבוק בך, רוצה לחיות, אבל המחשבות משגעות אותי – מה עושים ? מתוך העלון לשבת פרשת ואתחנן.

(דברים ד-ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם.. חיים כולכם היום".

"ואתם הדבקים.. חיים", לפי הדביקות בה', כך חייכם, כי הדביקות זהו עיקר החיים (ספר חיים – וכעת לא נמצא לצערי תחת ידי).

כי הדביקות בהשי"ת תלויה במחשבתו של אדם, אם האדם חושב על ה', ורוצה להיות עמו ולהתקרב אליו עוד ועוד ולעשות נחת רוח לפניו עוד ועוד, ואוהב את ה' עוד ועוד, וכל הזמן מחשבתו עמו – אזי אכן הוא דבוק בה' באותו זמן,

אלא שידוע שכשם שהידיים עסקניות (שבת יד. ועוד), ולדוגמא כשמגרד לאדם בכמה חלקים בגופו, והוא לא רוצה לגרד את עצמו, כי יודע שאין טוב יוצא מתוך הגירוד, ואעפ"כ מוצא את עצמו נוגע ומגרד בגופו, כאילו הידיים בורחות לו ומאבד שליטה עליהם, אלא אם כן יתמקד במחשבתו ויתמסר במחשבתו לתת פקודה מפורשת ונמרצת לידיים "לא לגרד"!! ויסתכל על הידיים – אזי הידיים יפסיקו לגרד,

כמו כן לעניין המחשבות, ובפרט בעניין הדביקות, אף שמצליח האדם להגיע לידי דביקות בבורא עולם, אבל המחשבות עסקניות הן, והרבה עניינים ונושאים מסתובבים בראשו ובמוחו של האדם, שעי"ז המחשבות בורחות מהדביקות אחרי זמן קצר, אלא א"כ יתמסר בכל כוח הריכוז לכך, ויהא רגיל בכך.

וכבר מבואר בדברי רבינו ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"א, כא) שבמקום שאדם חושב שם הוא נמצא,

ואם חושב האדם בטוב ובתורה ומצוות ובדביקות בה' – שם הוא נמצא ממש, וזהו מקומו באותו רגע.

(ומבואר במקום אחר בלקוטי מוהר"ן ח"א מט-א) וזה לשונו: הלב הוא הצייר כמ"ש ( תהלים עג) צור לבבי, ואית יצירה לטב ולביש, כמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה (ברכות סא.) וייצר (בראשית ב-ז) בשני יודין וכו', והם שני יצרין, יצר טוב ויצר הרע,

מחשבות טובות – הם יצר טוב,
ומחשבות רעות – הם יצר הרע,

כי עיקר היצרים הם המחשבות והחכמות שבלב, כמ"ש (בראשית ו) כי יצר מחשבות לבו וגו'.

וכשאדם חושב במחשבות רעות הוא מטמטם את החלל של הבריאה וכו', ומחשבות טובות שבלב הם יצרין טובים, שעל ידם נתגלין פעולות ומידות טובות, עיי"ש.

וע"כ צריך כל אחד להתרגל ולהתאמץ מאד להיות מחשבתו דבוקה ותפוסה בהשי"ת,
ועי"ז ממילא ישתנו כל מעשיו דיבוריו ומחשבותיו,
כי איך יתכן, ואיך יעלה על הדעת שהאדם יהרהר הרהור עבירה או הרהור אסור ופגום בהיות מחשבתו דבוק בה',
וק"ו איך אז יוצא דיבור אסור או לא ראוי מפיו,
וק"ו בן בנו של ק"ו איך יעשה מעשה נגד רצון ה',

ועל זה נאמר (תפילת מוסף לימים נוראים) אשרי איש שלא ישכחך, אפילו שניה אחת.

וזה בחי' (תהלים טז) שויתי ה' לנגדי תמיד. הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים, אשר הולכים לפני האלקים, כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו, והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול, ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקורביו, כדיבורו במושב המלך, כל שכן כשישים האדם אל לבו: שהמלך הגדול הקב"ה, אשר (ישעיה ו-ג) מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמ"ש (ירמיה כג-כד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, נאום ה', מיד יגיע אליו היראה וההכנעה, בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד, עד כאן לשון מור"ם בתחילת השו"ע (או"ח סי' א)

וק"ו אם יבקש אהבתו ודביקותו ולעשות תמיד רק נחת רוח לפניו שיתמלא אהבה ושמחה ודביקות.

ויהא חלקינו עם המבקשים את ה' תמיד, הזוכים להיות דבוקים בו כל הזמן.

בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת נצח מאיר

• דביקות
• לעבוד את השם בהתלהבות זה להאיר את הנשמה
• עיקר הדביקות להשם יתברך בארץ ישראל
• מעלות הצדיקים והמתקרבים אליהם