למה השם יתברך מרחיק אותי? התרחקות תחילת ההתקרבות
בס"ד. ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר מצורע | לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור לפרשת השבוע

מלא מכירים את השאלה הזאת : למה השם יתברך מרחיק אותי? למה זה עובר עלי, אני רוצה להתקרב, למה כל הסבל הזה… דע לך אומר רבינו, כי התרחקות תחילת ההתקרבות. אוקי אז מה הסיבה לכך?
התרחקות תחילת ההתקרבות
(ויקרא יד – ב) "זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו". מה שהשי"ת מרחיק את האדם – עיקר כוונתו הוא, כדי לקרבו ! ע"י שיתקן מעשיו ויחזור באמת בתשובה שלימה.
אלא שהאדם בתחילת התרחקותו מרמזים לו בעדינות שהוא לא בסדר ושצריך לחזור בתשובה,
אלא שלא כל מי שמרמזין לו נרמז, כמ"ש חז"ל (אסתר רבא-ג),
וככה מתגללים עמו לעוררו שוב ושוב, עד שרואים שזה לא עוזר עמו,
וע"כ מרחמים עליו מן השמים ע"י דברים שמזעזעים אותו ממש,
וגם כאן אפי' כבר התגלה בגופו נגע צרעת – עדיין יתכן שיתלה שאוכל מסויים גרם לו.
או שנים מאכלים שאחד מנוגד לשני, או מזג אויר והלחות והזיעה גרמו לו,
ואזי כשרואים שאדם הזה לא קולט, או לא רוצה לקלוט, שנכשל בלשון הרע וכו'
אזי מגיע השלב אשר "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג-מו),
והריחוק והזריקה והסילוק ממחנה השכינה,
מחוץ למחנה הוא כדי שיהי' לו זמן ותנאים
(כגון – שקט, והפסקת ריבוי העסקים שיש לו בתוך המחנה)
כדי שיוכל להתבונן ולפשפש ולמשמש במעשיו ולחזור בתשובה שלימה.
וכמו אמא שצועקת על בנה שהחציף מולה, "לך מפה, לא רוצה אותך",
וכל כוונתה הפנימית היא להיפך, כי באמת לא רוצה לרחקו אלא לקרבו בכל מיני קירוב,
אלא כשהוא לא שומע בקולה, ושוב ושוב מצער אותה – אזי מרחקת אותו,
כשכל כוונתה היא שיחזור בתשובה, ויחזור אליה, ויתנהג מעתה כמו שצריך –
וכן דרך השי"ת,
וכמו שכתוב (ש"ב יד-יד) ובלתי ידח ממנו נידח,
וכתיב (איכה ג-לא) כי לא יזנח לעולם ה'.
כתיב (משלי ג-יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח,
וכדאיתא בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"א רסא)
וז"ל: כשנופל אדם ממדריגתו, ידע שמן השמים הוא,
כי "התרחקות תחילת ההתקרבות",
על כן נפל, שיתעורר יותר להתקרב להשי"ת,
ועצתו שיתחיל מחדש ליכנס בעבודת ה', כאילו לא התחיל עדיין כלל מעולם.
וזה כלל גדול בעבודת ה' שצריכים כל יום ממש להתחיל מחדש.
וישנם בחי' נוספות בענין הקירוב והריחוק מהשי"ת,
כמובא בדברי רבינו ז"ל (ליקו"מ קמא, סי' סג) כי צריך לדבק ולקרב עצמו להשי"ת,
כאילו כביכול השי"ת נגלה ומתקרב אליו,
אבל כל מה שמתקרב יותר להשי"ת,
צריך להתרחק יותר מכח חרדת הקודש
(כדאמרי אינשי קיפ דיסטנס כלומר שמור מרחק),
היינו כל מה שהוא מתקרב יותר – צריך לידע שהוא רחוק מאד מהשי"ת,
כי אם יחשוב וידמה בדעתו שכבר נתקרב להשי"ת ויודע בידיעת השי"ת
(וכביכול הוא והשי"ת הם חברים וקולגות), זה סימן שאינו יודע כלום,
כי אם היה יודע קצת מהשי"ת היה יודע שהוא רחוק מאד ממנו,
כי כל מה שמתקרב יותר להשי"ת ויודע יותר הוא יודע שהוא רחוק מאד, ואינו יודע כלל.
וזה דבר שא"א לפה לדבר ולהסביר זאת,
כי גדולת הבורא אין שיעור (וראה בתחילת ספר שיחות הר"ן סי' א).
וזה בחי' מ"ש (ויקרא יד-ד) וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע "מן הצרוע" דייקא,
כי הוא מרפא את עצמו ע"י שמתעורר לחזור בתשובה שלימה ולהפסיק לדבר לשון הרע.
וראה באלשיך הק' על הפסוק הזה.
וראה עוד בדברי ר' שמואל ויטאל בספרו עץ הדעת טוב על הפסוק (ויקרא יד-ב) ביום טהרתו.
ויהי רצון שנתחזק באהבת חינם ובשמירת הלשון כרצונו יתברך.
בברכת התורה וכטו"ס שמעון יוסף הכהן ויזנפלד – ישיבת "נצח מאיר"
- לחשוב על מה שמעירים לי כדי להתעורר בתשובה
- כמה מילים על דרכי החזרה בתשובה
- תפילה לחזרה בתשובה
- עיקר הגלות והחורבן היא הריחוק מהתפילה








